שון ג'יימס בשמיים. אם בשנתיים הראשונות בבני השרון המשוואה הזו הייתה נכונה בשל יכולת החסימה הפנומנלית שלו, הרי שמאז עברו הרבה מים באגם הפארק ברעננה וסנטר בני השרון השתנה. כשחקן, כאדם, כילד שהפך בעל כורחו לגבר. מי שתויג על ידי היו"ר אלדד אקוניס עם הגעתו ארצה כ"סנטר הטוב בישראל בתוך שנתיים", לא רק שקיים את ההבטחה, אלא מגדיל ומעלה העונה את הפוטנציאל שלו לשחקים. היכן זה יסתיים? במקרה של ג'יימס - איש עם שתי רגליים על הקרקע ושונה בשאיפותיו וחלומותיו - את התשובה נדע בקיץ.
מהצמיחה של ג'יימס בכל הרבדים מרוויחה בני השרון בגדול, ולראיה ממוצעיו שעולים בכל הקטגוריה מדי עונה. מ-8.4 נקודות, דרך 12.6 אשתקד ועד 14.1 העונה. מ-5.1 ריבאונדים ל-8 בעונה שעברה ו-11 העונה. כמות הדקות של מי שהגיע ארצה היישר מהתיכון כפרוספקט ארוך טווח נסקה גם היא מ-18.6 ליותר מ-32 בממוצע בקמפיין הנוכחי. תוסיפו יציבות בגזרת החסימות (3.1 למשחק) והחטיפות (1.6) ותבינו מדוע מדובר באחד משחקני המדד הטובים שהיו בארץ הקודש. וגם למה בני השרון שניה בטבלה.
"העונה הזו מאוד מיוחדת", מספר ג'יימס. "מבחינת בני השרון, זו הקבוצה המושלמת ביותר שהייתה לנו. מאז שאני פה אין לי ספק בכלל שזו הקבוצה הטובה ביותר. יש לנו כימיה מאוד טובה וזה נראה על המגרש. אנחנו נהנים על המגרש וגם מחוצה לו כשאנחנו מבלים יחד. הדבר החשוב ביותר הוא שכולם יודעים מה התפקיד שלהם והם מבינים איך להוציא לפועל את מה שהם אמורים לעשות".
ג'יימס נותן קרדיט גדול למאמנו, דן שמיר, על היכולת המצוינת שלו העונה. לדבריו, הוא חש שהוא לומד עוד ועוד בכל אימון ובכל משחק מהאיש על הקווים. "אני לא יודע איך דייויד בלאט כמאמן, אבל דן הוא המאמן הטוב ביותר שהיה לי אי פעם. הוא יודע המון על המשחק ומנסה למקסם את הפוטנציאל שלי. אני חושב שגדלתי כאדם וכשחקן כי הוא הראה לי את הדרך וכיצד לשחק את המשחק נכון יותר".
בגיל 27 מרגיש ג'יימס שהוא נמצא רק בתחילת הקריירה, ובטח שבתחילת החיים. כדורסל לא עניין אותו כנער, ובניגוד לרוב המוחץ של הזרים בארץ הוא החל להקפיץ את הכדור, ובעיקר לחסום אותו, בין גיל 19 ל-20. "היה לי חבר ילדות ששיחק כדורסל וכל הזמן רצה שאשחק ואנצל את הגובה שלי", מספר ג'יימס. "האמת היא שהרבה פעמים אמרתי לו שאתחיל לשחק בקבוצה, אבל לא הייתי ממש במשחק. זה לא עניין אותי כל כך. אחר כך התחלתי ללכת למשחקים כדי לנסות ולהבין את הכדורסל. במקרה פגשתי בחור יהודי מבוגר בשם נורמן אשטרן, שנפטר לפני מספר שנים, והוא אמר לי שאני צריך להתמקד במשחק. מאז שפגשתי אותו בפעם הראשונה, הוא הפך למנטור שלי. הקשבתי לו. זה היה הרגע בו התחלתי לקחת את הכדורסל ברצינות".אחרי שעשה לעצמו שם במכללות נורת'איסטרן ודוקיין כגבוה מגוון ובעיקר הגנתי, אך דק גיזרה א-לה קווין גארנט, הגיע אליו אקוניס ופרש עליו את חסותו. הסנטר, מצדו, לא היסס לרגע להגיע ארצה. "חתמתי בבני השרון ועוד לפני שבאתי ידעתי קצת על ישראל כי יש הרבה ישראלים ויהודים בברוקלין. מבחינת משחק, חבר טוב שלי, בנט דייויס ששיחק ברמת גן, סיפר לי על הקבוצה ועל הכדורסל בישראל".
