לפני כמעט שנתיים, יום אחרי ההפסד של מכבי תל אביב בגמר היורוליג לפנאתינייקוס, כתבתי שכדי להבטיח את העתיד שלה במציאות בה היא מתקשה להתמודד עם התקציבים הגדולים של יריבותיה, מכבי תל אביב צריכה לבנות את עצמה לפי המודל של כדורסל המכללות האמריקאי.
הרעיון, בבסיס, היה כזה: למכבי כיום שתי בעיות מרכזיות: 1) היא מתקשה לשמור על זרים שפורחים אצלה, ולכן מתקשה לשמור על המשכיות. 2) היא מתקשה לשים את ידה על הזרים שהייתה רוצה, בגלל מגבלות תקציב. לכן, צריך איכשהו גם לייצר המשכיות, יציבות, בדרך כלשהי. וצריך גם למצוא דרך להעניק לזרים משהו שהוא מעבר לעוד כמה עשרות אלפי דולרים שהם יכולים לקבל במקום אחר.
עם זאת, לזכות מכבי עומדים כמה כלים שיכולים לעזור לה להתמודד עם שתי הבעיות המרכזיות האלה. יש לה שם מצוין, היא ממוקמת בעיר נהדרת, עם מזג אוויר נפלא וחוף וחיי לילה. עיר מערבית מתקדמת עם שלל שירותים ודוברי אנגלית. כמו כן, היא מתמודדת בליגה שמאפשרת לשחקנים זרים לצבור סטטיסטיקות מרשימות, ולהמשיך מכאן לחוזים טובים יותר, במקומות אחרים. כל זה נתון וידוע.
מעבר לכך, יש לה רזומה מצויין – מאז שנת 2000 אין אף קבוצה אחרת מחוץ לארה"ב שיותר שחקנים שיחקו ב-NBA אחרי ששיחקו בה, מאשר מכבי תל אביב (כולל שחקנים שהיו ב-NBA לפי, וחזרו לשם אחרי). כלומר, היא יכולה להבטיח לזרים שיחתמו אצלה שהיא תשפר את סיכוייהם להגיע/לחזור ל-NBA. וחשוב אולי מכל – יש לה מאמן אמריקאי שמעמדו יציב, ושמסוגל לגרום לקבוצה שלו לשחק הגנה לוחצת, התקפה מהירה (זכרו – זה נכתב לפני שנתיים...), ובאופן כללי להוציא מהשחקנים שלו הרבה, תוך שהקבוצה משחקת בסגנון שעוזר לשחקנים לרשום סטטיסטיקות איכותיות (מה שישפר את הרזומה, כמובן). המסקנה מאותה כתבה הייתה שמכבי צריכה להחתים את בלאט לשנים רבות, לתת לו להשתית שיטה קבועה, ולצקת לתוכה שחקנים, שנה אחרי שנה.
כלומר – עם מאמן קבוע, שיטה קבועה ומערכת שעוזרת לשחקנים להתקדם הלאה, מכבי הייתה יכולה למתג את עצמה על פי מודל של מכללה אמריקאית, רק שהיא גם משלמת לשחקנים שלה... המאמן הקבוע והשיטה הקבועה יעזרו להתמודד עם תחלופת השחקנים הגבוהה (זה נכון גם במכללות), והאפשרות ליהנות מתנאים מעולים, לשחק כדורסל מהנה ולשפר עמדות וסטטיסטיקות תגרום לזרים אולי לוותר על כמה ג'ובות כדי להגיע לכאן.
זה היה הרעיון ההוא. אלא שעבור מכבי תל אביב, אחד המועדונים הלחוצים והמלחיצים בעולם, זה מודל לא ריאלי. עם זאת, הבעיות של מכבי תל אביב – מחסור ביציבות ובהמשכיות בסגל ומגבלות תקציביות – הן לא בעיותה שלה בלבד. כמעט כל קבוצה באירופה מתמודדת עם בעיות דומות. אבל בניגוד למכבי, המודל הזה לא יכול להתאים למרבית הקבוצות האחרות באירופה. לא כולן יושבות בערים נהדרות כמו תל אביב, עם מזג אוויר מצוין וטיילת יפהפיה, שכולם מדברים בה אנגלית. לא לכולן שם טוב כמו של מכבי. לא לכולן רזומה עשיר בשחקנים שהמשיכו ל-NBA כמו של מכבי. לא לכולן מערכת שמנוהלת טוב ובעלות יציבה כמו של מכבי. ולא לכולן מאמן אמריקאי שמסוגל לגרום לקבוצה לשחק הגנה לוחצת, התקפה אטרקטיבית, וכך לשפר סטטיסטיקות אישיות.
אלא שהיום בערב, מכבי תל אביב תפגוש בגמר גביע המדינה בכדורסל קבוצה אחרת – שבהחלט צריכה לשקול לאמץ את המודל הזה בדיוק.
