כאוהד ליברפול קשה לי להודות בזה, אבל את השיעור הראשון בנאמנות ותשוקה לקבוצת כדורגל קיבלתי דווקא מאוהד מנצ'סטר יונייטד. זה היה בקיץ 1990. חברי לתיכון אריאל בלוך, שזכה ממני לקיתונות של בוז על הבחירה שלו בקבוצה שלא זכתה באליפות מאז מלחמת ששת הימים, התחייב בפניי שיונייטד שלו תיקח אליפות. לא שינתה לו העובדה שליברפול זכתה ב-11 אליפויות מאז הפעם האחרונה בה בצד האדום של מנצ'סטר זכו שיונייטד זכתה בתואר ב-1966/7. "אנחנו מועדון עם מסורת של הצלחות ושום דבר לא ישנה את זה. מתישהו זה חייב להגיע". מאז, בכל פעם שיונייטד המתועבים זכו באליפות נזכרתי באותו אריאל בלוך. עם כל העצב שבכל זכיה שלהם, שמחתי עבורו שאחרי שנים של תסכול זכה לראות את ההיסטוריה מתהפכת.
פאסט פורוורד כעשרים שנה קדימה. הדבר היחידי המשותף בין ליברפול של אז ועכשיו הוא קני דלגליש בתפקיד המנג'ר. ובכל זאת אני קופץ מעל הפופיק ומהמר כאן על אליפות ראשונה לליברפול אחרי 22 שנה. יש לכך שלוש סיבות; הראשונה היא שאולי ההקדמה הדוקומנטרית שלי הייתה רצינית מדי וכדאי להעלות לכם חיוך על הפנים. השניה היא שלא מדובר בעיתון ואפילו אי אפשר לעטוף דגים בהימור שלי. הסיבה השלישית כבר מעוגנת במציאות הקשורה לכדורגל - "ליברפול היא מועדון עם מסורת של הצלחות ושום דבר לא ישנה את זה. מתישהו זה חייב להגיע". 18 אליפויות אנגליה וחמישה גביעי אירופה יעידו על כך.
כל אוהד כדורגל חייב להאמין שהשנה זו השנה של הקבוצה שלו. לא מדובר במשהו רציונלי, אלא ספק משאלת לב-ספק אמונה עיוורת בקבוצה בה הוא שם מבטחו. אם אתה לא באמת מאמין בפוטנציאל של הקבוצה שלך, כדאי שתפסיק לאהוב ספורט. כי אם אתה מוכן להתחייב להפסדים ולשברונות הלב, כדאי שגם תתכונן לנצח ולחגוג.
שני הגורמים המרכזיים לאופטימיות שלי קשורים לחולצה עם המספר 7, הנושאת משא מחייב בליברפול. אותה חולצה שקני דלגליש פיאר והיום לובש אותה בגאווה לואיס סוארס. לא עוד ולדימיר שמיצר והארייט (הטעות במקור) קיואל לובשים אותה, אלא אורוגוואי חביב שמזכיר לי - בחיוך, בתנועה ללא כדור, בפשטות שהוא גורם למשחק להיראות ובגאונות הכללית - את אותו דלגליש בשנות השמונים הקסומות. שניהם אוהבים לשחק מאחורי החלוצים שלהם, שניהם יודעים להבקיע, אבל נהנים לבשל לא פחות. אבל הדבר החשוב ביותר הוא ששניהם היו מוכנים לעשות הכל למען הקבוצה – אם מדובר בעצירת כדור ביד כדי למנוע שער כמו שעשה סוארס או ללכת לנחם את כל 96 המשפחות שאיבדו את יקיריהן בהילסבורו כמו שעשה דלגליש האצילי. אה כן, שניהם גם היו ווינרים בכל מקום בו דרכו.
