רוברט רות'בארט כאן. פתאום, בשני משחקי הליגה האחרונים, הסנטר של עירוני נהריה מוכיח לכל אנשי הכדורסל שאולי, רק אולי, היה שווה להשקיע בו קצת יותר. לתת בו קצת יותר אמון, לסמוך עליו. 25 נקודות ו-13 ריבאונדים של הסנטר ב-31 דקות הובילו את נהריה לניצחון חוץ על הפועל ירושלים, ואמש (ראשון) הוסיף 17 נקודות, 13 כדורים חוזרים ו-5 חסימות בניצחון על הפועל ת"א.
נראה ששתי ההופעות האלה מעידות, יותר מכל, על חוסר היכולת של המאמנים בישראל לקדם גבוהים ישראלים ולתת להם קרדיט. רות'בארט הוא 2.17 מ', רץ על המגרש כמו גארד, ובעל יד רכה מחצי מרחק .מי שלא מכיר את הכדורסל הישראלי היה בוודאי תמה איך שחקן עם כאלו נתונים לא הצליח עד היום להתבלט ולפרוח בליגה נמוכה וחסרת פיזיות כמו שלנו.
אלו שכן מכירים יודעים שגבוהים אמיתיים תמיד ייחשבו אצלנו למסורבלים, מוגבלים ולכאלה שהם רק פוטנציאל ולא מעבר לכך. נהוג לחשוב שגובה רב בכדורסל זה יתרון, אך בכדורסל הישראלי גובה הוא בעצם חיסרון. רבות נהוג אצלנו להתבכיין ולחזור על מנטרת "בעיית הגבוהים" בכדורסל הישראלי. אכן יש בעיה עם גבוהים בכדורסל, אך היא נמצאת קודם כל בראש של המאמנים.
רק תנו בו אמון (אודי ציטיאט, מנהלת הליגה)
המאמנים הישראלים שבויים בתוך סטיגמת ה"אין גבוהים" כך שגם כאשר מופיעים שחקנים אתלטים או גבוהים באמת, היחס אליהם הוא כאל שחקני ספסל ובצורה מזלזלת. הגישה היא, שאם יש שחקן בגובה מרשים, לא יכול להיות שהוא באמת טוב "כי אם הוא היה גם גבוה וגם מוכשר הוא לא היה אצלנו".
את רות'בארט, לדוגמא, העריכו בכל מקום ששיחק מלבד ישראל, אליה עלה עם אמו בגיל 18. בתיכון בארה"ב הוא היה פרויקט של ולאדה דיבאץ, שחקן העבר האגדי. בליגה הבוסנית הוא היה אחד השחקנים הבולטים עם מעל 16 נקודות בממוצע למשחק. בליגה הפולנית הוא היה אחד הסנטרים הדומיננטיים. בנוסף, במדי לובליאנה רשם 8 נקודות למשחק ביורוליג. בישראל הדברים שונים: רות'בארט מעולם לא קיבל יותר מ-14 דקות בממוצע למשחק. וגם השנה בנהריה, עד המשחק עם ירושלים, רות'בארט לא קיבל יותר מ-15 דקות באף משחק (גם הפציעה תרמה לכך).
כשמסתכלים על הסנטר קשה להבין מה מנע משחקן כזה להיות ה"ביג גאי" של נבחרת ישראל. כאשר הוזמן לראשונה לסגל הנבחרת הבוגרת זה היה אצל אריק שיבק במקדמות היורובאסקט. תוך משחק או שניים ניתן היה להבין שהוא בסה"כ סוג של 'גימיק' וברור שלא באמת יקבל דקות. לטורניר המוקדמות האחרון לא הוזמן כלל.
כשמחפשים שחקני פנים לרמות הגבוהות, מחפשים שחקנים של 2.06 מ׳ ומעלה ואם פחות מכך אזי מדובר בשחקנים פיזיים ובעיקר אתלטים בצורה יוצאת דופן (כמו אלכס טיוס למשל או צ'ראלס בארקלי אם נלך רחוק). בקמפיין האחרון ובזה שלפניו, בחרו שיבק ואדלשטיין באלישי כדיר ולפני זה בכדיר יחד עם אורי קוקיה כמחליפים של גרין. שניהם שני מטר פלוס מינוס, לא אתלטים ולא פיזיים כדי להתמודד מול האחים גאסול, בורוסיס, קרסטיץ' ועוד שחקנים של מעל 2.13 מ' שמככבים באליפות.
רועי חגאי. החל לתת דקות לסנטר שלו (אודי ציטיאט, מנהלת הליגה)
להבדיל מהמקובל לחשוב, בישראל יש גבוהים. לא הרבה אבל יש. נבחרת העתודה שזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה בסלובניה (2000), הייתה מהנבחרות הגבוהות בטורניר ( 2.04 מ' בממוצע), אך רוב הגבוהים בסגל ההוא לא ממש זכו לקרדיט בארץ. אני לא רוצה להגזים ולומר שרות'בארט לא פחות טוב מסנטרים עם נתונים דומים לשלו כמו אנטה טומיץ' למשל - שמשחק בברצלונה ומרוויח מליוני יורו בשנה - אבל מעניין לחשוב מה היה קורה אילו רות'בארט היה נשאר בבוסניה או בארה"ב ולא היה מגיע לישראל בגיל 18.