שנה חלפה מאותה מסיבת העיתונאים של רפאל נדאל לפני חצי הגמר הרולאן גארוס ב-2011, בין נובאק דיוקוביץ' לבין רוג'ר פדרר, בה קבע הספרדי בצניעות האופיינית כי מדובר במפגש בין הטניסאי הטוב בהיסטוריה לבין הטניסאי הטוב בעולם, נכון לאותו רגע. צניעות שאפשרה לנדאל בסופו של דבר לדפדף את הטניסאי הטוב בהיסטוריה במשחק הגמר בצורה אופיינית ובלי יותר מדי בעיות, לזכות בתואר בפעם השישית ולהשוות את שיאו של ביורן בורג, שבעצמו עשה היסטוריה בהרבה מאד מובנים. אבל אם ההיסטוריה בפריז תחזור על עצמה שוב ותאפשר לנדאל להמשיך את המסע המופלא שלו, היא בלית ברירה תפגע בערכו ההיסטורי, והסנטימנטלי, של אחד הימים היותר מטורפים בהיסטוריה של הטורניר.
"זו הסיבה שהוא המדורג מספר 1 בעולם", התמוגג השדר של יורו ספורט אחרי הניצחון האדיר של דיוקוביץ' מול טסונגה, על רקע ריפליי בהילוך הכי איטי בעולם של הסרבי שואג לכיוון התא שלו, אל ארוסתו היפיפייה ובפנים של מיליון צרפתים עוינים ביציעים של פיליפ שאטרייה, שבארבע השעות ועשר הדקות שקדמו לאותו רגע חרזו אינספור שנסונים בגנותו, המטירו עליו בדמיונם בגטים וערמונים (ועוד כל מיני דברים שבפריז יש בכל פינה). בקיצור, עשו הרבה יותר מקצת רעש כדי לשלוח אותו הביתה, ולפתע השתתקו.
הבמאי של יורו ספורט מזהה את הדממה המביכה ומפצל את המסך לשני חלונות. באחד נובאק עדיין שואג, הפעם מזווית טיפה שונה, בשני נראים מאטס וילאנדר ואנאבל קרופט מדסקסים על מה שהרגע התרחש, לא מודעים למצלמה, מעט תשושים ומאד נרגשים. מאחוריהם אנשי ההפקה של גיים סט אנד מאטס מנסים לארגן את הסט ואת מאטס מהר ככל הניתן, נראים גם הם הלומים, מנסים לעכל תוך כדי תנועה. השדר מצחקק.
על המגרש, טסונגה מכסה את הראש במגבת, אבל מתאושש בזמן כדי להודות לקהל ולסדריק פיולין ואילו דיוקוביץ' ממשיך לדגמן ממלכתיות ומשרבב למיקרופון כמה מילים בצרפתית כדי לרצות את ההמון שהתכנס בבסטיליה של הטניס העולמי במטרה לערוף את ראשו וגילה עצמו לפתע בצד הלא נכון של המהפכה.
שלא כמו בשנה שעברה, דיוקוביץ' מגיע למפגש מול פדרר כפייבוריט מוחלט. לא בגלל הדירוג, המאזן ביניהם בשנה וחצי האחרונות ואפילו לא בזכות הגביעים שנוספו לארון של הסרבי באותו פרק זמן. לפחות לא רק. באותו אופן שעבור טסונגה היה זה ההפסד הקשה ביותר בקריירה, עבור דיוקוביץ' מדובר ככל הנראה בניצחון הגדול ביותר.
דווקא מול יריב שאינו נמנה על הפאב-4 של סבב ה-ATP, אבל התגלה בסוף של יום כעיקש לא פחות, נובאק דג'וקוביץ' עמד מול אצטדיון מלא בצרפתים חסרי אלוהים עם פתיל קצר והראה להם ולעולם, שלמרות שיטת הדירוג המשונה והבלתי אפשרית, העומס הפיסי והנפשי, האלוהות המגולמת בפדרר והיעילות החייתית של נדאל, הוא עדיין הטניסאי הטוב בעולם, נכון גם ליוני 2012.
בכלל, נדמה שאחרי שחזר מפיגור של שתי מערכות בשמינית הגמר והציל ארבע נקודות משחק מול טסונגה, אגדת הנובאק סלאם כבר החלה הלכה למעשה לקרום עור וגידים. ואם ביום ראשון שמו של דיוקוביץ' יהיה זה שייחקק על הגביע, ההיסטוריה לא רק תשתנה, היא תשתחווה.