$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

ולנסיה דוהרת למקום ה-3

בעוד הפערים בין ברצלונה וריאל לשאר רק מתרחבים, העטלפים מוכיחים כי אפשר לתקוע יתד בצמרת גם ללא כוכבים ועם חובות בחשבון הבנק

גיא רז   19.11.11 - 12:35

Getting your Trinity Audio player ready...
חוגג בדרך למקום השלישי. סולדאדו (GETTYIMAGES)
חוגג בדרך למקום השלישי. סולדאדו (GETTYIMAGES)
מי שעוקב בשני העשורים האחרונים אחרי הליגה הספרדית, גם אם לא באדיקות, יודע שיש דברים שלא ממש משתנים. ריאל ובארסה כמעט תמיד בקדמת הבמה, אתלטיקו מדריד לא יודעת להפיק לקחים, ראיו וייקאנו מבליחה פעם בכמה שנים לביקור חפוז ו-ולנסיה? ברוב המקרים תמצאו אותה בצמרת הגבוהה ממתינה להזדמנות לעקוץ. אלא שכבר יותר משנתיים מחכים בחצי האי האיברי דווקא לנפילה של העטלפים. חוב עצום, אותו טיפח המועדון במשך מספר עונות של ניהול בזבזני, הביא אותם לפתוח במכירת חיסול של כוכביהם לכל המרבה במחיר. באופן טבעי, הפרשנים כבר ראו את ההתרסקות, אך במסטאיה ממשיכים בשלהם. אחרי שתי עונות בהן סיימה במקום השלישי, גם השנה לא עושה רושם שוולנסיה נבהלת מהתחזיות. אם תציצו בטבלה תוכלו לראות אותה צעד מאחורי שתי הגדולות ואחד לפני כל השאר. איך היא עושה את זה? שאלה טובה.
כמו לא מעט מהקבוצות בלה ליגה, גם ולנסיה חיה בשלום תקופה די ארוכה עם חוב, שבמקרה שלה נאמד ב-2005 סביב ה-125 מיליון יורו. כסף קטן? ככה חשבו כנראה במזרח ספרד. תחת ניהולו של הנשיא חואן סולר יצא בין 2005 ל-2008 המועדון במסע רכישות, שבדיעבד נראה הזוי במיוחד. סטפנו פיורה (18 מיליון יורו), חואקין (25), פרנצ'סקו טבאנו (10), חבייר אריסמנדי (12), ניקולה זיגיץ' (14.5), ומנואל פרננדש (18.5, לא להאמין) היו רק חלק מהשחקנים שנחתו שם ופערו בור בקופה. בנוסף הוחלט ב-2007 על בניית איצטדיון חדש - הנואו מסטאיה (75,000 מושבים). התכנון המקורי היה למכור את הקרקע של המגרש הנוכחי ובכך לעזור במימון את הפרוייקט היומרני. אלא שהמשבר הכלכלי העולמי טרף את הקלפים וההנהלה לא הצליחה למצוא קונה לשטח. בשל חוסר במקורות מימון הופסקה בניית האיצטדיון החדש ו-ולנסיה נותרה עם חוב של 550 מיליון יורו, כאשר לרשימת הנושים מצטרפים חברות הבניה, והבנק "בנקאחה" שלקח את השליטה על הקבוצה והנהיג משטר צנע.
 
מה עושים כדי להחזיר את ההלוואות? מתחילים למכור שחקנים. הראשון לעזוב היה הבלם ראול אלביול, שעבר לריאל מדריד תמורת 15.5 מיליון יורו. המכה הקשה לתחרותיות, לפחות על הנייר, הגיעה בקיץ 2010 כשהמועדון נפרד משני הכוכבים הגדולים שלו. אלוף העולם דויד וייה נרכש על ידי ברצלונה ב-40 מיליון יורו ואילו דויד סילבה, זה שאוהדי ליברפול עוד התווכחו בפורומים השונים שלהם לפני מספר עונות אם כדאי להביאו לאנפילד כמחליף ליוסי בניון, נקנה על ידי מנצ'סטר סיטי ב-30 מיליון נוספים והפך לשחקן הטוב בפרמיירליג. בין לבין עזב גם קרלוס מרצ'נה, בניסיון לא כל כך מוצלח להזדקן בכבוד בויאריאל, והעונה פרח לו גם חואן מאטה לצ'לסי תמורת 28 מיליון יורו.
למרות הנסיבות, הצניחה לא הגיעה, ועם ההבנה כי הפערים בין ברצלונה וריאל לשאר הליגה רק הולכים ומתרחבים ב-7 העונות האחרונות, בוולנסיה יודעים שהם לא באמת יכולים להתחרות מול השתיים ומקבלים בברכה את אסטרטגיית ה"בואו נהיה הבסט אוף דה רסט". המקום השלישי או הרביעי מקנה כרטיס כניסה לליגת האלופות (או למוקדמות) ובמצב הנוכחי, המזומנים שנכנסים לקופת המועדון כתוצאה מהשתתפות במפעל היוקרתי ביבשת הם כמו אוויר לנשימה, ומתנה גדולה עבור מועדון שבקלות היה יכול להילחם נגד הירידה. הכסף שמגיע מהצ'מפיונס מאפשר גם למאמן המוערך אונאי אמרי בן ה-40, שהגיע ב-2008 ואחראי במידה רבה להצלחת הקבוצה, לשמור על סגל תחרותי.
 
