ב-31 ביולי קרה אירוע שלא רואים כל יום. אוהדי מכבי והפועל תל אביב עומדים יחד דקת דומיה ומעניקים כבוד אחרון למיכה קלמן, כוכב מחלקת הנוער של האדומים לשעבר ונבחרת ישראל. מרבית הציבור לא הכיר אותו. מחלה מסתורית בשם ווגנר גרנולומטוזיס קטעה אפשרות לקריירה מפוארת של מי שנחשב בסוף שנות ה-90' לאחד מהכוכבים הגדולים בכדורגל הישראלי. אחרי מאבק ממושך שארך 13 שנים, ולווה בעליות וירידות, במאבקים הירואיים ובחוסן נפשי עילאי, הלך מיכה לעולמו. במלאת 30 יום למותו, מכריו לא שוכחים את הדרך העקלקלה שעבר.
מיכה קלמן, שנולד במושב בוסתן הגליל, החל לשחק בגיל 6 בבית ספר לכדורגל של הפועל עכו. כשהיה בן 14 עקב שמוליק בל מהפועל ת"א אחרי שחקנים ברחבי הארץ כדי לצרפם לאדומים. קלמן שהה מספר ימים בכפר הירוק, לשם הגיעו הכדורגלנים הצעירים, אבל בחלוף כמה ימים התגעגע הביתה וחזר לצפון. להפועל עכו הוא כבר לא שב.
קלמן, שכרטיס השחקן שלו היה שייך לאביו, יהודה, עבר מיד להפועל חיפה. שנתיים נהדרות עברו על הקשר האחורי הצעיר ולמרות תפקידו במגרש סיים כמלך השערים ומלך הבישולים. בשלב זה לכולם היה ברור שהדרך למעלה סלולה. כשהיה בן 16 הגיע הזימון הראשון לנבחרת, כאשר מעברו השני של הקו נשמע קולו של "ראש הזהב" האגדי, נחום סטלמך ז"ל. "מהרגע שזיהיתי שיש לו פוטנציאל רכשתי את כרטיס השחקן שלו", מספר יהודה. "ליוויתי אותו לכל האימונים והמשחקים. מתוך 2,000 מועמדים הרגע הכי מרגש היה עם נחום סטלמך, שהחליט לתת לו את סרט הקפטן בנבחרת נערים א'. הוא לקח את מיכה לשיחה, ואמר לו: 'אני לא יודע אם אתה יודע מי אני, אבל אני יכול להגיד לך שיש לך 50 אחוז יותר ממני בכל הפרמטרים'". כמה חודשים לאחר מכן הגיעה הצעה רשמית מאיינדהובן, כשבמקביל החל שוב לחץ מצד הפועל ת"א לשלוח את הנער דרומה.
כמה שבועות של מו"מ הביאו את קלמן להפועל ת"א בסכומים חסרי תקדים של אותה תקופה. השנה הייתה 1998 ומוטי בורנשטיין הגיש הצעה על סך מיליון דולרים לשבע שנים. המשפחה הסכימה. האב יהודה, האם אורלי והאחים שמעון וליעד עברו יחד עם מיכה, האח האמצעי, לרמת גן. הם עברו כמה שיותר קרוב למגרשים בגבעת עליה, והציפיות היו בשמיים.
כבר עם תחילת האימונים מיכה הרגיש לא טוב. "הוא סיפר לאבא שלי שמשהו אוכל אותו מבפנים", נזכר האח הצעיר, ליעד. "אבא אמר: 'אולי זה מיהירות, כי דיברו עליו בעיתונות, כספים וכל מיני דברים כאלה'. הוא אמר לו: 'תמשיך ותצדיק את התקוות שתולים בך והכספים שהושקעו בך'. לרגע אחד לא הבנו שמדובר בבעיה רפואית". ביולי 1998 כולם כבר הבינו שמשהו לא בסדר. במהלך משחק אימון, רגע לפני תחילת העונה, מיכה התמוטט על הדשא. מגן קבוצת הנערים אהרון צרפתי עמד לידו כשהוא נפל, הרים אותו כמה שיותר מהר ועזר לפנותו למכונית של אביו יהודה, ומשם לבית החולים איכילוב.
