כל הגרלה שתקבל בשלב הטופ 16 תעמת את מכבי תל אביב מול יריבות איכותיות בהרבה מאלה שפגשה עד כה בשלב הבתים. המשמעות היא שרצף תשעת הניצחונות צפוי להסתיים די מהר. כמעט בטוח שמכבי לא מספיק טובה כדי לשמר אותו בשלב הבא. ועדיין, מהקבוצה עם המאזן הטוב מבין 24 קבוצות היורוליג מצופה להעפיל לרבע הגמר. גם לפיינל פור, למרות שדייויד בלאט מתעקש כי "גם אם לא נעפיל לפיינל פור זה בפירוש לא כשלון". במובן מסוים הוא צודק.
בתחילת העונה מעטים מאוד האמינו כי מכבי היא חומר לפיינל פור. אך כעת, לאחר עשרה משחקים, הסיטואציה השתנתה. מה שבלאט לא יכול לומר זה: 'שיחקנו בעיקר נגד קבוצות פח. אנחנו לא כל כך טובים כמו שהמאזן שלנו מראה'. זה לא אומר שלא צריכים להיות הוגנים כשמנתחים את מכבי מקצועית. היא קבוצת פיינל פור מאוד גבולית. יש לא פחות סיכוי שהיא תודח משלב הטופ 16 מאשר תעפיל לארבע האחרונות. השאלה היא מה מכבי צריכה לעשות.
די אידיוטי לתת עצות למאמן שניצח עם קבוצתו תשעה משחקים רצופים ובאופן כללי הוא מאמן מצוין, שמיצה מהקבוצה שלו העונה הרבה מעבר למצופה. מכבי בינתיים עושה כמעט הכל נכון, ואם זה לעתים לא נראה מספיק משכנע זה משום שהקבוצה הזו קצת מאותגרת כשרון. מדי שבוע אני כותב מה לא מספיק טוב. אין טעם לחזור על הדברים, אבל אסור גם לשכוח אותם. לכן, גם מכבי חייבת לשחק אפילו טוב יותר על יתרונותיה היחסייים ובוודאי מול יריבות איכותיות יותר.
היתרון היחסי הגדול ביותר של מכבי הוא האתלטיות שלה. מסיבות שונות לא מתייחסים כמעט ליתרון האתלטי של מכבי. אולי כיוון שיש לה שחקנים שחורים רבים וזה לא פוליטיקלי קורקט לציין זאת. אולי כיוון שכבר שנים מכבי היא קבוצה מאוד אתלטית ואנחנו מתייחסים לכך כמובן מאליו. אולי כיוון שמרבית הקבוצות היורוליג הן כל כך לא אתלטיות שזה מביש. ומרביתנו לא אוהבים לציין שזו ליגה מבישה. כך או כך או כך או כך, מכבי קבוצה הרבה יותר אתלטית ממרבית יריבותיה כבר שנים רבות ובניגוד לפיני גרשון, שלא ממש ידע לנצל את היתרון הזה בקדנציה השניה שלו, דייויד בלאט עושה זאת טוב מאוד.
מכבי של בלאט רצה. היא שומרת לחץ. והיא מנסה לסיים התקפות בצורות שמביאות לידי ביטוי את יתרונותיה האתלטיים. כלומר, פחות שלשות והרבה יותר ג'אמפרים, חדירות והכנסות כדורים לסופוקליס שחורציאניטיס. הענק היווני הוא הטוב בשחקני מכבי ובהפרש די גדול. לכן, בסיבוב השני מומלץ ללכת אליו אפילו יותר. ובינתיים בפגרה פשוט לעבוד על סיטואציות שבהן סופו מקבל כדור ומגיע אליו דאבל טים, במיוחד של גבוהים. סופו יודע למסור, אך הוא צריך לשפר את המיומנות הזו. הצטרפותו של מילאן מצ'באן בהחלט יכולה לסייע בכך. בכלל, אם הפגרה עלולה לפגוע במומנטום של מכבי אז לפחות היא מרוויחה זמן משמעותי בהטמעת הפאוור פורוורד הסרבי.מלבד הגבוהים, היכן שסופו נהנה בינתיים מיתרון התקפי גדול על פני כל עמיתיו, כדאי אולי לבלאט להחליט מי הכלים ההתקפיים המשמעותיים שלו ביתר העמדות ולכוון את משחק ההתקפה אליהם. בסיבוב הראשון נוצר שוויון כמעט מוחלט בין צ'אק אידסון (10.7 נק'), ג'רמי פארגו (10.4) וליאור אליהו (10), כאשר דורון פרקינס, דייויד בלו וגיא פניני לא מפגרים אחריהם בהרבה עם 8.7, 7.2 ו-6.9 נק' בממוצע. תרומה התקפית מאוזנת של שחקנים רבים יכולה להיות דבר טוב, אך היא מתאימה יותר לעונה הסדירה. בפלייאוף קבוצות מצליחות נוטות לקצר רוטציות ולמעשה פחות שחקנים תורמים הרבה יותר נקודות. הבעיה של בלאט היא שכרגע אין לו מושג מי השחקנים האלה יהיו.
מבין השמות ברשימה הארוכה הזו, כמעט אף אחד לא נתן תצוגות התקפיות גדולות וקשה מאוד להעריך מי ייתן אותן בשלב הטופ 16 ומעבר. לכן, בלאט צריך להעריך מי הם השחקנים הכי מוכשרים שלו בהתקפה ולכוון יותר את המשחק אליהם. בלו, למשל, קלע רק 7.2 נק', אך ברור שהוא שווה יותר. האחוזים שלו מעבר לקשת טובים (39.5%) וגם הם לא משקפים את היד הנהדרת. אז נכון שהוא חווה משבר די ממושך בסיבוב הראשון, אך הפגרה יכולה להיות הזדמנות נהדרת להחזיר אותו לפורמה. בסופו של דבר מכבי צריכה ללכת לבלו יותר מאשר לפרקינס, למשל, למרות שהוא קולע קצת יותר ממנו עד עכשיו.
אלה החלטות שאינן מובנות מאליהן ולכן הכי חשוב שבלאט יחוש בפגרה את שחקניו ועל פי כך יפעל. אבל ברור שהוא חייב לפעול. כלומר, לעשות שינויים ולא רק לשמר את הקיים. כי למרות שהמאזן הוא 1:9, ברור שמכבי חייבת להשתפר ובאופן די משמעותי כדי ללכת עד הסוף. אם לא תשתפר, קיים סיכוי לא מבוטל שהיכולת שהקנתה לה תשעה ניצחונות רצופים היא גם זו שתדאג להדחתה לפני רבע הגמר.