$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

כל אנדרדוג בא יומו: היום יותר מאי פעם, הקהל צמא לסנסציה

לעודד את הספרס האפורים ולסלוד מאבק הכוכבים של מיאמי, לצאת במחול עם כל הפסד של פדרר ונדאל, לחגוג עם הירוקים ברוממה ולעקם את הפרצוף אחרי עוד אליפות של מכבי ת"א. לאנשים נמאס מניצחון צפוי. כי לוזר זה הווינר החדש

עינבל ששון   28.06.13 - 16:33
Getting your Trinity Audio player ready...
עלייתו של האנדרדוג

בשבועיים האחרונים הספקנו לראות את מכבי חיפה בכדורסל לוקחת אליפות, את מיאמי מנצחת בשיניים את סדרת הגמר, ואת רפאל נדאל ורוג'ר פדרר עפים בצורה סנסציונית בסיבובים הראשונים של ווימבלדון. אירועי הספורט הגדולים הללו הציגו שינוי שהולך ומתחזק כבר תקופה ארוכה: עלייתו של האנדרדוג, ושנאת הקהל כלפי הפייבוריט המובהק. הרצון לראות פנים חדשות ואנונימיות על חשבון אלו המוכרות ושובע מהצלחה.

1. כשלברון נכנס לנעליים של מכבי

עם כל הכבוד לג'ף רוזן ובראד גרינברג, מכבי חיפה לא היתה עדיפה כל העונה והזכיה באליפות הרגיש יותר כמו הפסד של מכבי תל אביב. במקביל, גם הניצחון של לברון וחבריו לא ממש התקבל בעין יפה בעיני "כלל הציבור", שכן האוהדים הנייטרליים העדיפו את הסגל העמוק והאפרורי של סן אנטוניו מאשר את הטריו הנוצץ ממיאמי.
נכון, להיט יש בסטאר קוואליטי מטורף, אבל צניעות כמעט ולא קיימת שם. להיות Miami-hater נהיה מקובל בשנתיים האחרונות - בדיוק כפי ש"שנאת מכבי" הפכה לסוג של נחלת הכלל. וכך, להפיל את קינג ג'יימס הפך לסוג של ספורט בארה"ב. מסתבר, שלא תמיד זה מצליח.

2. עפים על עצמם

ווימבלדון נגמר אתמול, לא? למרות שאנחנו רק לפני הסיבוב השלישי, נדמה שיש שטוענים שכן, לנוכח ההדחה הסופר-מפתיעה של פדרר ונדאל. מנגד, אחרים טוענים שדווקא כעת, כשהשחקנים המובילים הובסו, יש הרגשה שסיפור סינדרלה הוליוודי נרקם ושווה להמשיך לעקוב אחרי טורניר כמוהו לא ראתה המלכה שנים. שחקנים שאף אחד לא הכיר, כמו סטיב דרסיס וסרגיי סטחובסקי, הצליחו להתעלות לערב אחד עם הרבה יכולת אישית ובעידוד מטורף של הקהל, שבכלל בא לראות את היריבים שלהם. הם הצליחו להירשם בדפי ההיסטוריה למרות הכל, וההצגה הנפלאה של שניהם שנדמה שהגיעו לקצת גבול היכולת שלהם סחטה גם מאוהדי פדרר ונדאל קריאות התפעלות עם כל משחקון.

גם בגזרת הנשים, ויקטוריה אזארנקה ומריה שראפובה (המדורגות במקום השני והשלישי בהתאמה) סיימו את הטורניר מוקדם מהצפוי, כששתיהן תלו את הפציעות והדחה המוקדמת במשטח המסוכן למרות שליריבות האנונימיות שלהן שניצחו בעבודה קשה לא היו טענות דומות. מישהו שמע, לדוגמה, את רפאל נדאל תולה את ההדחה שלו באותה סיבה?
3. כולם אוהבים את דן

לאחר אובדן האליפות, הספקולציות סביב עתידו של דיוויד בלאט עפו לכל כיוון, כולל האפשרות המופרעת להתמנות לעוזר מאמן ב-NBA. אלא שגם אחרי 6 שנים מוצלחות במיוחד כמאמן נבחרת רוסיה ואינסוף תארים עם מכבי תל אביב, הייתה תחושה שעבור המאמן יליד ארה"ב, אופציית הליגה הטובה בעולם היא בסך הכל שביל בריחה ממכבי ולא יותר מחלום רטוב שרחוק מלהתגשם. כי תכל'ס, זה עדיין קצת גדול עליו.

במקביל, בחולון, קיבל דן שמיר (עוזר המאמן לשעבר של בלאט) שיחת טלפון מאטורה מסינה, שהזמין אותו לבוא להיות העוזר שלו בצסק"א מוסקבה. אלא שבניגוד לחוסר הפרגון אליו "זכה" בלאט, על שמיר נשפכו רק מילים חמות. הוא הרי הוציא מים מהסלע בשנתיים האחרונות באולם הפחים, אימן והצליח עם שלל קבוצות הליגה וקיבל גם את ברכת הדרך ממיקי דורסמן, שנתן לו לעוף מהקן.