לא חלם על זה. יוסיין בולט הגיע לריצה האחרונה בקריירה שלו וחלם לפרוש עם הזהב ב-4X100. הג'מייקני קיבל את המקל אחרון, אך מטרים ספורים לאחר שהחל לרוץ סבל ממתיחה בשריר הירך האחורי ונפל לקרקע. הפנומן לא הצליח לסיים את הריצה וגמר קריירה אדירה בטעם חמוץ. בריטניה הדהימה וזכתה במדליית הזהב, ארה"ב לקחה את הכסף, ויפן עלתה על הפודיום עם הארד.
מיליוני אנשים ישבו הלילה (בין שבת לראשון) מול הטלוויזיות כדי לחזות בפלא בפעם האחרונה, ואף אחד לא חשב שזה יסתיים בצורה הזאת. בולט, שזכה רק בארד לפני מספר ימים בריצת ה-100 מטרים, ידע שזו ההזדמנות האחרונה לסיים בטעם מתוק באמת. אחרי שנפל אל הקרקע, עשרות אלפי האנשים שהגיעו לאיצטדיון נעמדו על הרגליים והריעו, כיאה לאצן הגדול בכל הזמנים. בולט צלע את דרכו החוצה כשדמעות זולגות מעיניו, ואכזבה גדולה ניכרת על פניו.
מלבד הטרגדיה, הייתה גם ריצה, ועוד ריצה גדולה. בריטניה לקחה את ההובלה מהרגע הראשון, ובכניסה ליישורת האחרונה הייתה בקו אחד עם ארה"ב וג'מייקה. נייתנאל מיטשל-בלייק פתח פער קטן וסיים עם תוצאת השנה בעולם, 37.47 שניות. קולמן סיים שני עם 37.52 שניות, ויפן זכתה מההפקר עם 38.04 שניות. אגב, זו הפעם הראשונה שבריטניה זוכה ב-4X100 באליפות העולם, וגם הפעם הראשונה שהמארחת זוכה בריצה אל מול הקהל הביתי.
נפרד בכאב. בולט (getty)
סיים על הרצפה. בולט (getty)
הסיום לא גורע כלל מהקריירה האדירה של האצן האגדי (getty)
החברים עזרו לבולט לרדת מהמסלול (getty)
כמובן שגם הסיום הטראגי הזה לא מפחית כלל מגודל הקריירה של יוסיין בולט. מלבד היותו שיאן העולם ב-100 מטר (9.58 שניות), ב-200 מטר (19.19 שניות) וב-4X100 מטר (36.84 שניות), בולט הוא האתלט היחיד בהיסטוריה שזכה 3 פעמים באליפות העולם ב-3 מדליות זהב לריצות הללו. בנוסף, הוא מדורג במקום השלישי בכל הזמנים במספר מדליות הזהב האולימפיות (8) באתלטיקה, והוא מדורג במקום הראשון במספר המדליות בכל הזמנים באליפויות העולם באתלטיקה (14, 11 זהב).
בולט הגיע לאליפות העולם הנוכחית כשהוא מעבר לשיא, וכולם ידעו זאת. רבים טענו כי הוא השתכנע לא לפרוש אחרי המשחקים האולימפיים בריו 2016 בגלל חסויות של מפרסמים, וייתכן כי בדיעבד ההשתתפות הזו תהיה הכתם היחיד בקריירה הענקית שלו. כזכור, לפני מספר ימים כשל בולט בריצת ה-100 מטרים האחרונה שלו, כשהפסיד לגטלין וסיים עם הארד. אתמול כולם חשבו כי הג'מייקני יצליח לכפר על הכישלון ולסיים בצורה הכי אגדית שאפשר, אך לצערם של רוב חובבי האתלטיקה, הדבר לא קרה.