אמצע יולי 2011, ורק שתי החלטות מהותיות התקבלו בהפועל ירושלים אחרי אחת העונות הרעות בהיסטוריית המועדון: 1. השארת המאמן עודד קטש למרות חוסר ההצלחה בעונה שעברה, עונה נוספת מאז 2008 ללא אף תואר. 2. החתמתו של אלישי כדיר, בעיקר כי מדובר בקבוצה היחידה בארץ שהייתה יכולה לעמוד בדרישות שכרו של הישראלי הבכיר בשוק המקומי. בעוד שלמכבי תל אביב נותר רק חלק אחד להשלמת הפאזל אחרי אחת העונות המוצלחות שעברה בשנים האחרונות, בני השרון בונה עצמה מחדש, נתניה כמעט שסגרה את הרוסטר ובחולון עוטים חליפות לכבוד בוא הפנחס ורוח התחדשות מנשבת, בירושלים יש שקט מוזר. דווקא שם, במועדון בו שקט הינו מושג זר. דווקא עכשיו, אחרי שהיה ברור שנדרש אוברול מהותי בסגל.
שנים ארוכות ביססה עצמה ירושלים בטופ הכדורסל הישראלי, אך נדמה כי דווקא כעת היא קופאת על שמריה והופכת למובלת. מי שרואה עצמה כאלטרנטיבה האמיתית היחידה לצהובים מנוקיה, בקהל הפנאטי במלחה ובכמות אוהדיה בארץ, וכמספר 2 הנצחית, לא הולכת לשום כיוון. "נראה שכבר שנים עוד לא החליטו בירושלים אם הם רוצים להיות ראש לאריות או זנב לשועלים", מספר אחד ממאמני המועדון בעבר. "יש בקבוצה אנשים שמושכים לכיוונים שונים ולפעמים זה כמו משיכת חבל – עד שמישהו לא גובר על האחר, העסק אינו מוכרע. כשזה קורה, אתה לפתע רואה אם החבל זז ימינה או שמאלה".
העבר הקרוב מצביע על שתי עונות בהן נבנה בבירה סגל שחקנים בצורה מהירה: עונת 2003/4 אז הוביל את הקבוצה שרון דרוקר לזכיה היסטורית ביול"ב קאפ, ועונת 2006/7 אז מונה דן שמיר לתפקיד המאמן, בנה את היסודות בתחילת הפגרה והיה במרחק נגיעה מדאבל. ב-2009 היה ליאו ליונס הזר הראשון שהגיע וזה קרה ב-6 באוגוסט. בשנה שעברה היה זה ג'ייסון ריץ' שבא כבר בשבוע הראשון של יולי עם עונת ניסיון באמתחתו בליגה שלנו. זה הקו המנחה את אנשי ירושלים: זרים מוכרים וכאלה המכירים את המניירות המקומיות מוחתמים בשלב מוקדם. כאלה שלא שיחקו בארץ מגיעים בשלב מאוחר יותר. מדוע? יש שיגידו סקאוטינג, יש שיראו בכך עניין של פילוסופיה.
כחלק מהסקת המסקנות מהעונה שעברה הוחלט כי יותר אנשים סביב הקבוצה יהיו מעורבים בבניית הסגל מעתה והלאה. מדובר בהחלטה שמסייעת להנהלה להיות מעורבת מקרוב בנושא הרכש, כגורם מאזן לצוות המקצועי בראשות קטש, לו שותפים גם עוזריו דרור כהן ויונתן אלון. דני כהן, שהוגדר במשך שנים כחבר הנהלה שאמון על הצד המקצועי, משמש יותר מתמיד כגורם בעל דעה. גם מעורבותו של דני קליין, יושב הראש לו תמיד היה חלק בהחלטות החשובות, גדולה יותר. מספר פעמים בתקופה האחרונה התמרון הזה בין בעלי הדעה גרם לעליה וירידה מהירה של שמות מהפרק. כשהקונצנזוס הגיע - כדיר היה כזה - יצא קליין לפגישה לא ארוכה עם דייויד פדרמן, בעלי מכבי ת"א, וחזר מיד עם השלל בידו. החמישיה הזו מנסה לנווט בינה לבין עצמה וגם דרך המציאות החדשה בשוק: אי הוודאות בנוגע לשוק האמריקאי בשל שביתת ה-NBA והשינוי בחוקי הזרים בליגת לוטו."אני לא מתרגש כי בשלבים האלה של הפגרה שחקנים דורשים סכומים גבוהים ומפציצים בדרישות. דברו איתי בספטמבר ותראה מי ישחק איפה ובאילו סכומים". זהו אחד המשפטים המוכרים יותר מפיו של קליין, שמאמין תמיד כי מה שיקר עכשיו יהיה זול יותר בחודש הבא או זה שאחריו. היו"ר אוהב להמתין ולא מוכן לשמוע על מהלכי בזק שיזעזעו. אבל בעוד חודשיים הקבוצה תקיים משחקי הכנה. בעוד פחות משלושה חודשים נפתחת הליגה. אם בגזרת הזרים אנחנו מדברים על סטטוס קוו כפי שהיה בסוף מאי, הרי שבנוגע לישראלים ממתינים להתפתחויות בנוגע לעתידו של יותם הלפרין במכבי ת"א, עסקת שמשפיעה על שחקנים מקומיים רבים. "הישראלים יירדו בסופו של דבר מעץ הדרישות שלהם", אומרים בקבוצה.
אמצע יולי 2011, וסגל הפועל ירושלים מונה 4 שחקנים בלבד: אורי קוקיה, אלישי כדיר, משה מזרחי ובראיין רנדל שהוא הזר היחיד. בירושלים דבר אחד ברור לקראת העונה הבאה: התקציב יהיה מועט יותר וצפוי לעמוד על 5-6 מיליון דולרים לעומת כ-7 מיליון דולרים בעונה שעברה, זאת למרות כספים שמגיעים מרענן כץ ומאימו של גומא אגייאר, האחראית כרגע על ניהול חשבונותיו. בניגוד לעונות קודמות, שמות מפוצצים לא ינחתו כנראה בבירה, מאחר שאין כוונה של המועדון "לקפוץ מעל הפופיק או להיכנס להרפתקאות", כפי שהגדיר זאת גורם. העניין הוא שכדי לייצר אלטרנטיבה צריך המשכיות, תכנון לטווח ארוך ויצירת חיבור קבוצתי באמצעות הכנה מספקת. המצב הנוכחי עדיין עשוי להספיק לייצוג מכובד ביורוקאפ, אולי גם לגניבת תואר בארץ ממכבי העייפה ממשחקיה שלוש מסגרות שונות. אבל השאלה האמיתית היא האם כך צריכה קבוצה גדולה, או אחת שמתיימרת להיות כזאת, לבנות את עתידה.