בשלושת השבועות הראשונים מיכה הפחית 17 קילוגרמים ממשקלו. לאף אחד מהרופאים לא היה מושג למה. סיפרו שהמערכות שלו קרסו. "באותה תקופה הרופאים לא ידעו כלום. ראו את הכל קורה ולא ידעו מה לעשות", מספר ליעד. אחרי חודש כבר צצו הערכות לגבי מה עובר על הנער. זו הייתה הפעם הראשונה בה המשפחה שמעה שמדובר במחלה אלימה ונדירה. "הוא אחד מתוך 500 שחולים במחלה הזו בשנה בכל העולם", נאמר להם. אחד הסממנים המרכזיים הוא שבר במחיצת האף. ברגע שזה קרה, הרופאים כבר הבינו שהאבחנה נכונה.
"אין תרופה למחלה הזו", מסביר ליעד. "ניסו מלא דברים - כימותרפיה, סטרואידים, כדורים לדילול דם. פשוט ירו לכל הכיוונים. לא חשבנו שזה בקנה מידה כזה, אמרנו שעוד מעט יעבור. האמנו בכל ליבנו. הגענו בשבתות לקחת אותו לגבעת עליה בשיא החום, שמנו עליו קפוצ'ון כדי שלא ייראו את האינפוזיה והחתכים. האמנו שהוא יחזור למגרשים".
תשעה חודשים אחרי פרוץ המחלה חלה רגיעה מסוימת. לקראת העליה לקבוצת הנוער מיכה אפילו חזר לשחק אצל עדי זלצר, הבן של זאביק. הוא הוסט לעמדת הבלם בגלל הפגיעה בדרכי הנשימה והירידה בכושר. הבלם לידו היה זאביק חיימוביץ', אבל קלמן כבר לא היה אותו שחקן. "מיכה היה השם הראשון שרציתי", מספר עדי זלצר, "ראיתי אותו פעמיים-שלוש ומיד הבנתי שמדובר בכשרון גדול. לא רק מבחינת כדורגל, אלא אישיות ענקית. ממש מנהיג. הייתה לי התחושה שהוא הדבר הבא, נדיר לראות בגילאים האלה כזה מנהיג. הוא פספוס ענק. לא הספקנו יותר מדי ליהנות ממנו, ממש שחקן בסגנון של בנין או אבוקסיס".
"אני זוכר שישב מאחורינו אוהד באותה תקופה ואמר פתאום לידינו, מבלי לדעת מי אנחנו, 'אני לא יודע מה עשו עם מיכה קלמן, אבל זה לא אותו שחקן שהגיע בקול תרועה להפועל'", נזכר ליעד. בני בן זקן שיחק גם הוא עם קלמן. "הוא היה אחד השחקנים הטובים בגילו", מספר קשר קרית שמונה. "היה לו פס מדויק שלא רואים אצל שחקנים צעירים ומבנה גוף חזק. שנינו היינו מהצפון והתחברנו מהר. הוא היה אמור להיות הכוכב הבא. בזמן ההוא דיברו כל הזמן על מיכה קלמן, אבל הוא היה צנוע ולא דיבר על עצמו המון".
באותה עונה הגיעה הפועל ת"א לחצי גמר גביע המדינה לנוער והובילה 0:1 על הפועל חיפה. אסף קינן, אז שופט צעיר, ניגד בדקה ה-87 אל זלצר וביקש ממנו להוציא את מספר 14 לפני שהוא רואה כרטיס אדום בגין משחק ברוטאלי, בעיקר כלפי אלי ביטון. דקה לאחר מכן קלמן יצא. חמש דקות לאחר מכן, בסיום תוספת הזמן, ירדה הפועל ת"א מנוצחת 2:1. מיכה לא שכח את המשחק הזה עד יומו האחרון.
כאן החלה הדעיכה. מיכה הסתובב בקבוצות קטנות יותר - כפ"ס, הכח, יבנה ומרמורק - ובמשפחה מספרים שהוא הסתובב כל אותן שנים עם חולצה מתחת עליה נכתב 'אבא זה בשבילך'. "תמיד הוא אמר: 'מתי שאני נותן גול ומראה את החולצה, אני פורש', אבל לצערנו זה לא קרה. הוא רצה להודות לאבא על כל השנים", מגלה בצער ליעד. בסוף 2002 המצב הידרדר והריאה הימנית של קלמן הגיעה למצב קטסטרופלי. הרופא שליווה אותו לכל אורך הדרך, פרופסור מרדכי קרמר, מנהל מכון ריאות בביה"ח בילינסון, סרב לאפשר לו להמשיך לשחק וחתם את קריירת המשחק של הכשרון הצעיר.
