הרבה זמן מכבי תל אביב לא פגשה במעמד הגמר – בין אם של פיינל פור או של פלייאוף נורמלי – יריבה שהייתה אנדרדוג יותר מובהק ממכבי אשדוד. גם כשמכבי חיפה הגיעה לגמר הפיינל פור לפני שלוש שנים היא לא עשתה את זה מהמקום השביעי בעונה הסדירה.
אגב, למי שפספס, הנה עובדה שחייבים להזכיר: מכבי אשדוד סיימה את העונה הסדירה בפלייאוף התחתון – הבית ההזוי ביותר בתולדות ליגות הספורט באשר הן. ראשית, כי מ"פלייאוף" מישהו צריך לעוף. זו משמעות השם. ומהפלייאוף התחתון אפילו לא היו יורדות. שזו בעיה שנשארת גם אם מחליפים את השם ל"בית תחתון". בנוסף, קבוצות מהפלייאוף/הבית התחתון עוד היו יכולות להגיע לפלייאוף – ומשם לגמר. כמו שאשדוד באמת עשתה. מנפלאות הכדורסל הישראלי.
ובין אם ההפגנות והדיונים סביב שיטת הפלייאוף יולידו שינוי או לא, בטוח שגם בעונה הבאה וגם בזו שאחריה, היריבה שתגיע לגמר מול מכבי תל אביב תגיע כאנדרדוג.
אז לכבוד המשחק החגיגי הערב, החלטנו לסרוק את הליגה לאורכה ולרוחבה (זה לא היה קשה, היא לא ארוכה ולא רחבה), ולנסות להרכיב יריבה ראויה למכבי תל אביב – אחת שלא בטוח שתמיד תבוא כאנדרדוג למשחק מול הצהובים – על טהרת שחקני ליגת העל בלבד. 4 זרים, 8 ישראלים.
הקבוצה שמפורטת כאן בהמשך נבנתה על האקסל שלנו במטרה להתמודד עם מכבי תל אביב, ולא לשום מטרה אחרת. לא בשביל להעמיק את הצביון הישראלי בכדורסל שלנו, לא כדי לעשות כבוד לוותיקים ולא כדי למלא את היכל נוקיה. פשוט כדי לא לבוא אנדרדוג מול מכבי. מה אתם אומרים, יש בכלל סיכוי להרכיב קבוצה כזו?
חמישייה
רכז: מורן רוט, הפועל חולון (העונה בליגה: 11.7 נק', 3.1 ריב', 8.0 אס' ו-1.6 חט')
רוט הוא מהישראלים הבכירים ביותר בליגה כבר תקופה, בטח מבין אלה שמעולם לא שיחקו במכבי תל אביב, אבל העונה הוא באמת עלה מדרגה ביכולת שלו להוביל, לנווט ולרכז קבוצה בכירה בליגת העל. עד שהחל להחמיץ משחקים בשל מחלת הנשיקה הוא העמיד מספרים שנלקחו מרכז NBA בכיר, עם חמישה דאבל-דאבלים ולא מעט היי-לייטס במתפרצות. אנחנו שמים את הקבוצה שלנו בידיים שלו. גם אם זה בנוקיה, למשחק אחד. ולא רק כי זה מבחן שהוא כבר צלח פעם אחת.
כנפיים: דרווין קיצ'ן, מכבי ראשל"צ (14.5 נק', 7.2 ריב', 3.3 אס', 1.8 חט'). די.ג'יי סטרוברי, הפועל ירושלים (15.9 נק', 3.8 ריב', 2.5 אס', 1.6 חט')
קודם כל, חשוב לציין – שני השחקנים האלה נבחרו בהפרש קטן על פני שניים אחרים – ג'ו קרופורד ורון לואיס. גם ג'וש קרטר היה קרוב. קיצ'ן הועדף על קרופורד לא רק כי ג'ו בחוץ לכמה וכמה חודשים טובים, אלא גם כי הוא תורם הרבה יותר בריבאונד, ומול מכבי תל אביב זה יותר משמעותי. סטרוברי הועדף על פני לואיס בעיקר בשל היכולת החלשה של לואיס במשחקים האחרונים, כולל חצי הגמר מול מכבי.
יחד, קיצ'ן וסטרוברי משלימים צמד שחקני כנפיים אתלטיים, ששומרים מצוין (בעיקר די.ג'יי), עוזרים בניהול המשחק ומעלים תרומה מגוונת מאוד. בנוסף, כל אחד מהם יכול להתפוצץ ביום נתון, בשני צדי המגרש. כדי לגבור על מכבי, הקבוצה הזו תצטרך שלפחות אחד מהם יעשה את זה.
בצבע: ג'וש דאנקן, מכבי אשדוד (17.4 נק', 8.6 ריב', 2.0 אס', 49.1% לשלוש). ברייאנט דאנסטון, הפועל חולון (15.0 נק', 9.4 ריב', 1.0 אס', 1.8 חס')
גם כאן היו כמובן עוד כמה מועמדים להיכנס לחמישייה, בראשות בריאן רנדל – שבעצמו נשאר בחוץ כי כשירותו איננה יציבה מספיק, ומרקו קילינגסוורת', שהעדפנו להשאיר בחוץ משיקולי כימיה. גם אלכס טיוס היה קרוב להיכנס, וברגע שייחשב לישראלי הוא גם ישתחל לנבחרת שכזו בלי בעיה.