זכיתי לשוחח מספר דקות עם קני החביב אחרי פטירתו של אבי כהן ז"ל. זה אמנם היה רק בטלפון, אבל יכולתי להרגיש את העוצמות האנושיות הנדירות של הסקוטי עד לתל אביב. כשדלגליש מבקש ממך לעשות משהו על המגרש, אתה עושה. אין פלא שמאז שהוא מונה למנג'ר ליברפול בינואר האחרון האדומים השיגו ניצחונות מרשימים על יונייטד וסיטי בבית ועל צ'לסי בסטמפורד ברידג'. למעשה, פרט ליונייטד ליברפול השיגה הכי הרבה נקודות חוץ עד לסיום העונה.
"מאז שקני חזר הוא הפגין יכולת מנהיגות נדירה והוא הצליח להוציא את המיטב מכל מי שמעורב במועדון. לא היינו צריכים להסתכל החוצה כדי למצוא את האיש הנכון לתפקיד", אמר הבעלים ג'ון הנרי, שבחר בחכמה להחתים את דלגליש לשלוש שנים נוספות. גם אני בונה על היכולת של דלגליש להוציא את המיטב מהסגל שיש לו. נכון, מדובר בסגל פחות נוצץ משל יוניייטד, סיטי וצ'לסי. נכון שסטיבי ג'י כבר מעבר לשיא וגם לוקאס ומקסי רודריגס הם שמות שלא מצליחים לעורר ריגוש בקרב האוהדים, אבל שאר הגורמים מעודדים אופטימיות.
הבעיה הקשה ביותר של ליברפול - ניצול קרנות ומצבים חופשיים - טופלה עם ההגעה של סטיוארט דאונינג וצ'רלי אדם. ג'ורדן הנדרסון הגיע כמחליף עתידי לג'רארד. אנדי קארול, שהגיע פצוע באמצע העונה החולפת, נראה חד ובריא והכי חשוב שהצעירים מרטין קלי, ג'ו פלאנאגן, ג'ונג'ו שלבי וג'ק רובינסון, שקיבלו הרבה דקות בשנה שעברה, יגיעו מנוסים ובטוחים יותר. וכשסטיבי ג'י יבריא וינסה להרשים את קני דלגליש אלילו, יקרו דברים קסומים באנפילד. אבל מעל הכל ניצב סוארס, שישחק עונה שלמה ויגיע עם הבטחון של אחד שזכה בתואר השחקן המצטיין של הקופה אמריקה ורוצה להחזיר למספר 7 הכי מפורסם של המועדון על ההבאה שלו לליברפול. "דלגליש הוא אחד שאתה מכבד כבר אחרי כמה דקות של שיחה. ידעתי שהוא אגדה בעיר ומההתחלה הבנתי למה, אני לא רוצה לאכזב אותו", אמר האורוגוואי כשנחת באנפילד. וזה היה עוד לפני שדלגליש הפציץ את "אל פיסטולרו" בברכות בטוויטר במהלך הקופה.
בסצינת השיא בסרט "מגנוליה" של פול תומאס אנדרסון נופלות מהשמיים צפרדעים ובאקט שהמורה שלי לספרות אהבה להגדיר כ"דאוס אקס מאכינה" – האלוהים שיוצא מתוך המכונה. הצפרדעים משנות את גורל הגיבורים של הסרט הגדול. במהלך הסצינה ההזויה הזאת מתגנב שוט של מדף ספרים בחדר ועליו ספר בשם "BUT IT DID HAPPEN" - כמו להזכיר לנו שההיסטוריה חזקה מכל, גם אם בעידן הציני שלנו קשה לנו לדמיין מכת צפרדע במצרים. כדי שליברפול תזכה באליפות לראשונה אחרי 22 שנה לא צריך אקט אלוהי כזה, למרות שאמונה אף פעם לא הזיקה. האדומים אכן זקוקים להרבה דברים שיעבדו לזכותם כדי שזה יקרה. ונכון שהסיכוי לא גבוה, אבל הוא בהחלט קיים. ואם זה לא יקרה השנה, גם אתם יודעים שזה יקרה בקרוב כי מדובר במועדון גדול ומתישהו זה צריך לקרות. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את אריאל בלוך ושאר אוהדי יונייטד שהלכו בישימון הרבה שנים.