מיכה לא היה מוכן לוותר על כדורגל ונרשם לקורס מאמנים. החברים לכיתה היו אייל ברקוביץ', אליל נעוריו, גדי ברומר ואחרים. מנהל הקורס ניסים בכר אמר השבוע: "מיכה היה חמד של בחור שרצה מאוד ללמוד ולהצליח. הוא לא אהב לדבר על עצמו ואיזה שחקן הוא היה. אני זוכר שהוא תמיד בא לשיעור עם כוס תה גדולה כי אסור היה לו לשתות חלב. הוא לא היה נראה חולה והופתענו ממה שקרה. הוא לא סיפר כלום".
את הצ'אנס הראשון לאמן הוא קיבל בהכח. באותה תקופה מצא את אשתו יפעת ולפני עשרה חודשים נולד בנם היחיד, עומר. "כשפרצה המחלה הקפיאו לו את הזרע כי לא האמינו שהוא יביא ילד לעולם בצורה טבעית. הולדת הבן הייתה היום המאושר בחייו", מספר אחיו. השנה הייתה אמורה להיות עונתו החמישית כמאמן. אפילו הבטיחו לו לאמן את קבוצת נערים א'. המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, אורי סלימאן, בנה עליו, אבל המצב הרפואי הידרדר.
בעקבות בדיקה שגרתית ביוני האחרון החליטו הרופאים, בהתייעצות איתו, לכרות את הריאה החולה. ב-29 בחודש הוא נכנס לניתוח שאמור היה להימשך שלוש שעות, אבל התארך לשבע. "המצב היה מאוד עדין ולפנות בוקר התקשרו אלינו שנגיע לבית החולים כי המצב קריטי", מתאר האח. "גם הריאה הבריאה קרסה. הוא חובר למכונת לב-ריאה ואמרו לנו שהסיכויים לצאת מזה לא גבוהים. אמרו לנו שהמכונה טובה ל-30 יום. אם ייצא מזה, אז ייצא. אם לא, אז הסיפור כנראה גמור". פה נוצר הקשר עם מכבי ת"א.
ליעד אוהד מכבי ת"א מאז 1996. כל המשפחה הפועל, אבל הוא צהוב. ליעד פנה למיץ' גולדהאר וביקש עזרה כספית למקרה שתידרש השתלה ריאה. גם החברים מארגון השחקן ה-12 נרתמו. בעלי מכבי ת"א הסכים בשמחה. 48 שעות אחרי הפניה למכבי, בניגוד לכל התחזיות, הריאה חזרה לתפקד באופן מלא, אבל לא להרבה זמן. הסתבכות נוספת גרמה לרופאים להרדימו שוב, אך גם מזה מיכה נחלץ. ב-17 ביולי חלה הידרדרות נוספת, וממנה מיכה כבר לא הצליח להתאושש. התפרים הפניימים נפתחו, הרופאים נלחמו על חייו, אבל ב-24 ביולי ב-11:30 הריאה התפוצצה. אחרי כמה דקות של ניסיונות אחרונים להחיותו, נקבע מותו.
"ידענו שהוא לא יזדקן בכבוד או יגיע לגיל 60 ויראה נכדים וילדים מתחתנים, אבל קיווינו שיגיע לפחות לגיל 40. הוא תמיד היה אומר בצחוק: 'אני לא אגיע לגיל 30'", מספר ליעד. "אמרנו לו שהוא סתם מקשקש, והוא באמת לא הגיע לגיל 30. חצי שנה לפני שהוא החליף עשור, הוא נפטר". אשתו יפעת מוסיפה: "הוא הסריט את עצמו ושלח מכתבים כל אחד מאיתנו, אפילו לבן. הוא היה בעל מדהים, איש משפחה. כשעומר נולד זה היה היום הכי מאושר בחייו. אני אספר לעומר כשיגדל שהיה לו אבא מדהים שאהב אותו וחלם שיהיה כדורגלן".
"הוא הלך עם תחושת ההחמצה לקבר. ששחקנים שהיו פחות טובים ממנו הצליחו, שהוא היה אמור להיות הכוכב הבא, אבל המחלה הרסה לו הכל", מסכם אביו, יהודה. "חשוב לנו ששחקנים יידעו שגם אם עוברים משברים אפשר לקום מהקרשים. כי מיכה קם מהקרשים פעם אחר פעם. הוא לא נפטר כי הוא הרים ידיים. הוא נכנע למחלה, אבל רק אחרי קרב קשה מאוד ולא ויתר עד הרגע האחרון. כל העולם צפה לו עתיד מזהיר. הוא היה מסומן בגדול".