בקיץ 2014, במהלך הפסקת האש במבצע "צוק איתן", החיים של האחים ציון ואור גדעוני השתנו לחלוטין. ביום האחרון של הלחימה, בזמן הפעילות המבצעית לחיפוש מנהרות לשטח ישראל, ליאל, האח הצעיר במשפחה, נהרג בהיתקלות עם מחבלים.
ליאל ז"ל, שהיה בן 20 במותו, אהד את הפועל ירושלים באופן מושבע. בתכנית "מגרש פתוח", האחים סיפרו על הקשר המיוחד של ליאל עם המועדון: "הפועל ירושלים היא עניין מאוד קריטי אצלנו בבית, היא סובבת כל דבר אפשרי".
"בניגוד לאוהדי ירושלים, ליאל היה אופטימיסט חסר תקנה, הוא היה רואה את הצד החיובי בכל סיטואציה. היה מרוח על פניו חיוך ענק. ליאל היה ער לסביבה, הוא מאוד אהב את החיים, אהב לבלות, ללכת לים ולטיולים. הוא היה בוגר מאוד לגילו הצעיר".
האחים דיברו על הפעם האחרונה שליאל יצר עימם קשר: "דיברנו יום לפני המקרה. אני זוכר שהוא ניסה למשוך את השיחה האחרונה. ידענו שהוא נמצא בעזה וביום שישי בבוקר הגיעה הדפיקה בדלת. אתה מבין שהבשורה משנה לך את החיים ברגע".
על האהדה הייחודית של ליאל לקבוצה הוסיפו: "לפני שהוא נהרג, הארנה הייתה בבנייה והיינו מתפלחים לשם ביחד. פעם אחת, הגיע מאבטח ושאל 'מה אתם עושים?', ליאל ענה: 'אין משחק הערב?'. המאבטח צחק והראה לנו את כל המקום. ליאל היה אמור להשתחרר כמה חודשים אחרי הבנייה. החלטנו לקנות לו מנוי, אבל הוא לא זכה לראות משחק בארנה. בכל שנה מאז, אנחנו קונים מנוי ומשאירים כיסא ריק לידינו. באליפות לא הייתה בי שמחה, כל כניסה לארנה מלווה בכאב".
ציון ואור סיפרו על התרומה של הפועל ירושלים למשפחה ברגעים הקשים: "בלי שנבקש היא נכנסה לתוך החיים שלנו. המנכ"ל הגיע לשבעה עם יותם הלפרין, ליאור אליהו ועדי גורדון. נערך טקס לכבודו בארנה, יש קבוצת נערים על שמו, צלחת האליפות עלתה לקבר בלי שידענו. היכולת לבוא ברגע של משבר ולהתנהג כמשפחה - לא ידענו שזה קיים בכאלה עוצמות. אבל הייתי מוותר על הכל, זה לא מנחם".
שחקני קבוצת הנערים של הפועל ירושלים הנושאת את שמו של ליאל גדעוני (עמוד הפייסבוק של הפועל ירושלים)