בוסטון נגד LA, עם מחבט: הוורלד סירייס יוצא לדרך

1. בגלל ההיסטוריה. היסטוריה אמריקאית ובייסבול הולכים יד ביד, מאז ולתמיד. זו הפעם השלישית בלבד בתולדות הוורלד סירייס בה שתי קבוצות שזכו בשש אליפויות לפחות ייפגשו לקרב על התואר. המשמעות של הנתון הזה: מדובר בשתי קבוצות עם המון היסטוריה מאחוריהן.

הפעם הקודמת והיחידה עד היום בה הן נפגשו בקרב ישיר על האליפות הייתה אי שם ב-1916, לפני 102 שנים. לדודג'רס קראו בכלל הרובינס, והם היו בכלל בברוקלין ולא בלוס אנג'לס, אבל בכל זאת. הרד סוקס ניצחו את אותה סדרה 1:4 וזכו באליפות השלישית שלהם תוך חמש עונות. את משחק 2 באותה סדרה ניצח עבורם לא אחר מהמגיש בייב רות'. שנתיים אחר כך הוא הביא עוד תואר, נשלח ליאנקיז והפך לחובט וכנראה שגם לשחקן הטוב אי פעם.

והנה שתיהן שוב כאן. הדודג'רס לקחו אליפות אחרונה אי שם ב-1988. הם ניצחו אז את אוקלנד שהמאמן שלה באותה סדרה, טוני לה רוסה, עובד היום כיועץ מיוחד ברד סוקס, ככה בשביל עוד קצת סגירת מעגל (תכף נגיע לגדולה מכולן). הרד סוקס הם הקבוצה הכי טובה בליגה במילניום הזה ויכולים לזכות באליפות רביעית תוך 14 שנים, אחרי שב-2004 שברו את קללת הבמבינו המיתולוגית של... בייב רות'.

2. בגלל 2004. סגירת המעגל הגדולה מכולן היא של דייב רוברטס. ביולי 2004, אמצע העונה, הוא עבר בטרייד מהדודג'רס (כן, כן) לבוסטון. הוא שיחק עם הרד סוקס 45 משחקים בעונה הסדירה ההיא ולא היה משהו, בלשון המעטה. כל כך לא משהו, שבפלייאוף של אותה עונה הוא בקושי שיחק.

קפיצה ל-17 באוקטובר 2004. משחק 4 בסדרת הגמר של האמריקן ליג. ניו יורק יאנקיז, הנמסיס, השפילה את בוסטון בפנווי פארק לילה אחד לפני ועלתה ל-0:3. שוב היאנקיז יעצרו את בוסטון רגע לפני התהילה? שוב הקללה הארורה הזו? ניו יורק הובילה 3:4 במשחק 4 והנה הגענו לאינינג התשיעי והאחרון ולקלוזר האגדי והלכאורה בלתי ניתן להכנעה של היאנקיז, מריאנו ריברה. בוסטון העלתה שחקן לבסיס ורוברטס הנשכח-אך-מהיר נכנס בשביל לרוץ על הבסיסים. לא לחבוט, לא לעשות הגנה. רק תרוץ.

אחרי שריברה ניסה לתפוס אותו כמה פעמים, רוברטס ניצל רגע של חוסר ריכוז וטס לכיוון הבסיס השני. הוא הגיע בקושי. ביל מולר עלה לחבוט ועשה את שלו. רוברטס טס שוב, הפעם לבסיס הבית. 4:4 במשחק, שהלך לאקסטרה אינינגים. בוסטון ניצחה, ואז שוב ושוב ושוב. היא השלימה את הקאמבק הגדול בתולדות הספורט האמריקאי בסדרה כלשהי. מ-3:0 ל-3:4 מול היריבה השנואה ביותר ואז לסוויפ בוורלד סירייס (על סנט לואיס). שמונה ניצחונות רצופים, אליפות ושלום לקללת הבמבינו.

איפה רוברטס היום? הוא המאמן של הדודג'רס כמובן, וינסה לנצח את הרד סוקס ולהביא לקבוצה מ-LA תואר אחרי שלושה עשורים.

14 years ago today, speedy Dave Roberts stole second in Game 4 of the #ALCS setting himself up to score the tying run on Bill Mueller's single.
To this day, Boston still acknowledges this as the most crucial moment in setting the Red Sox up to win the 2004 World Series.#RedSox pic.twitter.com/vloJt8Z4Ro

— Postseason Throwbacks (@PostseasonTBs) October 17, 2018

3. בגלל שאלה שתי ערי הספורט הטובות ביותר. לבוסטון יש את הרד סוקס, שמסיימים את העונה הטובה בתולדותיהם (כמעט 120 שנה) מבחינת כמות הניצחונות. את הפטריוטס, ששולטים ב-NFL כבר עשרים שנה כמעט. את הסלטיקס, הקבוצה שבנויה הכי נכון כרגע כדי לשלוט ב-NBA בעשור הקרוב. אפילו הברוינס מההוקי קרח די סבבה.

