בשפה הרוסית, משמעות המילה "לאהוד" היא "להיות חולה למען". אין מנוס מלחשוב שמי שהגה את השפה הזו כנראה היה אוהד ליברפול. החשק לאהוד מועדון כזה לא מגיע מהצלחות, גביעים והישגים בלבד - זה משהו שעובר גם בתורשה, ויחד עם החשק והאהבה מגיעה גם המחלה.
בליברפול עסקים כרגיל, רכבת ההרים ממשיכה לספק את הסחורה. מתחילים במחזור הפתיחה מול ארסנל, עם עצירת הפנדל של סימון מיניולה (לקורא תיאו וולקוט: אם תטרח להסתכל לאן השוער קופץ, ייתכן שתצליח לכבוש פנדל מתישהו בקריירה), ורק שבעים שניות לאחר מכן מתפרצת כושלת בהובלת אדם לאלאנה, שהופכת לשער חובה. זה כבר הפך לנורמה.
המחצית המשיכה כרגיל. התקפה מסודרת פה, מתפרצת שם, ואז בדקה ה-45 רוב הולדינג (הרכש החדש של ונגר) תפס את קוטיניו וגרם לבעיטה חופשית ששדדה מארסנל את היתרון. בעיטה חופשית נהדרת של פיליפה, הרחק מידיו של פטר צ'ך, והישר לבין החיבורים. שער קלאסי. המחצית הזו היא בעצם המהות של אהדת ליברפול - כל עונה תתחיל עם אותן תקוות, אותן תהיות, אולי זאת השנה?
ליברפול צריכה את קלופ, ולהיפך (gettyimages)
שהרי, זה כמעט תמיד מתחיל טוב. עונת 2013/14 נפתחה אף היא בעצירת פנדל הירואית של מיניולה מול סטוק, בעונת 15/16, שוב סטוק ושוב ניצחון. לפעמים זה נמשך לעוד כמה מחזורים, אבל תמיד יפסק מתישהו. ב-13/14 ליברפול נעצרה מול צ'לסי, ב14/15 ההיעדרות של סטארידג' הייתה הסיבה, ב-15/16 ליברפול נאלצה לחלק כוחות גם לליגה האירופית, שגם בה היו עליות ומורדות לא נורמליות.
הקמפיין בליגה האירופית שנגמר בתבוסה לסביליה, היה גם הוא דוגמה לרכבת ההרים של ליברפול:3:4 היסטורי נגד דורטמונד בבית לאחר פיגור 2:0. פירוק של הגנת ויאריאל, אחת החזקות בספרד, רק כדי לאבד את הכל בגמר בבאזל. במובן הזה, יורגן קלופ באמת מתאים לנו. אמנם זכה באליפויות ובתארים בדורטמונד, אבל כשמתבוננים במשחקי המפתח, במשחקי הגמר, הוא ניצח רק באחד. רק בגמר אחד הצליח הגרמני לקחת עימו את הגביע הביתה, מתוך שישה - ארבעה בדורטמונד ושניים בליברפול.
אבל, וזה אבל גדול מאוד, רואים שזהו מאמן פרגמטי, שלומד מטעויות, מנסה לשנות ולוקח אחריות. בגמר שבו ניצח קלופ את יריבתו המושבעת באיירן, זה לא היה משום שהכין את ההגנה שלו למשחק כראוי, אלא משום שהכין את ההתקפה שלו למשחק. דורטמונד ניצחה 2:5 את באיירן מינכן של יופ היינקס במשחק של "הבי מטאל", בדיוק כמו שקלופ אוהב.
אין ספק, לקלופ יש עוד מה ללמוד. אבל לעשות התקפה הוא יודע, ולכן הוא מתאים לליברפול כמו כפפה ליד. הוא השידוך המושלם לליברפול לא רק בגלל התשוקה שלו למשחק והאקסצנטריות שלו, אלא גם בגלל שהוא מאמן שיודע לבחור את החיילים הנאמנים והמתאימים ביותר לצאת איתם לקרב. קלופ בנה בליברפול בעונתו המלאה הראשונה סגל שחקנים עם מוסר עבודה בלתי נלאה, שלא מכבידים עליו משחקי אגו, בו כולם מוכנים לשחק איפה ומתי שידרשו.
כך קלופ בדרך כלל מסיים גמרים (gettyimages)
התארים לא ממש נופלים עליו (gettyimages)
קלופ יודע דבר או שניים על רכבות הרים ואיך לייצב אותן. העונה האחרונה שלו בדורטמונד? בחודש דצמבר קלופ והשוורצה-גלבן ניצבו מקום הלפני אחרון בבונדסליגה. במאי הליגה ננעלה כאשר דורטמונד ניצבת במקום השביעי, שהוביל אותה לליגה האירופית ולאותו מפגש מפורסם עם ליברפול.
ליברפול, או יותר נכון המחלה שנקראת ליברפול, תגיע רחוק ביחד עם יורגן קלופ, אולי אפילו תחזיר עטרה ליושנה. אבל בדרך יהיו הרבה מהמורות ומכשולים, שפע של שערים ואכזבות, מבחר של מאניות למיניהן שמיד אחריהן גם יגיעו הדיפרסיות, תהפוכות ושיאים חיובים ושליליים.
אבל אולי הפעם זה יהיה שונה? אולי הפעם זה יסתיים בלי נפילה? אולי באמת הפעם זאת לא תהיה הבלחה? כי אם יש מאמן בכדורגל העולמי שיכול לשנות סדרי עולם מהיסוד – זהו ככל הנראה קלופ.
מתחיל בציפיות, ומתרסק. בדיוק כמו ליברפול (gettyimages)
ועדיין, נמצא במקום הטוב ביותר עבורו (gettyimages)