ישראל אלימלך נהנה מהחיים. הסמל של הפועל חולון, שמתגורר בווגאס כבר 13 שנים, חיתן את בתו לפני כיומיים, מאושר מכל רגע מעבר לים – אך עדיין מאוד מחובר למועדון בו גדל, ושם הוא נחשב לאחד הסמלים הגדולים ביותר, אם לא הגדול שבהם וכשביקר בארץ לפני שנה וחצי, קיבל תשואות מהקהל באולם הפחים. בראיון מקיף לקראת יום הכיפורים הוא מספר על ההחלטה לעבור למכבי תל אביב, מחכה כמו כולם לאולם החדש, נזכר ברגעים היפים ומספר על החלום לחזור למועדון. וגם: איך הוא קשור לכדורגל?
מה הדבר שאתה הכי זוכר מאותה תקופה בחולון, תקופה של כ"כ הרבה שנים?
"זו שאלה כ"כ מורכבת. קודם כל זה כיף. זו הייתה תקופה מרתקת של עליות וירידות ולא אשכח את זה עד יומי האחרון. זה חלק משמעותי בכל החיים שלי, למעלה מ-20 שנה שיחקתי שם ואני מתגעגע לתקופה הזו. הייתי מתחיל הכל מחדש אם הייתי יכול. חי את הכל שוב".
שיחה עם סמל כמו אלימלך, מעניינת מאוד בפרספקטיבה של זמן. "לשחק כדורסל זה משהו שמאוד אהבתי לעשות. אהבתי את הריגושים, הניצחונות, האכזבות וכל מה שנובע מלהיות ספורטאי. ספורטאי נלחם כל יום כדי להיות בטופ. מי שלא נלחם מפסיק באמצע ולא נשאר ויש לי לא מעט חברים כאלה. זה מרתק להתמודד כל יום".
הלב באולם הפחים (אלימלך בטקס המרגש (אלן שיבר)
בעצם עשית מסלול די מוזר. חולון, שנה אחת בגבעתיים ואז מכבי ת"א.
"נכון. לא עזבתי את חולון כדי ללכת למכבי. הלכתי לגבעתיים לשנה. לא רציתי לעזוב, וגם לא הייתי עוזב אבל לא קיבלתי משכורת כל השנה בחולון. הגיעה הנהלה חדשה, אף אחד מהשחקנים לא קיבל משכורת, וקיבלתי שחרור. אחרי שנה בגבעתיים, הייתי בטוח שאני ממשיך לעוד שנה, ופתאום בגיל 33 קיבלתי הצעה לשנתיים ממכבי ת"א וזה קסם לי. זה היה הטופ שבטופ ורציתי לטעום מה זה, רציתי משהו חדש. אלה היו שנתיים שראיתי קבוצה שמנוהלת מ-'א ועד ת' ולא ראיתי דבר כזה לפני כן. תמיד ידעתי שאחזור לסיים את הקריירה בחולון אבל החוויה במכבי הייתה גדולה".
האם הכסף ההוא היה שווה את הספסל במכבי?
"כן. ידעתי שבגיל 33-34, וכשיש את גיא גודס אני אהיה רכז שני. זה לא עניין אותי, וידעתי שיש לי סיכוי טוב לקחת אליפות. זה היה שווה. לקחתי שתי אליפויות וגביע, וזה משהו אחר. פתאום הגעתי לאימפריה והתנהלות ברמה מאוד מאוד גבוהה, אח"כ חזרתי לחולון לעוד שנתיים וסיימתי שם כמו שרציתי".
היה מי שלא אהב את זה שהלכת למכבי? אלה היו זמנים אחרים. עידן של סמלים
"כעסו עליי בחולון, וכעסו אוהדים שהיו מרימים אותי על הכתפיים. אני יכול להבין אותם. אמרתי לעצמי שחיים פעם אחת וצריך לנסות".
אנחנו לפני יום כיפור. אתה מתחרט על משהו? זו ההזדמנות שלך
"עד היום אני מזוהה עם חולון. למרות האליפות והגביע שלקחו אחרינו, אנחנו הגענו לקבוצה בליגה שנייה, בעצם גרמנו לכדורסל בעיר לפרוץ. זו העיר היחידה שהכדורסל הוא הרבה יותר מהכדורגל. אנחנו זה מייק קרטר, משה רייס, מוטי דניאל והחברים שהיו איתנו. עלינו מליגה ארצית לליגה הלאומית ב-1978 ומאז הפועל חולון היא שם דבר בכדורסל הישראלי. אני לא מתחרט. אם הייתי היום שחקן אולי הייתי מקבל הרבה יותר כסף, אבל מה שקיבלתי מחולון ומה שעשו לכבודי זה שווה יותר מכסף".
