שועלים בצמרת: הקבוצה שמשגעת את אנגליה

בווידאו: ההמנון הצרפתי במשחק מול אנגליה

"יה בה יה, יה בה יה, אל תשאל, אל תשאל, כך ציווה זאביק, זאביק השועל"

(ככה סתם, מילים ע. הלל, לחן סשה ארגוב, להקת התרנגולים)

ככה סתם, כאילו כלום, השועלים ניצבים להם במקום השלישי בפרמיירליג, נקודה פחות מהפסגה של מנצ'סטר סיטי וארסנל. ככה סתם, מפה לשם, כולם דווקא שואלים ללא הרף – הכיצד? איך זה ששועלי לסטר סיטי, אלו שבעונה שעברה ניצלו בקושי מירידה, מלחכים פתאום –  אחרי כמעט שליש עונה! – את האולימפוס של הליגה הטובה בעולם.

ססואולו (מקום 5) היא הפתעה נעימה באיטליה. קון (3) ואנז'ה (4) הן משב רוח מרענן בצרפת. אייבאר (6) וסלטה ויגו (4) מעניקות קורטוב צבע טרי לליגה הספרדית. אבל אף אחת מהן לא מתקרבת לקרסוליים של לסטר סיטי. לא רק בגלל איכות הליגה בה היא שוכנת והסמיכות המרהיבה שלה לפסגה, אלא בשל המסתורין. לסטר סיטי היא גם הסנסציה הגדולה באירופה 2015/2016 וגם התעלומה המופלאה ביותר על פני הכדור מאז הזכייה של וולפסבורג באליפות הבונדסליגה ב-2009.

בניגוד לזאבים מגרמניה, השועלים מאנגליה לא יניפו את כתר הליגה האנגלית. אין כנראה מצב. ובכל זאת, המיקום שלהם מעל מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי וליברפול, הכדורגל הסוחף שלהם שהניב עד כה הפסד בודד ו-25 שערי זכות (רק סיטי כבשה יותר, 26), השווי של הסגל (70 מיליון פאונד, רבע מארסנל, חמישית מצ'לסי וסיטי) והתקציב, המעמד שלהם כיו"ר מועדון האנדרדוגים הלאומי והבינלאומי, וחילופי המאמנים בקיץ שנראו כמי שעומדים לשנמך את המועדון ולבטח לא לשדרגו – כל אלה חוברים ויוצרים את סימן השאלה והקריאה הכי מתמיהים ומעניינים, לפחות עבור מי שהראש שלו לא תקוע קבוע רק בקורקבן של הגדולות.

אז מה הסוד שלך, לסטר סיטי? איך זה שקבוצה קטנה ולא אופנתית, שאיבדה בסוף העונה שעברה את שני עמודי התווך שלה – המנג'ר "הקוסם" נייג'ל פירסון, וכדורגלן העונה שלה אסטבן קמביאסו – איך היא מעזה לטרוף את כל הקלפים ובמקום לצנוח אל בור תחתית אפל, מזנקת לרקיע האקסקלוסיבי? הכיצד ומדוע היא לא מיישרת קו עם הסטטיסטיקה, המסורת וההערכות המוקדמות המושכלות?

על פי תחזית טרום העונה של הפרשנים האיכותיים של הגרדיאן הבריטי, הובטח לה המקום ה-19 והלפני אחרון. הדיילי טלגרף היה קצת פחות אופטימי: מקום 20. סוכנויות ההימורים הציבו את השועלים ביחס של 1-3 לירידת ליגה, ו-1-2500 לזכייה באליפות. האם יש כרגע כמה מהם ששנתם נודדת בלילות? כנראה שלא. אפילו אוהדיה המסורים ביותר של לסטר לא היו משליכים אפילו לירה שטרלינג אחת קטנה לפח על הימור שנראה באוגוסט מופרך אפילו  יותר מעונה שלמה של ליאו מסי ללא כיבושים.

כל הסממנים המוקדמים הצביעו על מועדון לא יציב. בטרנזיט. במצוקה. מחפש את השער הנכון על מנת לא להחמיץ את טיסת ההמשך. אמנם אקט ההצלה בסוף 14/15 היה מהראוותניים הזכורים בליגה – 7 נצחונות בתשעת המשחקים האחרונים – אבל האופוריה התחלפה בקטסטרופה. נייג'ל פירסון הוא ללא ספק מנג'ר מוכשר ושנוי במחלוקת. בסוף 2014, אחרי 13 משחקים ללא ניצחון, הוא  פוטר ממשרתו ע"י בעל הבית התאילנדי של לסטר סיטי, רק כדי שיוחזר לתפקידו 24 שעות לאחר מכן בעצת (ובלחץ) מנהל הדירקטוריון - שהוא לא אחר מבנו של הבוס.

