1. מספרית, ומבחינת מדד, דמונטז סטיט היה המצטיין בניצחון של הפועל תל אביב על גליל/גלבוע. אלא שכמו שנהגו לומר בזמנו על נדב הנפלד - הסטטיסטיקה לא תמיד מספרת הכל. השחקן מספר 1 של האדומים ב-62:72 היה גל איתן. הוא קלע אמנם "רק" 12 נקודות אבל היה האיש המרכזי של האדומים ברגעים המכריעים עם פעולות קלאץ' אדירות. היכולת הטובה שלו, מתחילת העונה, מעלה את התהיה: היכן הוא היה בשנים האחרונות? אז כן, הרכז בן ה-25 קנה את מעמדו בליגות הנמוכות וממחזור למחזור מוכיח שהוא שחקן לגיטימי בליגה הבכירה. באופן קבוע, כאשר עולה הדיון הנצחי על "מעמד השחקן הישראלי בליגה" מוזכרים הכשרונות הצעירים שיכולים לפרוץ, ולא בהכרח מקבלים הזדמנות בשל ריבוי הזרים. איתן הוא ההוכחה, שאפילו בגיל מתקדם - יחסית - אפשר עוד להשתלב. לתשומת ליבם של כל שחקני הליגות הנמוכות בישראל.
2. נדיר למצוא קבוצת כדורסל שפוגעת בול עם ארבעת הזרים שלה, ודאי כאשר אף אחד מהם לא שיחק בישראל קודם לכן. מכבי חיפה היא אחת הבודדות. פול סטול הוא רכז נהדר, דונטה סמית' וג'יימס תומאס מוכיחים בכל פעם מחדש שליטה בצבע ופט קלאת'ס ממש לא מבייש את הפירמה. המותחן מול נתניה, שנכנעה לראשונה העונה, הציג את כל הארבעה במיטבם, עם דאבל פיגרס בנקודות וגם בנקודות המדד. למען האמת, אחרי שבראד גרינברג כבר זיהה את הפוטנציאל באחד בשם אלן אייברסון ובחר בו בדראפט לפני קצת פחות משני עשורים, זה נראה ונשמע הגיוני. שאפו גדול.
3. הקהל, האווירה, היתרון הגדול ברבע השלישי, הפיקנטריה שנמצאת תמיד סביב כאשר עודד קטש פוגש את מכבי תל אביב. להפועל אילת היה סיכוי נפלא לתפוס את אלופת ישראל, שלא הגיעה במיטבה, עם המכנסיים למטה, אבל נכנעה להתעוררות של הצהובים בסיום, ובעיקר שמה לעצמה מקל בגלגלים. הישראלים שלה סיפקו 7 נקודות בלבד. נכון, הזרים הם אלו שנותנים בדרך כלל את הטון, וזה לגיטימי, אך כאשר אבי בן שימול לא קולע אפילו נקודה אחת, ליאור חכמון מקבל רק שתי דקות, יחזקאל סקוורר רחוק מרמתו ואפיק נסים טרם נחת – זו משימה בלתי אפשרית לנצח את מכבי. אפילו באולם "בגין" הנפלא.4. הקבוצה הכי מוזרה בישראל היא ללא ספק הפועל ירושלים. פעם היא מספקת הצגה מול בני הרצליה, כמה ימים אחר כך היא מתרסקת מול נימבורק במלחה ביורוקאפ. למחזור האחרון הגיע ד"ר הפועל, ששכח את מיסטר ירושלים בבית, לשם שינוי. האדומים של שרון דרוקר ניצחו במשחק החוץ הקשה בליגה (להוציא את מכבי תל אביב), באולם הפחים, וגם השיגו סוג של נקמה קטנה במקום בו הם סיימו את העונה שעברה עם הדחה ברבע הגמר. כעת, מעבר לשימור היכולת הטובה של ג'וש דאנקן וקורטני פלס, המילה העיקרית והמשימה המרכזית שעומדת לעיני דרוקר היא אחת: יציבות.
5. בלי כל קשר לתוצאות, המתח והדרמות, המחזור האחרון והחלקי היה מעט עצוב. בזמן ששני משחקים לא התקיימו בשל ההסלמה בדרום, ארבעה אחרים שוחקו. בזמן שהגיע קהל למגרשים בחולון, חיפה, גן נר ואילת, תושבי קו העימות לא היו יכולים לראות כדורסל, פשוט כי הם היו במקלטים. נכון, אי אפשר לעצור לגמרי את שגרת החיים, אך מתכונת של משחקים דחויים וחצאי מחזורים היא בעייתית. ומה יקרה בתרחיש - סביר לחלוטין אגב – שבו המבצע בעזה יתארך? אשדוד, אשקלון וראשון לציון יחזרו לשחק את המחזור השישי כאשר יתר הקבוצות כבר קיימו 11 משחקים, ויצטרכו לעלות לפרקט פעם ביומיים כי להדביק את השאר עם משחקי השלמה? זה ממש לא ספורטיבי ואנשי האיגוד חייבים למצוא פתרון, ומהר. החלפת ביתיות יכולה להיות רעיון טוב, כי כך זה ודאי לא יכול להימשך.