אז נכון, אם נלך מספר שנים לאחור ונבדוק את הנושא סטטיסטית, ייתכן מאוד שב-90 אחוז מהמקרים שחקן העונה הגיע מהקבוצה שזכתה באליפות. ובכל זאת, כנראה שדווקא הפעם, דווקא בליגה שהייתה הכל חוץ מהגיונית וצפויה, גם הכלל הזה מוכרח להשתנות. כן, רוצ'ט אמנם היה המנוע, גרזיצ'יץ' תיקל כל מה שזז, מאטוביץ' וגבאי שרפו את הקווים ואבוחצירה ובדש הרעידו רשתות, אבל בשלב הטיעונים והסיכומים שהיה כרוך בלא מעט התלבטויות, לאף אחד מהם לא הייתה את ההשפעה הסגולית על קרית שמונה כפי שלאחמד סבע הייתה על נתניה. ולא סתם השפעה, אלא כזו שהובילה את הקבוצה המרגשת של עטר ל(עוד) עונת שיא, ועל הדרך חשפה בפנינו במלוא הדרה תופעה - כדורגלן שבגיל 32 נמצא הרבה לפני השיא שלו ושגרף הלימוד וההתקדמות שלו זהה לזה של תלמיד בבית ספר למחוננים.
בעידן שבו כל כדורגלן ישראלי מרגיש שאירופה קטנה עליו כבר בגיל 19, כששחקנים שעדיין לא קרעו זוג נעליים נוהגים להסתפר כמו מוקיונים, לגלח כל איבר בגוף ולא מפחדים לעשות סבוטאז'ים למאמנים, כשתדמית הענף בביוב וכשרייטינג דו-ספרתי למשחק ליגה הוא סיבה ליציאה לחגוג בכיכרות, סבע (19 שערי ליגה ב-26 הופעות עד כה) מסמל את התקווה, את האותנטיות, את הפעם. כדורגלן קשוח שלא מתבכיין, אחד שאתה יוצא איתו למלחמה ולא פחות חשוב - לייט בלוּמר ששיחק למעלה מעשור בליגות הנמוכות לפני שנגע במשהו שדומה לתהילה. אחד שמעריך כל רגע וכל דקה על מגרשים שיש בהם דשא אמיתי ושסימן ההיכר שלו, מעבר לשערים, הוא החיוך הרחב.
את הבשורה על היבחרו לשחקן העונה של אתר ערוץ הספורט חלוץ נתניה קיבל במבוכה קלה. ניסינו והצלחנו להוציא מאחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים שהיו בכדורגל שלנו בשנים האחרונות כמה מילים על התחושות. האם הוא מרגיש פספוס? מה הגול הכי יפה שלו בעיניו? מדים של איזו קבוצה הוא ילבש בעונה הבאה? וכמובן שמעל הכל - האם הוא מאמין שיגיע הרגע בו יקבל את הצ'אנס להצביע על גב החולצה שלו ולחגוג שער בכורה במדי נבחרת ישראל?
"אם היית מספר לי בתחילת עונה שכשמתחיל הפלייאוף מכבי נתניה תהיה חזק בצמרת ואני אהיה מלך השערים עם כל כך הרבה גולים, הייתי מחייך ואומר שאני גם מסתפק בקצת פחות", הוא מגלה בצניעות לכתבנו מוטי פשכצקי. "אני עובד קשה ויודע שלולא החברים שלי והמאמן שלי שנותן לי בטחון והחזיר לי את שמחת הכדורגל לא הייתי מגיע לרגע הזה שאבחר לשחקן העונה. זה היה החלום שלי להיות השחקן המצטיין ואני מודה לכל מי שתמך בי - המשפחה, המאמן, ההנהלה, השחקנים והאוהדים".
בגיל 32 נבחרת כשחקן העונה, אתה לא מרגיש פספוס?
"ברור שאני מרגיש פספוס, אבל אני לא בוכה על חלב שנשפך. החיוך שלי זה הדבר שהכי מאפיין אותי ואני מקווה להמשיך כמו שאני משחק עוד כמה שנים. אני אשקר אם אומר שלא חשבתי לעצמי מה היה קורה אם הייתי מגיע לליגת העל ולהתאמן תחת ראובן עטר בגיל 23 או 24, אבל זה מה יש. דבר אחד אני בטוח, אם הייתי מגיע בגיל הזה לליגת העל, אני אומר לך בוודאות תוך שנתיים גג לא הייתי משחק בישראל כי אני יודע מה יש לי ומה אני שווה".
הרגע הכי גדול שתזכור?
"אני לא רוצה לסכם עכשיו כי יש לנו עוד מטרות, אבל היו לי הרבה רגעים טובים בנתניה. ברחוב מדברים איתי רק על השער מול מכבי ת"א ולדעתי זה השער היפה ביותר שלי. עברתי כמה שחקנים ולא ויתרתי בדרך לשער של גיא חיימוב. לא נתתי הרבה שערים כאלה, זה מהלך אישי ואחרי שראיתי את זה בטלוויזיה אמרתי לעצמי: 'אחמד, זה לא אתה'. זה גול שאני מאוד גאה בו".
הפכת למועמד ראוי ולגיטימי לנבחרת ישראל?
"אני מקווה להמשיך בכושר המצוין שאני נמצא בו ולחכות לקריאה מאלי גוטמן. אני עובד קשה וכל עוד זה תלוי בי אני ממשיך לעשות את העבודה שלי. הנבחרת לא תלויה בי ואת השאלה הזו לא צריך להפנות אליי. לתחושתי, את ההזדמנות שלי אני אקבל, אבל אני גם מבין שעל העמדה הזו יש שחקנים לא פחות טובים שמשחקים באירופה. מה שבטוח הוא שאם אוזמן אמשיך לעשות בדיוק את אותה העבודה שאני עושה בנתניה".
"לא חשבתי שאבקיע כל כך הרבה שערים. עוזר המאמן צדוק מלכה אמר לי בקיץ שאבקיע 15 או 16 שערים ואני שמח שלא רק שהגעתי, אלא גם עקפתי את היעד שנתנו לי", ממשיך סבע. "יש עוד שישה משחקים ואני בטוח שאני יכול להבקיע עוד. ראובן עטר אמר לי שאלוהים נתן לי מתנה ואני צריך להמשיך לעבוד קשה, וזה מה שאני עושה. נכון שעם האוכל בא התיאבון אבל אני מוכן לוותר על מלכות השערים, העיקר כדי שנתניה תיקח תואר".
יש לך חוזה לעוד שנתיים וראובן עטר לא אמור להישאר. מה איתך?
"לא כל שחקן שלא גדל במועדון מקבל את סרט הקפטן וזוכה לכזה יחס כמו שאני קיבלתי ומקבל מההנהלה, מהצוות המקצועי, מהשחקנים ומהאוהדים. אני נהנה מכל רגע וחושב שסוד ההצלחה זה איפה שאני נמצא. בוא נסיים פה את העונה, ננסה לקחת תואר ונראה מה יהיה".