"ההשוואה לגארנט לא במקום אפילו ממקום של אופי, כי ג'יימס הרבה יותר רגוע ופחות אמוציונלי", מספר מאמן בכיר בליגת העל. “אם אתה מחפש קו דמיון כלשהו, אז דיאור פישר הוא הכיוון. ברגע ששון ישפר עוד את הארסנל ההתקפי שלו, הוא בהחלט יוכל להגיע למקומות שפישר הגיע אליהם, אם מדובר במכבי ואם בקבוצה בסדר הגודל של ריאל מדריד. שון לומד מהר ולא מפסיק להשתפר, ובעיקר עובד המון על החולשות שלו, וזה חשוב כי הרבה מאוד שחקני חיזוק שמגיעים ארצה באים לשחק על היתרונות שלהם".
נדירים המקרים בהם שחקן המתקרב לגיל 30 ומשחק באירופה עוד מדבר על עליה עתידית במשחקו וממשיך לעבוד קשה כדי להוסיף לו אלמנטים. אבל ג'יימס, בגלל היותו "לייט-בלומר" הפך לסוג אחר של ספורטאי. לפחות בכל הנוגע לראיית המקצוע, לעוף מוזר ומיוחד. "המטרות שלי שונות מהרבה שחקני כדורסל כי אני לא רודף אחרי ה-NBA, אלא מנסה לסיים את החוזה שלי בבני השרון בצורה הכי טובה וחזקה שאני יכול", הוא מספר. "התחלתי לשחק בגיל מאוחר ולכן ה-NBA עבורי זה לא החלום. אם יקרה אז יקרה, אבל זה לא שהליגה היא המטרה. במונחים של כדורסל אני עדיין נחשב לצעיר, אז יש לי עוד המון ללמוד. אני מנסה לעבוד על כושר וכוח, על בטחון ואגרסיביות, לשפר משמעותית את הקליעה מבחוץ - אז יש לי עוד הרבה מה ללמוד. אני עובד על זה עם רגב פנאן, מאמן הכושר, גם בימי חופש ואנחנו מנסים להמשיך קדימה כדי שאהיה שחקן טוב יותר".
אז מהו החלום? לג'יימס, שכבר קיבל הצעות ממספר קבוצות ביבשת בדומה לעוסמאן סיסה, האיש לנעליו נכנס בהצלחה בבני השרון, אין הגדרה מדויקת למילה זו. אולי מכבי ת"א או אחת הקבוצות הגדולות ביורוליג, אבל אם עד לא מכבר החוזה הבא והצעד קדימה על המגרש היו שני הדברים שעמדו לנגד עיניו, הרי שלחייו נכנסה לפני מספר שבועות ברכה חדשה. בעצם שתיים: תאומים שילדה אשתו, כדורסלנית בעצמה. "בנאדם, זו ההרגשה הטובה ביותר בעולם. כשטסתי הביתה לארה"ב בקושי ראיתי אותם אחרי שנולדו כי הייתה סופה, לא היה לי זמן לבלות איתם. הם הגיעו לשני המשחקים האחרונים שלי. איך הרגשתי באותו רגע? מדהים, אין דבר גדול מזה. הם הגיעו לסוף המשחקים, בגלל הרעש, אני לא רוצה שהרעש יעיר אותם או יפריע להם. אני מבלה איתם אחרי. אבל ברגע שראיתי אותם, אחזתי אותם בידיים, חשתי משהו מדהים שאני אפילו לא יכול לתאר".
השניים האלה הם הפלז'ר שמתערבב בביזנס בו עוסק שון ג'יימס. הם יהיו בין הגורמים המכריעים שיכוונו את אביהם ליעד הבא. "אחרי העונה הזאת, בה אני מרגיש שאני רק הולך ומשתפר כי אני שם הרבה פוקוס על כדורסל, אני מקווה לעשות את הצעד הנכון ביותר עבורנו. בעזרת האל והעבודה הקשה אני פה, ואני רק אלך ואשתפר עוד. אקח כל הזדמנות טובה שתהיה לי. אשתי אוהבת מאוד את ישראל, טוב לנו פה, אבל ניקח את ההחלטות הטובות ביותר עבור שנינו ועבור הילדים. היכן זה יהיה? אני לא יודע לומר. אבל אם לוקחים בחשבון את השיפור במשחק שלי בשלוש השנים האחרונות, אז אתם יודעים שעוד אתפתח לשחקן טוב בהרבה. אני רק בתחילת הדרך למעלה".