בדיעבד, איש לא הצטער על פניית הפרסה בינואר. פירסון אמנם הספיק גם לתקוף שחקן של קריסטל פאלאס על הקווים, להתעמת עם עיתונאים (אחד מהם הוא כינה "בת יענה" במהלך מסע"ת באצטדיון), ולקחת חלק בריב מתוקשר עם גארי לינקר, מגדולי כדורגלני לסטר סיטי בכל הזמנים וכיום בעל כסא כבוד בהנהלה – אבל את הסחורה המקצועית הוא העביר באופן יוצא דופן. אין אף ספק שפירסון היה נשאר בכסאו, אלמלא שערוריה אחת יותר מדי.

באדיבות הטייקונים התאילנדים שרכשו את הקבוצה לפני שלוש שנים, נסעה לסטר סיטי לבנגקוק לחגוג את ההישארות. אלא שהעונג היה קצר להפליא. 24 שעות לאחר הנחיתה בבירת תאילנד, היו כבר שלושה משחקני הקבוצה עסוקים עד צווארם במלונם עם נערות ליווי מקומיות. נו, מה חדש?

אז זהו: אם זה היה נותר ברמת התענוגות – איש לא היה מניד עפעף. אבל שלושת האנגלים הצעירים התייחסו לנשים כאל שפחות, פלטו לעברן אין ספור ביטויים גזעניים ומעליבים, והפשע הגדול מכל – תיעדו את האורגיה במצלמת הסלולרי. התמונות מצאו דרכן במהרה לצהובוני הממלכה. קמה סערה. לסטר סיטי המובכת פיטרה לאלתר את השחקנים המעורבים. ביניהם היה ג'יימס פירסון, בנו של המנג'ר. היה ברור שאת המהלומה הזו האבא כבר לא ישרוד. הוא פוטר מיד אחרי בנו.

בורסת השמות המועמדים לתפקיד המנג'ר בקינג פאואר סטדיום היתה ארוכה ורותחת. ההנחה היתה שבעלי המאה מאסיה ימשיכו להשאיר את המושכות בידי אוטוריטה מקומית ומנוסה. מה רבה היתה תדהמת הכל עם ההכרזה על המחליף, קלאודיו ראניירי האיטלקי. איש לא פיענח עדיין את קו המחשבה שהוביל את התאילנדים אל ההימור הכביר הזה. ראניירי בן ה-64 היה מובטל (שוב) רק משום שפוטר על ידי ההתאחדות היוונית אחרי כישלון מחפיר עם נבחרתה במוקדמות היורו, כולל הפסד ביתי לאיי פארו.

ראניירי הוא ה"טינקרמן" – כינוי גנאי לשינויים התכופים והרוטציות שהוא נהג לערוך בהרכביו במיוחד בצ'לסי. ראניירי פוטר הוא המאמן ששמו הפך לשם נרדף ללוזריות אחרי שפוטר מאינטר, ולנסיה, יובנטוס, מונאקו ורומא ולא הצליח מעודו להביא תואר רב ערך למועדונו. והנה, ליידיס אנד ג'נטלמן, קבלו את המפסידן האולטימטיבי למשרה ראשונה זה יותר מעשור בפרמיירליג (מאז צ'לסי 2004), ותיזהרו לא להרים את הגבות שלכם יותר מדי גבוה, שלא ייתקלו בגג האצטדיון.

אז מה, אנשי העסקים התאילנדים ידעו משהו שאנחנו לא? כנראה שכן. ההוכחה היא בפודינג, אומרים הבריטים, ואיזה פודינג ארומטי, מענג ומעורר תיאבון  מבשל בינתיים הלוזר/ווינר ראניירי בלסטר. ההצלחה שלו ושל קבוצתו  – במושגים של המוכר, הידוע והמצופה - היא פנומנלית לכל דבר. בעונה בה צ'לסי וז'וזה מוריניו – המחליף של ראניירי אז בסטמפורד ברידג' – קורסים, ההישג הלעומתי של האיטלקי יכול להוות גם קרש קפיצה לדיון מעמיק ומסקרן במקצוע המאמן על כל גווניו – יכולות, פסיכולוגיה, איכות העובדים, ניהול כוח אדם, מזל וכדומה – אבל את זה נשאיר למקום וזמן אחרים ורחבים יותר. כאן ועכשיו אפשר פשוט להתבונן על פרוייקט ראניירי ולסטר 2015/16 – ולהתפעל.

אז מה הוא עושה להם, מה הוא עושה, עם מן פרצוף תמים כמו שה – שהפך את השועלים הנבולים למלכי היער? האמת, לא הרבה. עם עזיבת קמביאסו בן ה-35 לאולימפיאקוס, נותר ראניירי עם בור גדול מאוד בעמדת המנהיג והאדריכל במרכז השדה, וברמת המזומנים העומדת לרשותו הוא נאלץ בעיקר לאלתר. התשובה הטבעית נראתה בדמות גוקאן אינלר, הקשר האחורי השוויצרי המצויין והמנוסה, 31, שנרכש מנאפולי. 

התשובה המעשית הגיעה מתוך הברקה שאיש לא יכול היה לנבא. בשנתיים שהחזיק המאמן האיטלקי ברסן במונאקו, הוא התאהב ביכולות של אחד, אנגולו קאנטה,בן 24, 169 סנטימטרים של קשר קון הצרפתית, יליד מאלי, שנרכש תמורת 6 מיליון פאונד. היום כבר מכנים אותו באנגליה "קלוד מקאללה הבא", והוא נכלל כבר פעמיים בנבחרת השבוע של הליגה.