מיקום במדינה בעלת שירותים מתקדמים, מערביים, עם הרבה דוברי אנגלית? צ'ק. עיר מרתקת עם גישה לים התיכון ותיירות מפותחת? צ'ק. משחק בליגה המאפשרת כדורסל מהיר שעוזר לשפר נתונים? צ'ק. עד כאן – זה דומה לרוב קבוצות ליגת העל. אבל מה עוד יש בחיפה שיכול לעזור לה ללכת על המודל של המכללה-מחוץ-לארה"ב, שאין בקבוצות האחרות? בעלות יציבה? צ'ק. ולא סתם בעלות יציבה – אלא של איש עסקים (מליארדר!) אמריקאי. מערכת שמנוהלת כראוי? צ'ק – ובחיפה הניהול הולך ומשתפר עם הזמן, וכולל מערך שיווק שפועל ארצות הברית ושעוזר למתג את הקבוצה עבור קהל יהודי-אמריקאי. מה עוד? אולם חדש ויפהפה? גם זה יש. מה אני שוכח? אה, כן. בראד גרינברג.
אולי אפילו עוד יותר מדייויד בלאט – לגרינברג רזומה שעזר, ושיעזור בעתיד, להביא לחיפה זרים שבמקרה אחר לא היו באים. כלומר, רזומה שיכול לגרום לשחקן מסויים לוותר על קצת כסף עבור הסיכוי לשחק תחת מאמן שכזה. לגרינברג בן ה-59 עבר של 12 שנה כעוזר מאמן במכללות, 3 שנים כעוזר מאמן ב-NBA, ארבע שנים כמאמן ראשי במכללות (באוניברסיטת רדפורד הקטנה, אותה הביא ב-2009, בפעם שנייה בתולדותיה, לטורניר ה-NCAA) ועוד תקופות כמנהל שחקנים בפורטלנד וכג'רנל מנג'ר של פילדלפיה, שם עמד בראש המערכת כשהקבוצה לקחה את אלן אייברסון בבחירה הראשונה בדראפט המעולה של 96.
ככה שהמציאות של מכבי "בזן" חיפה, בין אם הקבועה (המדינה, העיר והליגה שהיא נמצאת בהן) ובין אם החדשה (הבעלות, האולם, המאמן) בהחלט יכולה לעזור לה לצרף שחקנים איכותיים יותר משאפשר היה לצפות. אז עם החלק הראשון של הבעיה היא יכולה להתמודד. למען האמת, כבר השנה היא מתמודדת איתו – חוליית הזרים שלה מורכתב משחקים איכותיים ו/או עם רזומה מרשים.
ואיך מתמודדים עם החלק השני של הבעיה, שהוא הקושי לייצר המשכיות ולשמור על יציבות? ובכן, כמובן שלא עושים את זה בעזרת החתמת השחקנים על חוזים ארוכי טווח. זה לא ריאלי, וזה גם חוטא למטרה – הרי אתה מביא אותם לכאן בהבטחה שזה יעזור להם לקפוץ מדרגה. התשובה, עם זאת, פשוטה בהרבה: מחתימים את גרינברג לה-ר-ב-ה זמן. "האמריקאיים הם אנשים יסודיים ובמכללות רואים מאמנים שנשארים למעלה מעשור באותו מקום", אומר גל מקל, שחקן הקבוצה ששיחק שנתיים באוניברסיטת וויצ'יטה סטייט, "מבחינת אופי וסגנון, אין לי ספק שהמאמן גרינברג מתאים לקונספט הזה. ובכלל אני בעד רעיונות שהם לאורך זמן ומייצרים המשכיות".
הקבוצה של גרינברג – בדומה להרבה קבוצות ב-NCAA ולמכבי ת"א של 10/11 – משחקת הגנה אקטיבית שמרבה ללחוץ, והתקפה שמבוססת על עקרונות פשוטים ובאופן כללי נותנת חופש פעולה. אלה תנאים ששחקנים צעירים, אמריקאיים, יפרחו בהם תחת מאמן יסודי ומוכח כמו גרינברג. שיטה קבועה, עם מאמן קבוע, תעזור להתגבר על התחלופה הגבוהה בשחקנים ותעזור לייצר המשכיות, גם אם הסגל ימשיך להשתנות (כמו שהוא גם ככה משתנה בכל קבוצה באירופה כמעט). האמון והשקט שמאמני מכללות מקבלים עובד, וגם כאן זה יוכל לעבוד.
נכון, בכדורסל מקצועני יש בעלים ששם כסף ושרוצה הצלחות, וכמו שמקל מציין, בשיטה המוצעת ההתמקדות תהיה בזרים צעירים (הזרים של חיפה השנה הם כולם בעלי ניסיון) ויש בזה יותר סיכון, אבל יכול בהחלט להיות שהתועלת שיכולה לעלות ממהלך כזה תגבור על הסיכון שיש בו. המחסור בהמשכיות הוא אחד הרעות החולות של הכדורסל הישראלי, ובחיפה יש את כל התנאים כדי לייצר משהו עם משמעות, שיתעלה מעל לבעיות המקומיות ואולי יוכל להפוך לסיפור הצלחה בינלאומי. לפחות עד שנצליח לשכנע את גרינברג לאמן את נבחרת ישראל. בהנחה, כמובן, שיש לו את התעודות הנכונות.