אבל עד אז, אנחנו הולכים עם דאנקן ודאנסטון. אף אחד מהם אמנם לא 2.10, אבל כמה זרים של 2.10 יש בליגה הזו? מה שהם כן נותנים, לעומת זאת, מרשים מאוד. דאנקן המעולה מרווח את המשחק עם הקליעה שלו מרחוק, מכריח את השומר הגבוה שלו לצאת אליו ומאפשר לגארדים לחדור. דאנסטון, שני בחסימות רק לג'יימס ושני בהטבעות (לטיוס), מוסיף כמויות עצומות של פעלתנות וכוח מתחת לסל, בשני צדי המגרש.
ספסל:
רכזים: מאיר טפירו, מכבי אשדוד (9.0 נק', 4.6 ריב', 7.4 אס', 1.5 חט'). רביב לימונד, עירוני אשקלון (12.8 נק', 3.6 ריב', 4.3 אס', 1.9 חט')
אתם רואים נכון, אין רכזים זרים בקבוצה שלנו. עם רוט בחמישייה, טפירו על משבצת הוותיק והטוב ולימונד – שנתן בעצמו עונה מעולה, טובה כמעט כמו של רוט – שמוסיף אתלטיות, מהירות ועומק לעמדה – ממש אין לנו צורך "לבזבז" כאן זרים. מול מכבי, שגם אצלה המפתחות הן אצל רכז ישראלי (והעונה, לגמרי בצדק), אנחנו צריכים אותם במיוחד בצבע.
טפירו ולימונד, אגב, לא יצטרכו להסתפק בשאריות של רוט. הם יוכלו לשחק הרבה יחד, אחד לצד השני, ובסך הכל יקבלו מספיק זמן על המגרש כדי לתרום. וכשאתה לא שוחק את טפירו ולא תלוי לגמרי בלימונד, הם הופכים לאלטרנטיבה ראויה בהחלט.
כנפיים: דגן יבזורי, גלבוע גליל (10.2 נק', 2.2 ריב', 3.3 אס', 1.8 חט'). סילבן לנדסברג, מכבי חיפה (20.7 נק', 5.4 ריב', 2.7 אס', 1.0 חט')
אההה... כן – אתם שוב רואים נכון: יובל נעימי לא כאן. זה לא אומר שאנחנו לא חושבים שהוא אחד הגארדים הישראלים הבכירים בליגה, בטח מחוץ למכבי, אבל בקבוצה שאנחנו בונים אנחנו לא זקוקים לו כרכז, ומאחורי סטרוברי וקיצ'ן, אנחנו מעדיפים שחקנים שיתמודדו בצורה טובה יותר עם העובדה שהם עולים מהספסל – בין אם לדקות מוגבלות התלויות ביכולת שלו (לנדסברג, שיכול אפילו לפתוח בקבוצה הזו), או בין אם לתפקיד מאוד מוגדר ומוגבל (שלשות, במקרה של יבזורי, שהועדף על פני יהוא אורלנד רק כי הוא מסוגל לעשות עוד כמה דברים על המגרש, כמו לכדרר).
צבע: אלישי כדיר, הפועל ירושלים (9.5 נק', 4.9 ריב', 1.5 אס'), אייזק רוזפלט, השרון הרצליה (10.1 נק', 9.3 ריב', מהם 4.0 בהתקפה, 0.6 אס'), אורי קוקיה, הפועל ירושלים (3.5 נק', 4.5 ריב', 1.0 אס')
2.02 מ', 2.04 מ', 2.02 מ' – אלו הגבהים הרשמיים של השלושה, שמצטרפים ל-2.02 של דאנסטון ו-2.03 של דאנקן. כן, אלה השחקנים הכי גבוהים בקבוצה הזו. אז נכון, יהיה להם קצת קשה מול מכבי תל אביב, שיש לה בסגל שלושה שחקנים של 2.05 לפחות, אבל עם כזו כמות – של חמישה שחקני פנים יעילים – אנחנו מרגישים שיש עם מה ללכת למלחמה בצבע מול מכבי.
כדיר כמעט תמיד עושה צרות לצהובים, עד לרמה שהוא אפילו קיבל חוזה שם. קוקיה היה מצוין השנה בכלל ובניצחון על מכבי בפרט. ורוזפלט, מההפתעות הגדולות של העונה, הוכיח את עצמו כריבאונדר מזהיר, גם אם בקבוצה חסרת כל. אף אחד מהם לא יקבל 15-20 דקות, זה ברור. אבל זה לא שאנחנו רוצים מהם יותר מזה. אלא אם ההפרש כבר יגיע ל-20, מתישהו ברבע השלישי. השאלה היא רק, למי? או, שכמו שאנחנו מקווים, האם משחק כזה יהיה שקול?