התשובות בפנים: שובר השוויון של ירושלים

חצי הגמר נגד מכבי ראשון לציון בישר טובות להפועל ירושלים. ברוב המקרים בפיינל פור, הקבוצה שזוכה נראית מצוין גם בחצי הגמר וגם בגמר. דוגמא לכך היא ירושלים בעונה שעברה, שגנבה בקושי ניצחון ביתי מול הפועל אילת בדרך להפסד מול ראשל"צ במשחק על הצלחת.

נגד ראשל"צ השחקנים שניצחו את המשחק עבור ירושלים היו שחקני הקו האחורי, כשהפעם הבולטים היו ג'רום דייסון וטרנס קינזי. הגארדים היו המוציאים לפועל של לאורך כל העונה, אם זה ביכולת אישית (קינזי, דייסון וקרטיס ג'רלס) או במשחק פיק אנד רול (יותם הלפרין). כאשר פגשו שומרים אישיים טובים, כמו שיפגשו הערב, משחק ההתקפה של ירושלים נתקע לא פעם. סגנית האלופה תהיה חייבת לייצר אפשרויות נוספות מול ההגנה הלוחצת של הירוקים, כשאחת מהאפשרויות היא לשחק פנימה.

שובר השוויון בין ירושלים לחיפה נמצא מתחת לסלים. הגבוהים של האדומים העונה חיו ברוב המשחקים ממה שהגארדים נתנו להם. התרגילים של סימונה פיאניג'אני הם בעיקר לרוחב המגרש, שבסופו של דבר נגמר בהחלטה של אחד משחקני הקו האחורי. לא נראו הרבה תרגילים שנועדו להביא את הכדור לאחד הביג מנים מתחת לצבע, כאשר גם בתקופת השיא של אמארה סטודמאייר באזור ינואר-פברואר (שלב הבתים השני ביורוקאפ), הוא יצר מצבים בעיקר לעצמו ולא כתוצאה מתרגיל.

למעשה, פספס האיטלקי לא פעם העונה את היתרונות של הקו הקדמי האיכותי. טראוויס פיטרסון הוא שחקן משנה משחק בזכות היכולת שלו לרווח את המשחק עם הקליעה שלו. לא זכור כמעט משחק אחד שבוצע תרגיל שבסופו של דבר האמריקאי היה מגיע למצב קליעה נוח וגם הוא, חי ממה שנתנו לו. כשהמשחק נשאר אותו הדבר, פיטרסון בא לידי ביטוי רק כריבאונדר סביר ושומר בינוני ומטה, מה שהביא לירידה במעמדו, כשבחצי הגמר הוא שיחק 4 דקות בלבד.

מכיוון שגם ליאור אליהו לא פותח את המשחק (אבל מייצר נקודות, כמו הגארדים, בזכות יכולת אישית מצוינת), נוצר מצב שבכל מצב ירושלים משחקת עם שני גבוהים ללא יכולת קליעה. לכן, שילוב של אמארה וריצ'ארד האוול, דבר שהמאמן האיטלקי נמנע מלעשות עד עכשיו, אינו בלתי סביר ומול חיפה הוא אפילו הגיוני ואף יכול להיות בסופו של דבר שובר השוויון.

העמדה המוגדרת של סטודמאייר ב-NBA, היא עמדת הפאווור פורוורד. אמארה הוא קלעי לא רע מאזור העונשין והוא גם הוכיח זאת כמה פעמים העונה. מכיוון שרוב העונה שיחק 5, גם היכולת היוצאת מן הכלל שלו לשחק עם הפנים לסל כמעט ולא נראתה. נכון, אמארה אינו האתלט שהיה לפני עשר שנים, מה שאפשר לכדרר פעם אחת ולעלות לריחוף מדהים לכיוון הטבעת, אבל גם בגיל 34 הוא יכול לעשות זאת בליגה שלנו.

בהיסטוריה של הכדורסל זכורים לטובה "תאומי המגדל" של יוסטון - ראלף סאמפסון והאקים אולאג'ואן. אולאג'ואן, שתפקד כארבע, לא היה בעל קליעה מחוץ לקשת אך בעזרת זריקה טובה מחצי מרחק, אתלטיות ותנועה ללא כדור, הוא שימש כפאוור פורוורד מצוין. לאמארה יש את התכונות הללו, מה שמאפשר לו לשחק עם ביג מן נוסף.

האוול וסטודמאייר הם גם שני הריבאונדרים הטובים ביותר של ירושלים, בעיקר בהגנה. ברבע הגמר מול נהריה, אחד ההבדלים העיקריים בין הניצחונות להפסדים של האדומים היה נושא ריבאונד ההתקפה של היריבה. בשני הניצחונות שלה נהריה קטפה 12 כדורים חוזרים בהתקפה בממוצע, בשלושת ההפסדים זה ירד ל-8. מול החיפאים האנרגטיים שיתקפו כל זריקה ירוקה לסל, החשיבות של ריבאונד ההגנה תהיה קריטית.

אם שני הביג מנים של ירושלים יהיו על המגרש ביחד, יהיה קשה מאוד לקבל הזדמנות שנייה בהתקפה. בנוסף, יש לסטודמאייר נטייה ללכת לחסום כל חדירה לתוך הצבע, מה שמשאיר את השחקן שלו פנוי לקחת את ריבאונד התקפה. נוכחות של האוול לצדו, יכולה לחפות על החור שמשאיר אמארה למרות שקווין פינקני בנוי כמו סנטר (2.07 מ') וקטף 9 ריבאונדים בחצי הגמר נגד מכבי תל אביב (4 בהתקפה), הגבוה של חיפה הוא יותר פאוור פורוורד באופי שלו, בשני צידי המגרש.

מול מכבי ת"א חסרת הבשר, הירוקים חגגו בצבע עם לא מעט דאנקים קלים ו-16 ריבאונדים בהתקפה. למרות הנתונים הללו, גם לחיפה אין ביג מנים אמיתיים. ראשון פרימן ממעט לשחק, ומי שמשחקים בעמדה 4 ברוב הזמן הם ווילי וורקמן ועוז בלייזר, שעם כל הכבוד לאנרגיות המדהימות והתנועה הבלתי פוסקת שלהם, זאת לא העמדה הטבעית שלהם.

ברמת המקרו, הקבוצה של אורי אלון חייבת להתחיל לחשוב על שילוב של השניים לקראת העונה הבאה, גם אם פיאניג'אני לא יהיה זה שיעמוד על הקווים בארנה. הסיטואציה הייחודית בה אמארה עולה מהספסל ומחליף את האוול לא תוכל להימשך עונה שלמה, למרות הסבלנות מעוררת ההשראה של סטודמאייר. אם וכאשר אמארה גם יקבל תעודת זהות ישראלית, השימוש בשני גבוהים ישראלים כאלה יהיה בלתי נמנע.

עם כל הכבוד להצגה של החיפאים בחצי הגמר הפיינל פור, ירושלים היא עדיין הקבוצה הטובה יותר והעמוקה יותר. אם החבורה האדומה, שהראתה במהלך העונה המון אופי לצד התרסקויות טוטאליות, תגיע מפוקסת ומחויבת כמו מול ראשון לציון, אורי אלון יחגוג אליפות שנייה בשלוש שנים. קשה לשנות הרגלים של עונה שלמה במשחק אחד, אבל קבוצות גדולות יודעות לעשות התאמות ברגעים חשובים. לירושלים תהיה הזדמנות מצוינת להוכיח שהיא קבוצה גדולה באמת.