ספק רב אם ההכרזה על סגירת הסגל הצהוב כחול עשתה שירות טוב במיוחד למחלקת השיווק/מנויים המתאמצת של מכבי תל אביב. עם כל הכבוד, לא ארט פרחוסקי הוא האיש שיסייע לעובדים המסורים במשרדים אשר ברחוב הירקון במלאכת השכנוע אל מול בעלי המנויים המתלבטים והחמוצים.
אחרי ששינסו מותניים על מנת להסביר לאוהד הממוצע שהאחים רול את קול הם הדבר הבא בכדורסל הבינלאומי ושג'קסון את תומאס הם יותר מסתם שמות גנריים של שחקנים אמריקאים (או לחילופין השם כהן כמתאזרח התורן), לך תמכור עכשיו איזה בלארוסי גדול, שפעם בירושלים ויתרו על שירותיו הטובים.
מהפכה של ממש עברה על הסגל של הסמי פיינליסטית הקבועה של הכדורסל הישראלי בקיץ האחרון. מהפכה שכל כולה אמירה שמה שהיה כבר לא יהיה יותר. מהפכה שעברה דרך עריפת ראשו של כל מי שנתפס כאחראי לכשלונות של השנים האחרונות (חוץ מאלו שבאמת אחראים, כמובן, ושאינם לובשים עוד את גופיות המשחק). שחקן אחר שחקן, בין אם ישראלי, מתאזרח או זר, הושלך היאורה ותמורתו התייצבו 11 חדשים. וביחד, האמת, הם מרכיבים את אחד הסגלים הכי מעניינים ביורוליג מודל 2017/18.
עוד מעט, בשש אחרי אליפות אירופה לכדורסל שבאה עלינו לטובה, נתחיל לשמוע אודות קו המחשבה שהוביל לבנייה מחודשת ומסקרנת זאת. כבר הסבירו לנו על הצורך בדם חדש ועוד מעט ידרשו מלהגים מקצועיים להתאמות המקצועיות לכדורסל של העידן החדש, לשינויים אל מול כשלי הסגל המובנים בעונה שעברה, לפילוסופיית המשחק של המאמן הקרואטי הישן חדש או לדרך העצמאית של המנהל המקצועי הקרואטי הישן חדש, עכשיו משהוסרו המגבלות שהטילו עליו בעבר הפדרמנים, הרקאנטים ומזרחי.
אז שניה לפני שכולנו אוכלים את הלוקש, מומלץ לזכור שכל התאוריות הללו טובות בד"כ רק כדי להסביר את הדברים בדיעבד. ספק גדול, ואת זה נכתוב במלוא הנימוס, אם מראש הייתה כוונה להשמיד כל זכר לסגל הישן. חלק תוכנן. חלק לא. ספק גדול עוד יותר אם רבים מהשחקנים המלוהקים החדשים היו אלו אשר סומנו כמועמדים מלכתחילה.
אתם יודעים מה? עזבו נימוס. בואו נגיד את זה יותר ברור: מכבי לא התכוונה שהסגל שלה יצא כפי שיצא. הדוגמא המובהקת ביותר, אך לא היחידה, היא נושא ההחתמה של נוריס קול. מכבי חיפשה שחקן חוץ שיוכל לייצר נקודות מכלום. גו טו גאי קוראים לזה בעברית. רצוי כזה שיכול לשחק בעמדות 2-3 ולתת גול בעצמו כשהמשחק נתקע. מו"מ כזה או אחר נוהל גם אל מול ג'ורדן מקריי, מועמד שהיה מי שחשב שהוא מתאים. ובסוף הוחתם קול, שהוא אמנם שחקן מרשים לפחות בתאוריה, אבל במקום 2-3 גדול וסקורר הגיע בכלל 1-2 קטן וקבוצתי. העיקר זה התכנון המוקדם - ויאללה מכבי.
זה לא הסגל שמכבי חשבה שיהיה לה (האתר הרשמי של מכבי ת"א)
עצירה מתודית, ברשותכם, שניה לפני שננסה להסביר מה הוביל למה וכיצד השפיעה ההחתמה של נוריס קול על הצירוף של ארט פרחוסקי, לטובת מספר עקרונות פילוסופיים. תערו של אוקהאם הוא כלל אשר גורס כי כאשר קיימים הסברים שונים אפשריים לאותו המקרה, יש לבחור בפשוט ביותר. ולאנשים האלימים מבינינו שמחפשים כלי נשק אחרים, נוסף לו גם כלל העונה לשם התער של הנלון, אשר טוען שאין לייחס לזדון את מה שאפשר להסביר על ידי טפשות. או במקרה שלנו, על ידי מקריות.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הכדורסל האירופאי מצוי תחת מתקפה משולבת, שסוגרת עליו בתנועת מלקחיים. מהצד האחד מרוקן אותו מתוכנו ה-NBA, על משכורותיו המטורפות ו-26 קבוצות הג'י ליג שלו. מהצד השני מתעלל בו השוק הסיני, ששואב אליו שחקן בכיר אחר שחקן בכיר. ואם בעונה שעברה הצליח היורוליג לצופף שורות ולהרים ראשו, דומה שהשנה הזו כבר מבליטה את פצעיו וחולשתו. הקושי להחתים שחקנים משמעותיים, בכל עמדה, הופך ניכר, והתלונות נשמעות מכל עבר היבשת הישנה. בטח ובטח כשהתקציב והמעמד, במקרה של מכבי, הוא של קבוצה מהדרג הבינוני במקרה הטוב.