בהיעדר מחלקת נוער יוצאת דופן, אמרי מחפש בעיקר מציאות במחירים פחותים בהרבה מאלה בה מכרה ולנסיה את כוכביה. כך הגיע בעונה שעברה רוברטו סולדאדו (10 מיליון יורו) על תקן מחליפו של דויד וייה ונתן תפוקה של 25 שערים (בכל המסגרות). חלוץ נוסף הוא אריץ אדוריס שנגנב ממאיורקה בעבור 4 מיליון בלבד. ההגעה לשמינית גמר האלופות אשתקד (ומכירת מאטה) כבר איפשרו למאמן "להתפרע": אמרי חיזק את מרכז ההגנה עם ויקטור רואיס (8 מיליון, נאפולי) ואדיל ראמי המצויין מליל (6 מיליון) שמתגלה כעסקה נהדרת. העטלפים ניצלו גם את הירידה של אלמריה והנחיתו את הארגנטינאי המוכשר פאבלו פיאטי (7.5). על אף שבקבוצה לא בונים כאמור יותר מדי על ייצור שחקני בית הם נהנים גם מהמגן השמאלי ג'ורדי אלבה, שהגיע כבר לנבחרת של ויסנטה דל בוסקה, והשוער ויסנטה גואיטה. 
 
נכון. לא מדובר בשחקנים הכי נוצצים שיש לכדורגל העולמי להציע, רחוק מזה. אבל בינתיים זה פשוט ממשיך לעבוד. אולי זה מגע הקסם של אמרי, אולי הד.נ.א הלוחמני של המועדון, שגם בעונת 2007/08 בה כמעט ירד ליגה תחת רונאלד קומאן הצליח לצאת בסופו של דבר עם גביע המלך, ויכול מאוד להיות שאחת הסיבות לכך היא שמרבית הקבוצות בספרד לא ממש התחזקו העונה. מלבד מלאגה ששפכה ערימות ועדיין מנסה להתחבר, על האחרות עבר קיץ די סולידי. אפילו אתלטיקו מדריד, שהתהדרה ברדאמל פלקאו וטוראן ארדה, נפרדה מנגד מקון אגוארו ודויד דה חאה ועוד יצאה מורווחת (בכיס, כן?). עם המצב הנוכחי ולנסיה מצליחה להסתדר. בינתיים.
תחת הנשיא המכהן מנואל יורנטה, שמונה ב-2009, ולנסיה משפרת את מצבה הכלכלי. לפני כשנה הודיע המועדון על הפחחת החוב ל-430 מיליון יורו ולפני שלושה שבועות התפרסם בספרד ש-60 מיליון יורו נוספים נחתכו וכעת מדובר "רק" על 370 מיליון. ביום רביעי האחרון שחרר הנשיא בן ה-59 משפט שבהחלט עורר לא מעט תקוות בעיר התפוזים: "אני מקווה שכבר בשנה הבאה (2012) נוכל להכריז על תחילתן המחודשת של העבודות על הנואו מסטאיה". מוקדם עדיין לחגוג, אבל הסימנים החיוביים כבר כאן. למרות זאת במזרח ספרד יודעים כי כל עוד לא נפתר המשבר הם בתחום הסכנה. מספיק להסתכל על מועדון כמו דפורטיבו לה קורוניה.
 
בדומה לוולנסיה, דפור כיכבה בספרד בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. המאמן חבייר אירורטה הביא לה אליפות היסטורית ב-1999/2000 והמזומנים החלו להתעופף, בדיוק כפי שקרה בוולנסיה לאחר האליפות של 2003/04. הקבוצה הגיעה לליגת האלופות חמש פעמים ברציפות (2000/01-2004/05), אבל החור בכיס (קטן הרבה יותר משל ולנסיה) עשה את שלו ובמחוז גליסיה החלו להתייעל. עונה אחר עונה עזבו יותר ויותר שחקני מפתח. רוי מקאיי, אלברט לוקה, אריסמנדי, פבריסיו קולוצ'יני, ז'ורז'ה אנדרדה ופיליפה הם רק חלק מהם. נשמע לכם מוכר? בניגוד לעטלפים, ברגע שהחל התהליך לה קורוניה לא הצליחה להישאר בצמרת. לה קורוניה הפכה לקבוצת מרכז טבלה די אפורה ובסופו של דבר נפרדה אשתקד מהליגה הראשונה.
 
אז מה יהיה על ולנסיה? נצטרך כמובן להמתין להתפתחויות במועדון ובכדורגל הספרדי. בכל מקרה לא בטוח שהמצב הזה כל כך זר לאוהדים. בקיץ 2001 עבר גאיסקה מנדייטה ללאציו תמורת לא פחות מ-45 מיליון יורו. העסקה היתה האחרונה בסדרה שכללה גם את מכירתם של קלאודיו לופס, ג'רארד ופרנסיסקו פארינוס, כולם שחקני מפתח בקבוצה שהגיעה לגמר ליגת האלופות. 110 מיליון יורו נכנסו לקופה, אך בוולנסיה כבר ראו את הסיכוי להצלחות נוספות בורח. כעבור 10 חודשים מאמן צעיר ומבטיח בשם רפא בניטס הביא לוולנסיה אליפות ראשונה אחרי 31 שנות בצורת. יש סיבה לאמונה.