מה לפ.ס.וו איינדהובן ולליגה האירופית? זו ודאי שאלה שהעסיקה רבים בשעה שהתברר כי ההולנדים שובצו לבית עם הפועל תל אביב, לגיה וארשה ורפיד בוקרשט הצנועות. אז איך קרה שקבוצת הפאר ההולנדית, שרק לפני 6 שנים העפילה לחצי גמר ליגת האלופות, קושרת את גורלה למפעל השני בחשיבותו באירופה? כיצד פ.ס.וו, שהייתה לחלק בלתי נפרד מהנוף של ליגת האלופות בין השנים 1997 ל-2008, דורכת במקום ורואה בעיקר את הגב של האלופה אייאקס? מילא אייאקס, אבל אפילו קבוצות דרג שני כמו אלקמאר וטוונטה הספיקו לחגוג אליפויות על חשבונה בשלוש השנים האחרונות. לשקיעתה המהירה של איינדהובן יש סיבות שונות ומגוונות, והן החלו דווקא בשיא ההצלחה.
לקבוצה שהייתה רחוקה שני משחקים בלבד מגמר ליגת האלופות ב-2005 וזכתה בארבע אליפויות רצופות היו ארבעה אבות: המאמן המוערך חוס הידינק (לו הייתה זו קדנציה שניה אחרי שהוביל את פ.ס.וו לזכיה בגביע האלופות ב-1988), הנשיא האהוב והקשיש הארי ואן ראיי וסוכני השחקנים ולאדו למיץ' ופייט דה ויסר (חבר אישי של רומן אברמוביץ'). "בזכות הקשרים והכריזמה של ואן ראיי והידינק, תמיד הגיעו לפ.ס.וו שחקנים טובים", מספר העיתונאי פטריק לימאנס מהאתר "אלף פוטבול". "דה ויסר ולמיץ' הביאו את ג'פרסון פרפאן, אלכס והאורליו גומס, שנמכרו אחר כך בסכומים גבוהים. גם החזרה של פיליפ קוקו מברצלונה היא תוצאה של מסע שכנועים מוצלח מצד ואן ראיי. קוקו היה הבורג המרכזי בקבוצה שהגיעה לחצי גמר האלופות".
הידינק קיבל הבטחה מוואן ראיי להמשיך במועדון ולקבל את תפקיד המנג'ר הטכני בשכר של 2 מיליון יורו בשנה. הצעה זאת מעולם לא מומשה. ב-2006 ואן ראיי יצא לגמלאות, פ.ס.וו סיימה את העונה עם תואר אליפות נוסף, אבל גם עם גירעון של 18 מיליון יורו - נתון שאילץ את חברי ההנהלה לעדכן מחדש את ספרי החשבונות. בדירקטוריון הוחלט על אסטרטגיה חדשה: על מנת להקטין את החובות, על פ.ס.וו לקצץ בשכר השחקנים והצוות המקצועי. "אף אחד אינו גדול יותר מהמועדון", הייתה הסיסמה שתחתיה יצאה איינדהובן לדרך החדשה. הידינק הבין את המסר, נפנף לשלום ולקח על עצמו את הפרויקט הבא - אימון נבחרת רוסיה. "ההנהלה פעלה מתוך פאניקה. כל הזמן עלתה בהם המחשבה של מה יקרה אם לא יעפילו לאלופות. זה היה סיכוי יותר מדי גדול שהקבוצה לא יכולה הייתה לקחת", מסביר לימאנס.
המדיניות הכלכלית החדשה לא בדיוק הצדיקה את עצמה, בעיקר בגלל בחירת מאמנים לא נכונה וחיכוכים פנימיים. בלם העבר רונאלד קומאן לקח את המושכות ולמרות עונה די בינונית הצליח לשים ידו על תואר האליפות ב-2007 במחזור האחרון עם יותר מזל משכל. קומאן הספיק להסתכסך עם ראשי איינדהובן ושילם בכסאו אחרי מעט יותר משנה בתפקיד. 2008 הייתה "עונת שלושת המאמנים". לאט לאט חל כרסום במערכת היחסים בין הנשיא החדש יאן רקר לבין הסקאוט למיץ'. שחקנים שיוצגו על ידי הסרבי הפנו עורף לנשיא. בסיום המערכה ניצח רקר כשנפטר מכל השחקנים של למיץ', ביניהם השוער המתוסכל גומס, שחתם בטוטנהאם. עוד מינוי לא מוצלח במיוחד היה של הוב סטיבנס בעונת 2008/9. "בגלל שיטות האימון הקשוחות שלו והקריזות שחטף אחרי הפסדים, הספיק סטיבנס להתעמת עם מרבית שחקני איינדהובן", זנכר לימאנס. "הקבוצה איבדה אליפות בליגה ונראתה נורא בצ'מפיונס".מאז הקדנציה הידועה לשמצה של סטיבנס, פ.ס.וו לא חזרה לליגת האלופות וכתוצאה מכך גדלו חובותיה עד ל-50 מיליון יורו. אולם נדמה שהשנה תהליך ההבראה של פ.ס.וו עשוי לבלום את כדור השלג הזה. ב-2011 נקטו ההולנדים בשני מהלכים כלכליים חשובים; ראשית, מכירת מתקן האימונים הרדיגנג לעיריית איינדהובן תמורת 49 מיליון יורו, בתמורה לחכירתו בעבור 2 מיליון יורו בשנה. שנית, הקבוצה לוותה עוד 20 מיליון יורו מחברת האלקטרוניקה פיליפס, שייסדה את המועדון, וכן גויסו עוד 10 מיליון יורו מספונסרים איזוריים. הכוכב ההונגרי בלאז' דז'וז'אק נמכר תמורת 15 מיליון יורו לאנז'י מחצ'קאלה הרוסית והעניק לקבוצה עוד תזרים מזומנים מרשים לפתיחת עונת 2010/11. ההנהלה החדשה תחת הנשיא פטר סווינקלס אפילו חידשה את הקשרים שהתרופפו עם הידינק, דה ויסר ולמיץ'. "באופן כללי מה שפ.ס.וו מנסה להגיד כאן, הוא שהם עשו טעות גדולה לפני חמש שנים", מנתח לימאנס. "כעת הם מגיעים לתקן".
תחת שרביטו של המאמן פרד רוטן פתחה פ.ס.וו את הכיס והוציאה לא פחות מ-25 מיליון יורו על שחקני רכש בקיץ האחרון, כאשר אף אחד מהם לא עבר את גיל 24. הקיצוני הבלגי דריס מרטנס, שנחשב לאחד הכשרונות הגדולים ביבשת והבקיע כבר 11 שערים ב-8 מחזורי ליגה, הגיע מאוטרכט ביחד עם הקשר המרכזי קווין סטרוטמן שכבר זכה ללבוש את המדים הלאומיים של נבחרת הולנד. ג'ורג'יניו וויניאלדום המחונן הגיע מפיינורד ואילו החלוץ הסלובני טים מטאבץ' נרכש מכרונינגן ופתר להולנדים את רוב הבעיות שלהם בחלק הקדמי. ללא מאמן מפורסם, בלי מציאות מדרום אמריקה ובלי שחקנים מנוסים, פ.ס.וו יוצאת לדרך חדשה. "הימים בהם באיינדהובן לקחו החלטות מקצועיות רעות ובזבזו כספים לשווא הסתיימו", מסכם לימאנס. "כעת הם מוכנים לשוב לבמה המרכזית. קודם כל האליפות, אחר כך אירופה".