הפועל ירושלים כבר שנים נמצאת ליד הדבר האמיתי, אבל רק ליד. בשנים האחרונות, מאז הונהג הפיינל פור, לכאורה אין הבדל בין הגביע לאליפות. לכאורה. הרי כולם יודעים שחולון וגליל זכו באליפות וירושלים, למרות שהיא מוגדרת כבר שנים כקבוצה מס' 2 בכדורסל שלנו, לא באמת התקרבה לשם מאז אותו גמר מפורסם. אז מה חסר בה באותה ירושלים?
בשנה בה ארז אדלשטיין אימן את הקבוצה, ירושלים הייתה אחת הקבוצות הכשרוניות ששיחקו כאן, הימים היו ימי ארבעה זרים על המגרש. ירושלים הביאה את הוראס ג'נקינס, רוג׳ר מייסון, מריו אוסטין ותמאר סליי. היא הגיעה עד לחצי גמר גביע יול"ב ובליגה נתקלה בחומה בלתי עבירה בדמותה של אלופת אירופה - מכבי תל אביב של שאראס, פארקר וניקולה בשיא הכושר. זה לא היה הפספוס הגדול בבירה.
הפספוס של ירושלים באותה שנה היה שלא הביאה שחקן שהוצע לה - פורוורד מליגת הפיתוח העונה לשם טרנס מוריס. רק כעבור שנה עשה דן שמיר את המתבקש והביא אותו במקום סליי. איפה טרנס מוריס היום ומה השיג בקריירה אתם כבר יודעים. שנתיים רצופות האדומים זכו בגביע, ולמרות הכל דן שמיר עזב באמצע העונה. לא ברור למה, לא ברור איך זה קרה. ירושלים לא יכולה לחוש שלא עשתה את שלה באותה עונה כי זכתה בגביע. מאותה סיבה בדיוק דן שמיר היה צריך להרגיש מסופק ולא הרגיש. מוזר.
השנתיים עם גודס מתוארות במלחה כשנתיים שקטות, בלי משברים. בשנה הראשונה ירושלים לא הפסידה ולו משחק אחד. למרות הכל, באותן שנתיים היא אפילו לא התמודדה על תואר. עכשיו שוב שוברים את הראש. איך קורה שקבוצה ששומרת על יציבות כלכלית לאורך שנים, שנהנית מהתמיכה של חברת מגדל, עדיין לא מצליחה לזכות באליפות? דרך אחת להסתכל על זה היא להאשים את חוסר המזל. זה פתרון קל מדי. ירושלים מעוררת אצל מכבי תל אביב את היריבות העמוקה, גורסים אחרים, וזה כבר לא מסתדר עם העובדה שבשנים האחרונות האדומים כלל לא מגיעים להתמודדות מול הצהובים.
העובדה הפשוטה היא שלמרות ניהול נכון, הקבוצות של ירושלים לא נבנו נכון. לא פעם הימרו שם על הסוסים הלא נכונים. אם מסתכלים על רשימת המאמנים שעברו במלחה רואים שכל הגדולים עמדו שם על הקווים: פיני, צביקה, אפי, חרוש, דרוקר, אדלשטיין, קידר, שמיר וגודס הם מאמנים שלא צריכים מכתבי המלצה. אלא שבקיץ האחרון ירושלים רכשה שחקן משמעותי שלא משחק ואפילו לא עלה לה שקל. קוראים לו ניר פרצלינה. מנהל היכל נוקיה לשעבר הוא האחראי היום על בניית הארנה.
הכניסה של פרצלינה מבטיחה שבעוד שנתיים וחצי ירושלים תיכנס לאולם החדש שלה ותשדרג את תקציבה במידה משמעותית. רק עליה הדרגתית ומשמעותית בתקציב והשקעה בשחקנים איכותיים תהווה דרך נכונה. דני קליין טוען שעד שהקבוצה תיכנס לבית החדש, הוא צריך לשייט איתה. עד אז אפשר לבנות על הבלחה בפיינל פור. כי כל עוד זו השיטה, לא צריך יותר מהתעלות דו שבועית אחת כדי לצאת עם תואר אלופת המדינה.