בעונת 2004/5 שרר טירוף בעיר הרגועה, נצרת עילית. הקבוצה הצנועה בראשות מוטי איוניר העפילה לראשונה בתולדותיה לליגת העל. כיכבו בה אז שמות כמו איתי שכטר, גיז'רמו ישראלביץ', ז'וזה דוארטה ואפילו יואב זיו. זקני העיר לא האמינו שהקבוצה הצנועה שדישדשה בליגות הנמוכות, מתמודדת פתאום מול אריות ליגת העל ואפילו מוכתרת להפתעת העונה (מקום חמישי). ההתרגשות אמנם הייתה רבה, אבל האפיזודה ההיא נמשכה שנתיים בלבד לפני שהקבוצה חזרה לליגת המשנה.
חלפו מאז שמונה שנים והעונה, בלי שהתכוונה לכך בכלל, מוצאת את עצמה הקבוצה מהגליל ניצבת במקום השני בליגה הלאומית כשנותרו עוד ארבעה מחזורים לסיום, רגע לפני משחק העונה מבחינתה מול הפועל רעננה. אז איך קרה שהקבוצה בעלת התקציב הנמוך ביותר בליגה הלאומית מוצאת את עצמה ממש בטעות בעמדת זינוק מצוינת לעלייה לליגת העל?
לקראת סיום העונה שעברה מצבה של נצרת עילית היה בכי רע. הקבוצה התדרדרה לפלייאוף התחתון והייתה בדרך הבטוחה לליגה א'. בניסיון נואש להציל את הקבוצה מינה המנכ"ל גיל ברעם את דני גולן, מאמן מוכר בצפון, להיות זה שיציל אותה. "היינו לקראת פירוק עם חובות גדולים ותחת נאמן, שנתיים ברציפות נשארנו בליגה במחזור האחרון", משחזר ברעם. גולן הצליח במשימה וממש עם הבאזר, ניצחה קבוצתו את בת ים והבטיחה את ההישארות.
בתחילת העונה הנוכחית החליטו בקבוצה לעשות הכל בכדי לא להסתבך שוב במאבקי התחתית, דבר לא פשוט בהתחשב בתקציב הנמוך שעמד לרשות המועדון (ארבעה מיליון שקלים בלבד, מתוכם 1.6 מיליון לשכר השחקנים). בכדי להעמיד קבוצה עם תקציב מינימום החליטו ראשי המועדון להתבסס בעיקר על צעירים מושאלים מהקבוצות הבכירות של הצפון לצד כמה ותיקים שחקני נוער. המאמן דני גולן מספר כיצד הוסיף טפח על טפח: "לקחנו שחקנים שנפלטו מהפועל ומכבי חיפה כמו רועי שוקרני וערן מלכין. לזה הוספנו שחקנים מנוסים מהאזור כמו מאיר כהן ואלירן חודדה, וביחד עם שחקני נוער שרצים כבר שנתיים בקבוצה כמו בן תורג'מן, ושלושה זרים צעירים וזולים יצאנו לדרך".
בקבוצה קיוו שכל זה יספיק להם על מנת שלא להיקלע למאבקי הירידה ואולי אף לנסות ולהשתחל לפלייאוף העליון, אבל בליגה הלאומית, שום דבר לא צפוי. נצרת עילית החלה לאסוף ניצחון אחר ניצחון והתבססה במקום השני. בעוד יתר המועמדות לעלייה כמו הפועל פתח תקוה, רעננה וראשון לציון פשוט לא התרוממו. מי שמוביל את החבורה של דני גולן הם רן רול, שכבש עשרה שערים, וערן מלכין שכבש שמונה, לצד כמובן מאיר כהן הוותיק בין הקורות. גם ליעד אלמליח אקס חיפה בקישור ובלם הנבחרת הצעירה יבגני ברקמן הם שמות בולטים. ההצלחה הפתיעה גם את המנכ"ל ברעם: "אף אחד גם לא אצלנו האמין שנהיה בצמרת, המטרה הייתה לא ליפול לפלייאוף התחתון".
"הבנו שאנחנו לא נופלים מאף קבוצה"
אז איך בכל זאת הפכה נצרת עילית להפתעת העונה? התשובה אולי טמונה גם בחולשת היריבות שלא מצליחות להתרומם, אבל לדעת השוער מאיר כהן הסיבה היא האווירה המיוחדת ששוררת בקבוצה. "זה אחד המועדונים הכי טובים ששיחקתי בהם", אמר השוער המנוסה, "יש פה שחקנים עם אופי טוב, חיבור מצוין בחדר ההלבשה ובעיקר הרבה שקט מסביב". אז מה מבדיל אותה מהקבוצות האחרות? לדעת המאמן גולן, השוויוניות של הליגה מאפשרת לקבוצה להלחם על העלייה. "בתחילת העונה לא חשבנו לעלות" הוא מודה, "אבל ככל שהליגה התקדמה והקבוצה התחברה, ראינו שאנחנו לא פחות טובים מאף קבוצה אחרת והתחלנו להאמין שזה אפשרי". המנכ"ל ברעם חושב שהסיבה להצלחה המפתיעה היא השקט מסביב למועדון: "אנחנו לא נלחצים גם כשלא הולך ולראייה בינואר לא עשינו אף שינוי כי אנחנו מאמינים בסגל הקיים".
אמנם נצרת עילית לא נופלת מיריבותיה בלאומית, אבל האם לקבוצה הצנועה מהצפון באמת יש זכות קיום במידה שאכן תצליח להעפיל לליגת העל? המנכ"ל ברעם לא חושש: "לא נרתום את הסוסים לפני העגלה, אבל כמו שהעמדנו קבוצה ראויה בלאומית עם התקציב הכי נמוך בליגה, נצליח להעמיד קבוצה טובה בליגת העל אם נעפיל. נצרת עילית היא עיר של כדורגל ונצליח אפילו להתעלות על הקדנציה הקודמת". גם מאיר כהן מסכים עם גולן: "נצרת עילית מזכירה לי את בית שאן, ואני מקווה שבדומה לבית שאן היא תצליח לתקוע יתד בליגת העל למספר שנים". לגבי היכולת שלו עצמו להשתלב שוב בליגת העל אין לו ספקות. "אני אמנם עוד מעט בן 41, אבל יותר טוב לפחות מחצי מהשוערים בליגת העל. אני כמו יין, משתבח עם השנים", מתפייט כהן.
אבל לפני שנצרת עילית מכינה את היתדות להקמת המאחז בליגת העל, היא צריכה לעבור את הקרבות שנותרו לה עד לסיום העונה ועד אז מחכה לה לוח משחקים קשה כאשר תפגוש את יריבותיה לכרטיס למועדון הגדולות. עד כה הנצרתים הצטיינו במשחקים מול יריבותיהם בצמרת, וכעת הם יצטרכו להמשיך בהצלחות גם בפלייאוף העליון. אם הם ישמרו על השקט שהביא אותם למקום בו הם נמצאים, אז אולי זקני העיר יזכו לחוות שוב את ליגת העל, מבלי שבכלל התכוונו לכך.