ללוס אנג'לס יש את הדודג'רס בוורלד סירייס ואת האיינג'לס, שאומנם הם גרועים אבל גם מחזיקים בשחקן הבייסבול הטוב בעולם, מייק טראוט. יש להם את לברון בלייקרס המתחדשים ואת הקליפרס, אולי עם קוואי בעונה הבאה. יש את הראמס, הקבוצה הטובה ב-NFL כרגע ואת הצ'ארג'רס, אחת הטובות בליגה. את זלאטן בכדורגל, את האולימפיאדה ואולי גם את גמר המונדיאל בדרך.

Beat LA, אוהבים לצעוק בבוסטון עוד משנות ה-80', מימי לארי נגד מג'יק. כל אחת בצד שלה של אמריקה, רחוקות תרבותית זו מזו כמרחק הירח והשמש, אבל כל כך מהפנטות, כל כך מלאות בהיסטוריה ספורטיבית עצמאית ומשותפת. כל מפגש, בכל ענף, הוא אדיר. בטח שבוורלד סירייס.

4. בגלל הכוכבים של בוסטון. למיטיבי הלכת, הרשו לנו להיכנס טיפה פנימה. לרד סוקס יש השנה קבוצה מפוצצת באופי, כזו שעשתה כמה קאמבקים משוגעים. בעיקר, יש לה שלושה כוכבים ששווה לראות.

מוקי בטס יזכה העונה ב-MVP של האמריקן ליג. הוא שילוב סנסציוני של שחקן הגנה כמעט מושלם באאוטפילד, אתלט על עם יד פגז ומוח מבריק ושל שחקן התקפה שקשה מאוד להתמודד איתו, כזה שמצליח לעלות לבסיס כמעט בחצי מהמקרים ומנצל את המהירות המסחררת שלו כדי להתקדם.

קצת אחריו חובט ג'יי די מרטינז, שלא ממש האמינו בו בתחילת הקריירה וגם לא ממש האמינו בו כשבוסטון נתנה לו 31 מיליון דולר לעונה בקיץ האחרון, אבל הוא הצדיק את הכל עם למעלה מ-40 הומראנים בעונה הסדירה ושלל רגעי קלאץ' בפלייאוף.

השלישי הוא כריס סייל, המגיש שישחק במשחק 1. סייל סבל מפציעה ביזארית בגמר האמריקן ליג, אחרי שלטענתו לפחות, נלקח לבית החולים בגלל זיהום שהסתבך מעגיל בבטן (אמיתי לגמרי). אם הוא בריא, הוא מפלצתי, עם יד שמאל קטלנית שמשגעת את החובטים של היריבה.

Mookie Betts and J.D. Martinez became the first MLB teammates to finish 1st and 2nd in the majors in BOTH batting average and slugging percentage since 1903, when the Pirates’ Honus Wagner and Fred Clarke did so (source: @EliasSports).

— Red Sox Notes (@SoxNotes) October 2, 2018

5. בגלל הכוכבים של הדודג'רס. גם בצד השני יש כמה שמות שיכולים להביא אליפות ומעל כולם נמצא מי שאמור לפגוש את סייל במשחק 1, קלייטון קרשאו. המגיש הטוב בדור הנוכחי, שרבים רואים בו את יורשו של סנדי קופאקס האגדי, לא ממש הצליח בפלייאוף לאורך הקריירה. בשנה שעברה זה החל להשתנות והוא סחב את הדודג'רס לוורלד סירייס, אבל שם שוב התקשה ו-LA הפסידה במשחק שביעי ומכריע ליוסטון. השנה קרשאו שוב פנטסטי רוב הפלייאוף ויכול בקלות לסדר ללוס אנג'לס ניצחון חוץ הלילה.

מני מצ'אדו הגיע מבולטימור בטרייד גדול במהלך העונה (במהלכו נשלח לאוריולס המגיש הישראלי המבטיח, דין קרמר). מצ'אדו בחור די מלוכלך. הוא שנוא מאוד בבוסטון אחרי שלל תקריות לאורך השנים שלו עם בולטימור, כולל פציעתו של כוכב הרד סוקס, דסטין פדרויה. בגמר הנשיונאל ליג מול מילווקי, הוא גלש בפראות לפחות פעמיים לתוך הגוף של שחקני הברוורס ובעט באחד מהם אחרי שהמהלך נגמר. אבל הוא גם שחקן אדיר, עם יד שיכולה לייצר משהו גדול בכל רגע נתון. צפו להרבה בוז לעברו מיציעי פנווי פארק.

אחרון הוא יאסייל פויג, האיש שהכריע סופית את משחק 7 מול מילווקי עם הומראן של שלוש ריצות, ששלח את הדודג'רס לוורלד סירייס. פויג נכנס לליגה בסערה לפני כמה שנים וגם לו יש פה לא פחות גדול מהיכולת, אבל גם יכולת שמרשה לו להגיד מה שבא לו. כשהדודג'רס הבטיחו את המקום בפלייאוף השנה, פויג הבטיח שהפעם הם לוקחים אליפות. הוא קרוב להגשים את זה.