1. רכש באחריות
כבר שנים שבבני השרון/הרצליה מצליחים לפגוע בול עם כמעט כל זר שנוחת בקבוצה. עברו שם, בין היתר, ג'ייסון וויליאמס, לי ניילון, עוסמאן סיסה, אנדודי איבי, קוקי בלצ'ר, שון ג'יימס והעונה גם ג'ומיין ג'ונס. אז החבורה של אריאל בית הלחמי נזקקה לקצת עומק ושוב הג'נרל מנג'ר אלדד אקוניס מתח את קשריו ומקורותיו. במועדון נחתו הגארד ג'יי.אר ריינולדס וסנטר עב בשר בשם דרק קרקטר (24, 2.06 מ'), שכבר במשחקו הראשון תרם 16 נקודות (ב-71.4% מהשדה) ו-10 ריבאונדים. איך הם עושים את זה בכל פעם? לאקוניס הפתרונים, אבל מה עם קצת עומק בצד הישראלי של הספסל?
2. חסרון מקומי
בפגרת הקיץ הציע דן שמיר פתרון מקורי לסוגיית השחקנים הזרים בליגת העל. כל קבוצה תחליט כיצד נוח לה, ותודיע אם היא משחקת על פי החוק הרוסי עם מקסימום 6 זרים בטופס המשחק או עם 4 זרים שיתלבשו ובלי הגבלות לגבי החמישיה שעל המגרש. הפועל חולון שלו, כמו מרבית הקבוצות, בחרה באופציה השניה. ההחלטה בוודאי מושפעת מקשיים תקציביים, אבל אי אפשר שלא לתהות לגבי הסוגיה אחרי 5 הפסדים רצופים של הסגולים-צהובים.
בסגל שנשען כל כך על הזרים דווקא המקומיים צריכים להיות האקס-פקטור. לתת משהו מעבר. עם כל הכבוד להקרבה של שון דניאל, הוא לא השחקן שיסחב קבוצה בליגת העל לגבהים חדשים. שלומי הרוש לא לוקח את המפתחות, זאק רוזן מתנדנד ואופיר פרחי הוא אולי אופציה שלישית כיום בעמדת הרכז. הזרים נהדרים, אבל רק עם ארבעה שחקנים שמספקים את הסחורה קשה להתמודד בזירה המקומית.
3. עליה במדד
על אף התדמית המשותפת-לפרקים, אין כיום הרבה קווי דמיון בין הסגלים של הפועל תל אביב והפועל ירושלים. שיקולי תקציב, גישה אחרת לבניה ויעדים שונים. ובכל זאת, יש משהו מקביל בהשוואה ביניהן. בכל אחת משתי הקבוצות ישנו שחקן שלא זוכה ליותר מדי תשומת לב ובכל זאת משמש כמדד להצלחה.
אצל התל אביבים מדובר בקרטיס קלי, אצל הירושלמים בקורטני פלס. כשהם טובים, הקבוצות מצליחות. כשלא, משהו נוטה להתחרבש. הפעם קלי היה סולידי יחסית עם 11 נקודות, אבל איתו על המגרש האדומים היו בפלוס 5 – יותר מכל שחקן אחר. פלס התפוצץ על מכבי חיפה עם 6 שלשות בדרך ל-22 נקודות, 4 חטיפות ו-3 חסימות. כשהוא היה על הפרקט, דרוקר היה בפלוס 11 – בדיוק ההפרש בו ניצחה ירושלים. אחדות הפועלים.
4. עובד תחת אזהרה
יש מושג מכוער בשוק העבודה שנקרא "שימוע לפני פיטורים". משמע: שיחה בה זורקים את העובד עם התראה מקוצרת כאילו יש לו עוד סיכוי לתקן, אבל בלי כוונה לשפר משהו או לשקול מחדש. מסתבר שבאליצור אשקלון זה עובד קצת יותר טוב. אחרי שטאג' גריי שוחרר, דאגו גורמים במועדון להבהיר שג'וליאן מילס נמצא תחת זכוכית מגדלת. אם לא ישתפר במהרה, יעזוב.
אז הגארד בן ה-27 הבין את המסר וסיפק לעדי אזולאי את השחקן שהוא החתים. בשלושת המשחקים האחרונים האשקלונים ניצחו ומילס העמיד ממוצעים של 17.6 נקודות (62.5% מהשלוש), 5.6 ריבאונדים ו-25.6 נקודות מדד למשחק. תהיו בטוחים שהוא גרם להם לשקול מחדש.
5. מנהיג חזק
"הוא עמוד תווך במסגרת שלנו. הפעם הוא הרגיש שהוא צריך לתת מעבר, והוא בהחלט עשה את זה. הוא שחקן מאוד אלגנטי, הוא עושה דברים בשקט, כמעט תמיד בצורה הנכונה. הוא מסוג השחקנים שאתה יכול פשוט לסמוך עליו". אין הרבה שחקנים שזוכים לסוג כזה של מחמאות מדייויד בלאט. ב-14 בספטמבר עבר דווין סמית' ארתרוסקופיה בגלל קרע במיניסקוס ונוזל בברך, ובכך דפק לעצמו ולמכבי את ההרצה. עכשיו זו כבר היסטוריה.
השחקן הכי טוב בליגה שלנו עובד קשה באימונים ורואים את זה על המגרש. בנתניה הוא פשוט השתמש בכל הארסנל שלו. קליעה נהדרת מכל מצב (5 מ-6 לשתיים, 6 מ-8 מהשלוש), הגנה נהדרת, קבלת החלטות מרשימה ותצוגת תכלית של נשיאה באחריות. הוא סיים עם שיאי קריירה מקומיים של 29 נקודות, 10 ריב', 5 חטיפות ו-43 נקודות מדד (שיא ליגה עונתי). ככה נראה מנהיג.
חמישיית המחזור:
גל מקל (מכבי חיפה)
ג'וליאן מילס (אליצור אשקלון)
סקוטי הופסון (הפועל אילת)
דווין סמית' (מכבי תל אביב)
קורטני פלס (הפועל ירושלים)
השחקן השישי: סילבן לנדסברג (מכבי תל אביב)