פרט לקאנטה, הרכש החשוב ביותר של ראניירי היה בתחום הבלמים: רוברט הות הגרמני מסטוק סיטי (לשעבר צ'לסי) ויוהאן בן עלוואן הצרפתי מאטלנטה. למאמן האיטלקי היה גם פוקס אחד נהדר. את כריסטיאן פוקס, המגן השמאלי האוסטרי הבינלאומי, הוא הביא משאלקה בשל הידיעה שהמגן השמאלי המעולה של לסטר, ג'פרי שלופ מגאנה, מבקש לצאת לתרבות זרה ובכירה. לאחר מו"מ קייצי אלגנטי החליט שלופ להישאר. עכשיו יש לטינקרמן רוטציה איכותית באגף שמאל של העורף.

את השינוי הקוסמטי הגדול בחוד הספיק עוד פירסון המודח לערוך לפני בעיטתו. הוא הותיר ליורשו את שינג'י אוקאזאקי, החלוץ היפני, 29, 8 מיליון ליש"ט ממיינץ בבונדסליגה. אוקאזאקי כבש בינתיים רק שער אחד ואין לו בישולים. אבל הוא פתח ב-11 מ-12 המשחקים, והנוכחות שלו, הדינמיות, המהירות והטכניקה – הן מנוף רציני בדרך של ריאד מאחרז וג'יימי וארדי לפריחת האביב הצבעונית של שועלי החוד.

מאחרז האלג'יראי משחק בכנף ימין. הוא בן 24, והוא הגיע בינואר 2014 מלה האבר הצרפתית בעבור.... 350 אלף פאונד. איזה מחיר בדיחה למי שהבקיע עד כה 7 שערים ובישל ארבעה. ראניירי לא שינה הרבה בתיפקודו מאשתקד – ארבעה כיבושים ושלושה אסיסטים ב-30 הופעות – רק נתן לו רישיון לאיים יותר, וסיפק לו את אוקאזאקי ליד וקאנטה (ואנדי קינג הוולשי) במרכז.

ג'יימי וארדי הוא השועל עליו שמעתם הכי הרבה, ובצדק. נער הסופרמרקט והרוגבי שהגיע לכדורגל במקרה, בנה קריירה בשולי המפה בליגות הנמוכות, והגיע ללסטר לפני שלוש שנים בגיל 25  (800 אלף ליש"ט. חה חה חה) מפליטווד טאון שעלתה לראשונה בתולדותיה מליגת החובבים לליגה המקצוענית הרביעית. ואז, מהפך. למעשה מטמורפוזה. וארדי פרח, וארדי נגח, וארדי הבקיע, וארדי הגיע. לנבחרת אנגליה, 4 הופעות, בגיל 28. לחמישה שערים בפרמיירליג אשתקד. לתריסר (!) כיבושים העונה בתריסר הופעות, בראש טבלת מלכי השערים של הפרמיירליג. וגם להבקעה בתשעה משחקים ברציפות על סף השוואת שיא הליגה של רוד ואן ניסטלרוי. הוא ינסה לעשות זאת בניוקאסל בשבת.

אבל עם כל הכבוד לווארדי, גם הוא ושדרוגו המרשים הם חלק אינטגרלי מתעלומה חיננית, והם לא ממש מסייעים להסיר את הערפל מעל הכיתה האלמונית. כמה שלא ננסה לנתח את מה שקרה ומתרחש בעיר הצנועה והיפה במרכז אנגליה, לא ממש נוכל לשים את האצבע במדוייק על כל תהליכי התערובת והתרכובת שהפכו את קינג פאואר סטדיום העונה מעני למלך.

כאמור, לסטר לא תזכה באליפות. ספק אם היא אפילו תמשיך להאבק לאורך זמן על מקום בצ'מפיונס ליג. הרי בכדורגל גם לשועלים יש נטייה להפוך בסופו של יום לזנב לאריות, מה גם שלאמירה הכללית הזו יש הפעם גם תמיכה פרטנית-סטטיסטית מובהקת: בשנים עשר משחקיה בליגה ספגה לסטר סיטי 20 שערים. זו נקודת תורפה מהותית. רק חמש קבוצות בליגה הוציאו יותר כדורים מרשתן. ההגנה הזו היא ההתקפה הטובה ביותר בה יכול להשתמש מי שמאמין שמדובר באפיזודה מקרית, חולפת.

אולי, ואולי לא. הסיפור המרכזי הוא שאין עדיין לדעת. וכל עוד המסתורין בעיצומו, ניתן להשוות את לסטר סיטי של שלהי 2015 לסדרת טלוויזיה שבועית מרתקת. אמנם אין ביטחון שאפילו עם כותרות הסיום יוגש פתרון, אבל כל פרק שווה צפייה ותהייה, ומלהיב ומסעיר ממשנהו. השועלים בהחלט שוברים שורות.