בלאגן בצמרת ותחרות בלאומית. סיכום שבוע

מכבי אשדוד, שניצחה את חולון ביום חמישי, הובילה לכל אורך המשחק (12 נקודות הפרש במחצית), אבל בשילוב של איבודי כדור, החטאות ועבירות נתנה להפועל ת"א שוב ושוב לצמצם את ההפרש והפסידה בשניות האחרונות עם סל של בר טימור, שהיה מצוין עם 21 נקודות ב-33 דקות. הפועל תל אביב קיבלה את בראיין רנדל, ששיחק לראשונה מאז הפציעה, אבל תרם רק 4 נקודות, הייתה לאורך המשחק הקבוצה הפחות טובה עם 18 איבודים 24 עבירות, אבל התעלתה ברבע האחרון.

מכבי חיפה עם הפסד שני ברצף בליגה והפעם מול הפועל ירושלים, שחיפשה ניצחון ראשון אחרי ארבעה הפסדים. הירוקים, שנכנעו לנתניה בחמישי, פיגרו הפעם מהרבע השני ולמרות ניסיון לצמצום ההפרש בתחילת הרבע הרביעי, הפסידו כשהם קולעים רק 58 נק' ב- 44% מהשדה.

מכבי ת"א, שחזרה לליגה אחרי סיום העונה שלה ביורוליג, חוותה קצת ירידת מתח כמצופה ומכבי ראשון לציון עם מחצית שניה כמעט הצליחה לנצח אותה בפעם השניה העונה, אבל 53% מהעונשין ו-2 שלשות (מתוך 12) לא הספיקו כשרק 3 שחקנים שלה הגיעו לעבוד וקלעו בדאבל פיגרס.

יש עוד 3 משחקים עד סדרות רבע הגמר, האם הירידה ברמה נובעת מעייפות, לחץ או ירידת מתח?
צביקה שרף: אצל מכבי ירידת המתח מהיורוליג מובנת ויש לה את הבעיות שלה לפתור. היא תיבחן בסדרות. הפועל ת"א מראה אופי ונחישות ודבקות במטרה להגיע לפלייאוף ומראה יכולות, בעיקר כשארבעה שחקנים זרים משחקים ונותנים תפוקה. אנתוני גודס בולט לטובה. חיפה ירו לעצמם ברגל, היו במקום השני כמעט לאורך כל הדרך אל הגמר. חיפה בתהליכים שהיו קודם, היא סובלת מהרבה בעיות של חוסר פרגון וחוסר לחימה. הם לא משחקים עם מספיק נשמה.

אלי סהר: צריך לזכור שרוב הקבוצות אינן מתורגלות לשחק בשני משחקים בתוך שלושה-ארבעה ימים. נוסיף לזה את השביתה המיותרת, שהוציאה קצת מפוקוס ומכושר משחק את הקבוצות, ונקבל את התנודתיות תוך כדי משחק. בגלל זה הולך להיות כאן פלייאוף פתוח לגמרי, כשהמיקום כרגע של הקבוצות הוא בגדר המלצה.

בירת הבלקן
כבר שנה שניה ברציפות שגלבוע/גליל ביחד עם ליאור ליובין כמאמן זוכה באליפות הליגה הבלקנית. בשנה שעברה הקבוצה מגן נר היתה השניה בטבלה במהלך העונה, אבל נעצרה ברבע הגמר. העונה היא דישדשה בתחתית עם הפסדים בארץ מול ניצחונות בחו"ל. בסיבוב השני השחקנים של ליובין התחברו אחרי שחרור של כמה זרים, כשהישראלים המובילים, יניב גרין ודגן יבזורי, שומרים על היציבות ביחד עם ג'מאר סמית', ראקים סנדרס , מיטשל וואט וקני הייז הזרים. אם ימשיכו ברצף הניצחונות, יש להם סיכוי טוב לעלות לרבע גם השנה.

למרות שהבלקנית היא ליגה ברמה נמוכה יותר מהישראלית, האם היא קידמה את גלבוע/גליל במהלך העונה?
צביקה: אני בעד השתתפות של כמה שיותר קבוצות ישראליות במפעלים אירופאיים כדוגמת היורוליג, היורוצ'לנג', היורוקאפ והליגה הבלקנית, למרות שהאחרונה היא החלשה מכולן. איבדנו הרבה שנים במפעלים אירופאיים וזה פוגע בקבוצות הישראליות. אני חושב שתהיה תחרות בין גלבוע/גליל לבין הפועל ת"א על המקום השביעי והשמיני, ועל סדרה מול מכבי.

אלי: הליגה הבלקנית זה בולשיט אחד גדול. זו נראית כליגת המילואים של הליגה האדריאתית, שגם היא ירדה מנכסיה. ארז אדלשטיין השתמש יפה בשנה שעברה בליגה הזאת כדי להכשיר שחקנים כמו בר טימור ויותם שירן, אבל קבוצות בליגת העל שלנו צריכות להשתתף רק ביורוליג וביורוקאפ. כל מפעל אחר זה בזבוז אנרגיה ומשאבים מיותרים, אלא אם כן מועצת ההימורים תדאג לצ'פר קבוצות שרוצות לשחק גם ביורוצ'אלנג', לדוגמא במיליון שקלים לכיסוי הוצאות ותוספת שחקנים.