מקבל את הכבוד (אלן שיבר)
ומודה לאוהדים (אלן שיבר)
איך מתרגלים למעמד החדש? מכבי ת"א זו לא עוד קבוצה
"בהתחלה זה היה שוק. אתה מגיע לניהול אחר לגמרי אבל אתה מתרגל לזה מהר כי מפנקים אותך. אתה מקבל מה שאתה רוצה. מכבי זה משהו אחר, אתה מתרגל לזה תוך שבוע שבועיים. בתקופה שלי היה את מוני פנאן ז"ל שהיה כמו אבא שלי. הנחיתה שמוני היה שם, הייתה מאוד רכה לשחקן. הרגשתי כמו אחד שנולד שם, לא אחד שהגיע בשלהי הקריירה שלו. כמובן שמוטי דניאל עזר לי שהיה בחולון וגדל איתי, וגם דורון ג'מצ'י, וגודס, והנפלד והנחיתה הייתה מאוד רכה".
נשאר בנושא המעבר, אבל מעבר אחר. איך קורה שאתה חי כבר 13 שנה בארה"ב?
"ממש במקרה. עשיתי טיול ויש לי פה משפחה. זו הייתה החלטה של רגע. רציתי לעשות שינוי, הייתה סיטואציה טובה ועשיתי. אבל אני כל הזמן חושב על החזרה. 2 מ-3 הילדים שלי בארץ. בת בצבא, ובן כדורגלן שמשחק בהכח עמידר ר"ג, שנפצע ומחפש קבוצה. אחותי בארץ, וגם ההורים".
מה עושה בלאס וגאס מי שהיה אגדה באולם הפחים?
"בבקרים אני מנהל לוגיסטיקה של חברת קוסמטיקה גדולה, ובערב אני שופט משחקי כדורגל באולמות, כדי לשמור על כושר ובשביל הכיף. איך שהגעתי עברתי קורס שיפוט כי הכדורגל פה מאוד מפותח, שפטתי גם ליגה מקצוענית. אני עוסק בזה מהרגע הראשון שהגעתי לארה"ב".
"החיים מאוד שקטים פה. כל אחד בפינה שלו, אין לך בלאגן המולה ופקקים. מי שמתרגל לחיים האלה קשה לו לחזור לארץ. אם אתה מתרחק מההימורים והמלונות מאוד רגוע פה. יש כאלה שמתקרבים, אבל בד"כ מי שגר פה מבין שאם הוא יתקרב לשולחנות ולהימורים הוא יפסיד מהר את כל מה שיש לו. אני לא נמשך לזה, רק עושה סיבוב ומראה את לחברים לפעמים כשהם באים לבקר".
האולם החדש בחולון. מגיע לאוהדים (אלן שיבר)
מתחרט שאתה שם?
"כן. לא חשבתי שאעזוב, הייתה סיטואציה וזה קרה. אני מאוד רוצה לחזור ולהשתלב בהפועל חולון, אני חושב על זה יותר ויותר. לא בתור מאמן כי כמאמן בוגרים היום אתה פה ומחר את שם. אני רוצה להשתלב במערכת לטווח ארוך, וכבר היו שיחות בנושא עם מיקי דורסמן. אני מקווה שזה ייצא לפועל. אני מאמין שזה יקרה, וזה יהיה יפה אם אסגור מעגל באגודה הזו. אני גר פה אבל רואה את השידורים מהארץ ועוקב אחרי כל מה שקורה שם".
מה אתה רואה את עצמך עושה בחולון, ועל מה דיברת בשיחותייך עם דורסמן?
"להשתלב בבית ספר לכדורסל, עשיתי את זה לפני שעזבתי לארה"ב. לאמן קבוצות נוער ונערים, להשתלב במערכת לטווח ארוך. אני רוצה לעשות את זה עד הסוף ורק בהפועל חולון ולא במקום אחר. דיברתי עם מיקי ואולי זה ייצא לפועל בעוד שנה או שנתיים. אם זה ייצא לפועל - אשמח".
כדאי לך. יש אולם חדש, אמריקה.
"הגיע הזמן שיהיה בחולון אולם, ממוזג וחדיש עם כל הכאב והנוסטלגיה של אולם הפחים. שמע, חשוב שלקהל יהיה איפה להשתין... אי אפשר להישאר מאחור".
מה נאחל לקהל?
"ראיתי מכאן את ההפנינג שהיה לרגל פתיחת העונה. אאחל שיהיה להם הנאה מהקבוצה, אם אפשר גם הישגים, להזדהות וליהנות עם השחקנים. חולון היא לא עוד קבוצה, היא מיוחדת עם קהל מדהים שדוחף והכי חשוב זה ליהנות מהקבוצה ומהשחקנים. שתהיה שנה מוצלחת לכולם, למיקי דורסמן, לאלעד חסין לקהל ולכולם. אנחנו נתראה בקרוב".