בלם הפועל ת"א, אוראל דגני, הגיש היום (רביעי) באמצעות פרקליטו, עו"ד רועי רוזן, כתב תביעה תקיף במיוחד למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל נגד הפועל ת"א. מדובר בתביעה הדורשת להחזיר את השחקן למסגרת הקבוצתית של הפועל באופן מידי. כידוע, דגני לא טס עם הקבוצה למחנה האימונים באופלניצה שבפולין, ונשאר בארץ כשהוא עורך אימונים עם מאמן ממחלקת הנוער. יחד עם הדרישה להחזירו לפעילות במועדון, תובע השחקן את אכיפת ותשלום כל חוזהו במועדון, לפרק זמן של שנתיים נוספות, בסך המוערך בשלושה מיליון שקלים.
כזכור, אי הסכמתם של האדומים לקיים חוזה זה הוא שהביא להתלקחות בין הצדדים. אנשי המועדון טוענים כי דגני מסתמך על חוזה שלא הופקד בבקרה התקציבית, ועל כן הוא לא חל עליהם. במסגרת כתב התביעה תקף עו"ד רוזן: "מדובר במקרה יוצא דופן, קיצוני וחמור ביותר של התנהגות מחפירה של מועדון, אשר נוכח אי הסכמתו של השחקן לקצץ דרמטית בתנאי ההתקשרות עמו, נפל קורבן לידי מעסיק שלא בוחל להפר, באופן יסודי וחסר תום לב, הסכם מחויב עליו הוא חתום עם השחקן, תוך גרימת נזקים עצומים לשחקן ורמיסתו האישית והמקצועית".
"בד בבד עם היעדר ההסכמה הכספית בין הצדדים והמחלוקת שנוצרה, החליט המועדון - באופן בלתי נתפס (אפילו במחוזותינו) – להודיע לשחקן כי הוא "לא בתוכניות של המועדון" (לא פחות ולא יותר) ומאותו רגע מונע, באופן בלתי מתקבל על הדעת, מלהעניק לשחקן מסגרת מקצוענית ראויה וסדירה כנדרש וכמתחייב. תוך נקיטת צעדים אשר מכוונים ואף מצליחים לגרום נזק אדיר לשחקן, אשר לא ניתן להשלים עימם ומחייבים התערבות מידית של הבורר הנכבד.
"ניסו לשבור את רוחו של דגני" (אלן שיבר)
זאת, בראש ובראשונה, באמצעות ניסיון לשבור את השחקן באמצעות פגיעה מקצועית שמתבטאת במניעת השתתפותו באימוני הקבוצה, אי זימונו למחנה האימונים של הקבוצה, הדרתו מפעילות הקבוצה, מניעת כל אפשרות לעסוק במשלח ידו הבלעדי במסגרת הקבוצה ומבלי שניתנת לו הזדמנות שווה (או כלשהי) להשתלב בתכניות הקבוצה ולהתחרות על מקומו או אף לשמור על כושרו, בדיוק כמו יתר שחקני הקבוצה. למעשה בוצעה הפקרתו המוחלטת באמצעות פעולות שונות ורבות אשר מועדון כדורגל מקצועני מנוע מלנקוט בהן כלפי שחקן המשתייך לשורותיו ובאמצעות אמירות מפורשות וישירות על פיהן השחקן 'לא בתוכניות' המועדון. ההתנהלות המועדון, על אף קיומו של הסכם מחייב ותקף בין הצדדים, אסורה ופסולה והיא מביאה לפגיעה בלתי מתקבלת על הדעת בשחקן, בקריירה שלו ובפרנסתו - במובנים שונים ורבים", כך נכתב התביעה.
על כך שאנשי המועדון טוענים כי דגני הטעה אותם והם שילמו לו 170 אלף שקלים שלא לצורך נכתב בין היתר: "הדבר יובא כשאלה רטורית - הייתכן שמעסיק משלם סך של 170,000 ₪ לעובד, שדרש ממנו לשלם, בלי לבדוק את החוזה ובלי לוודא מכוח מה הוא משלם?! ברור שהתשובה לכך שלילית! טענת המועדון בהקשר זה מיותרת, מעידה על חוסר תום לב קיצוני, נסתרת בראיות שתוארו לעיל ומוטב אילו לא הדברים לא היו נטענים כלל. רוצה לומר באופן ברור וחד משמעי - המועדון הכיר היטב בהסכם הזכויות, ידע את תוכנו, הוא פעל על פיו -בזמן אמת - ללא כל הסתייגות ו/או מגבלה, וזאת מכוח אימוצו המלא והבלתי מסויג של הסכם הזכויות".
"ברור מאליו, כי משהבין המועדון כי אין בכוונת השחקן להיכנע לדרישותיו (הנוגעות לוויתור על חוזה רכישת הזכויות), קיים למועדון מניע ואינטרס ברור לעשות כל שלאל ידו על מנת שלא לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות כלפי השחקן על מנת לפגוע בקריירה שלו ולשבור את רוחו. ברור מאליו כי במידה והשחקן היה "מתיישר" עם רצונותיו ודרישותיו של המועדון, קרי - ויתור על התמורה בגין הסכם רכישת הזכויות, לא היה נוקט המועדון בצעדים אותם נקט כלפי השחקן ולא היה מודיע לו כי הוא "לא בתכניות".
הדברים ברורים, עולים בכתובים והם מדברים בעד עצמם. למעשה, המועדון נקט במהלך פסול מאין כמותו - משיקולים לא מקצועיים - על מנת למנוע מהשחקן כל אפשרות לבצע פעילות מקצוענית במועדון ולהשתייך אליו, באופן שייאלץ אותו לוותר על זכויותיו מכוח הסכם הזכויות. זאת, בנימוק לא ברור, שאינו תואם את המציאות, לפיו אין כל תוקף להסכם הזכויות" על פי כתב התביעה.