מה שווה ההשתתפות באירופה להפועל חולון אם שלושה חודשים לא שילמו שם משכורות? בפועל הליגה הזאת נתנה אפשרות לליאור ליובין לתת דקות למקופחי יום ראשון בליגה, אבל לא עשתה אותם יותר טובים. שחקנים צריכים אמנם זמן מנוע, אך כשאתה חצי שבוע מסתובב בדרכים ולא מתאמן וביום ראשון אתה מפחד לזרוק כי יש סגל ארוך והקבוצה בלחץ, אין מצב שתתקדם.

מתחילים מלמטה
בזמן ששביתת השחקנים הישראלים לא השיגה הרבה יחסית לציפיות, בליגה הלאומית מציבים מטרות לעונה הבאה במהלך שהופך אותה לליגת הפיתוח. החל מהעונה הקרובה יהיו רשומים בכל קבוצה 5 שחקנים ישראלים עד גיל 24, כשההצעה היא ששחקנים עד גיל 22 שיהיו רשומים בליגת העל יוכלו לשחק באמצעות כרטיס כפול גם בלאומית ובכך לצבור דקות משחק וניסיון. כמו כן, בכל קבוצה תהיה חובת רישום זר אחד עם אפשרות להחתים שני זרים. בנוסף, הועלה רעיון של דראפט, כשבעונה הקרובה הוא יהיה מתוך שחקנים שלא שייכים לליגת העל או שחקנים שיושאלו מליגת העל לסטאז' בלאומית. כבר עכשיו יש מספר שחקנים ישראלים בולטים בליגת המשנה מתחת לגיל 24, ואפילו מתחת ל-22.

כמה המהלכים האלה יכולים להכשיר ישראלים צעירים לליגת העל לאור ההבדלים בין הליגות?
צביקה: לא בטוח שזה יקרה, זה לא מאורגן נכון. נכון לרגע זה, הכל יח"צנות. האיגוד והמנהלת מגמגמים ושיתוף הפעולה עדיין לא מוגמר. נחכה לעונה הבאה.

אלי: כל הרעיונות לשיפור הליגה השניה מבורכים. הליגה הזאת צריכה להיות הבמה העיקרית להשתפשפות בוגריה המצטיינים של הליגה לנוער. העובדה שצעירים משחקים שם מול זרים וקבוצות יכולות לייצר המשכיות מסוימת צריכה להביא בבוא הזמן להגדלת קאדר הישראלים הטובים בליגה.

זה שיר פרידה
רשמית, אם אשקלון תפסיד את המשחק הבא היא יורדת ליגה, אבל בחודשים האחרונים ניתן היה לראות איך הקבוצה הדרומית מתרחקת לעבר הלאומית. עם עוד ועוד הפסדים, חוסר יד מכוונת שבאה לידי ביטוי בהחלפת מאמן בשלב מאוחר של הליגה (שבוע לפני סיום הסיבוב השני), שחרור שחקנים שלא הצליחו להתחבר וגם את מרכוס מור המצוין, חולשה של הישראלים שלא הצליחו לקדם את עצמם גם בדקות המשחק הרבות שניתנו להם (באופן יחסי לקבוצות אחרות) וקבלת החלטות שגויות בדקות אחרונות של משחקים שגרמו להפסדים המרובים.

אז אשקלון לא תהיה כאן בעונה הבאה, אבל יש כמה מועמדות ישנות-חדשות מהלאומית לעליה לליגת העל שיכולות לתפוס את מקומה בקלות; עירוני רמת גן שתשחק בסדרת רבע הגמר מול הפועל עפולה, מוליכת הטבלה נס ציונה תשחק מול הפועל גליל עליון, מכבי הוד השרון של רועי חגאי (שנבחר גם למאמן העונה) נגד אליצור יבנה ועירוני נהריה הוותיקה תנסה לעבור את עירוני קרית אתא בדרך לחצי הגמר.

לאיזה קבוצת לאומית יש פוטנציאל להפוך להצלחה בליגת העל?
צביקה: אשקלון זה סיפור עצוב, מקום פריפריאלי עם אהבה וכדורסל, אבל עם בעיה של ניהול והתארגנות. שינוי במנהלי הקבוצה והמאמנים בשנים האחרונות וכל רכבת החילופים רק פגעו בקבוצה. אין בניה ארוכת טווח באופן מקצועי ויכול להיות שהם ייעלמו בליגות הנמוכות יותר. נהריה ורמת גן הן קבוצות עם הרבה מסורת, שאם יהיו להן אמצעים תקציביים לעלות לליגה הראשונה יש להן סיכוי להצליח פה שוב. אם המטרה היא רק לעבור את התקציב המינימלי, אז אין להן טעם לעלות.

אלי: יש בעיה של הקבוצות שסמוכות על שולחנו של ראש העיר. כל עוד מדובר בתקופת טרום בחירות, יש אינטרס לקדם אותן מתוך שיקול פוליטי מקומי. מה יהיה אחרי ה-22 באוקטובר? לנהריה יש את הבסיס הכי טוב כי יש לה אולם נפלא, אבל בלי תמיכה עירונית גדולה אין לה סיכוי לחזור בגדול.