ולכן, שניה לפני שכולנו מאמינים לתאוריות שאנחנו בעצמנו מעלים, בואו נזכור שהכלל החשוב ביותר שמנחה השנה לא מעט קבוצות ככלל ואת מכבי תל אביב בפרט, הוא שאם יש שחקן טוב שגם רוצה להגיע בתנאים שמוצעים לו, אז מחתימים. התאמות, עמדות ושיטות משחק? זה לחלשים. קודם כל מחתימים שחקנים, ואח"כ מייצרים הסברים. בדיעבד.
אז הנה אחד כזה: ההחתמה של נוריס קול אפשרה לספאחיה לחשוב גם על משחק התקפה שאיננו כולל ריצה, ריצה וריצה. עד לצירופו, נראה היה שהכוח ההתקפי המרכזי, שלא לומר הכמעט יחידי, נעוץ ביכולות הגבוהות במגרש הפתוח. בטח בכל הקשור לפייר ג'קסון המלהיב, אבל הדברים נכונים גם לגבי דיאנדרה קיין, ג'ונה בולדן ואלכס טיוס.
עם קול, תאורטית, יש אפשרות גם לסדר התקפות שאינן כוללות יתרון מספרי. העניין הוא שבכדורסל של חמישה על חמישה נראה שלמכבי חסר לפחות סקורר אחד. ג'קסון כבר אמרנו, בולדן הוא פוטנציאל גדול אך בוסרי בעמדה מספר 4 ודשון תומאס הוא אופציה לנקודות מיידיות בשתי עמדות הפורוורד (כולל גב לסל מול שומרים נמוכים ממנו בעמדה מספר 3, א-לה מציוליס הליטאי), אבל לא בטוח שזה מספיק.
מצאו את הפתרון הפשוט. טיוס חזר לצהוב (האתר הרשמי של מכבי ת"א)
החתמה ששינתה את התכניות. קול (האתר הרשמי של מכבי ת"א)
וכאן משתלב לו פרחוסקי. עזבו לרגע את הסטטיסטיקה של הסנטר מהקדנציות בקבוצות הדרג הנמוך של היורוליג (ניז'ני וקאזאן הרוסיות), למרות שהיא מרשימה למדי: 12 נקודות ב 62% ל-2, 5.8 ריבאונדים ו 1.6 חסימות במשהו כמו 23 דקות למשחק. פרחוסקי מאפשר למכבי, תאורטית, אופציית מסירה פנימה שלא הייתה לה מאז ימי ביג סופו העליזים. אז נכון שלבלארוסי הגדול יכולות להעניש יריבות גם במשחק הפיק אנד רול וגם בקליעה נקייה יחסית מחצי מרחק, למשל, בקטע הזה מהקדנציה בקאזאן, שבו הוא מסיים יפה ומעל פרו אנטיץ' מהלך פיק אנד רול עם קית' לנגפורד.
via GIPHY
פרחוסקי הוא אופציית מסירה לא רעה אחרי חדירה, איום בריבאונד התקפה וכן הלאה, אבל היכולת שלו לשחק עם הגב לסל, מעת לעת, היא זו שאולי מעניקה למכבי את האופציה ההתקפית הנוספת, שיכולה לחפות במובן מסוים על היעדר אפשרויות טובות מספיק במקומות אחרים. זמן המחשה. פעם, לפני הרבה הרבה שנים, מכבי יכולה הייתה להריץ תרגילים שמסדרים קו מסירה בין קלעים בעמדת הפאוור פורוורד (ובמיוחד דיוויד בלו) לבין סופו האיום בצבע. כאן תופס לו ביג סופו מקום בצבע, בתנועה מלמעלה, ובודק מה מצב מפתח הלב של מאריץ' מקובאן.
via GIPHY
וכאן, שוב בתנועה, הוא מעניש את גאני לאוול ממילאנו שמנסה לחטוף את המסירה מדיוויד בלו.
via GIPHY
פרחוסקי שחקן התקפה מגוון יותר אך מוכשר פחות משהיה היווני הגדול והרוטן. חד משמעית. אבל גם הוא, בהינתן התקפות מרווחות בכלל ועם קלעים טובים בעמדה 4 בפרט (ולמכבי יש גם את בולדן, גם את תומאס וגם את כהן), יכול להזיק ללא מעט יריבות. אפילו כאן, כשהוא נמצא בתנועה ומקבל מסירה מ-4 בעל קליעה מפוקפקת למדי בדמות קאימקוגלו.
via GIPHY
או כאן, כשהוא מעניש את ההגנה של בסקוניה שמצופפת, סוגרת את הצבע וששוכחת סטרץ' פור כמו טריי תומפקינס מחוץ לקשת שלוש הנקודות.
via GIPHY
כאשר מחשבים את האפשרויות המדולדלות מולן התמודדו מקבלי ההחלטות במכבי הקיץ + התקציב המדולדל, אפשר לומר שההחתמה של פרחוסקי נראית, אה, בסדר. אולי אפילו בסדר גמור. על ההתאמות לחבריו לקו, לליגה המקומית ועל הבעיות ההגנתיות ואפשרויות ההרכב בקו הקדמי עוד יהיה לנו מספיק זמן ללהג, אבל הסך הכל נראה כשדרוג מסוים לעומת הדמוי סנטרים שדרכו על הפרקט של יד אליהו הישן בעונות האחרונות. וגם זה משהו. והיי, על הדרך יש כאן מענה ראוי ומעניין לאומיץ', הסלובני הגדול של האלופה מירושלים, אז בכלל נחמד.
ובמעבר חד, לעניין שלחלוטין לא קשור למכבי תל אביב מודל 2017/18: אל אל.
עקבו אחרי שי האוזמן בטוויטר
סקנדל או פסטיבל? יהיה מעניין (האתר הרשמי של מכבי ת"א)