כשהפועל באר שבע תעלה על הדשא של האצטדיון החדש בנתניה, כ-1,500 אוהדים באדום יתמקמו להם באחד היציעים הגבוהים. הם יעודדו, יחזיקו אצבעות ויכססו ציפורניים בתקווה להישאר בליגה, אבל מעל לכל, הם כנראה ינסו להבין - איך יכול להיות ששוב הם הגיעו למצב הזה? איך ייתכן ששוב הם מגיעים למחזור האחרון כשחרב הירידה לליגה הלאומית מונחת על צווארם?
בשביל לנסות ולהבין כיצד זו השנה השניה ברציפות שמקומה של הפועל ב"ש בליגת העל בסכנה ממש עד השריקה האחרונה, צריך לחזור 7 שנים אחורה. אז, ממרתפי הלאומית, באר שבע מנסה לחזור לליגה בכירה, אבל את האוהדים מעניין דבר אחר - להיפטר מהבעלים אלי זינו, ולצאת דרך חדשה. ובכן, משאלתם התגשמה באופן הטוב ביותר, כשאישה אלמונית, חסידת אומות העולם מבחינתם, החליטה להשקיע כסף בקבוצתם האהובה. הפילנתרופית מצהלה החליטה להפריח את השממה, ו"המלכה אלונה" רכשה את הפועל באר שבע.
שנה לאחר הגעתה, ברקת הביאה את גיא לוי לאמן בדרום, ומעבר להצהרות הרגילות במסיבת העיתונאים על מטרות הקבוצה לעונה הקרובה, השניים הקדישו פרק מכובד לתוכניות העתיד הרחוק יותר, ולמחלקת הנוער של הקבוצה. השניים דיברו אז על פרוייקט ל-5 שנים שאמור לייצר שחקני נוער מקומיים שיובילו את הבוגרת בעתיד. ובחזרה להווה - היום אפשר לומר בפה מלא, לא פרוייקט ולא נעליים. בהרכב הפותח של הפועל באר שבע משחקים כיום שני שחקני בית בלבד: אביתר אילוז, שנושק ל-30 ולא שייך לפרוייקט המדובר, ואופיר דוידזאדה, שחקן הנבחרת הצעירה. האחרון הוא דווקא עדות צורמת לכישלונו של אותו פרוייקט, כי בדיוק כמו דוידזאדה, ישנם עוד עשרות כישרונות המשחקים בדרום ולא מקבלים את הטיפול הנכון או את הצא'נס הקטן להצליח באופן אישי, הצלחה שאמורה לעשות רק טוב למועדון האדום.
את זה שבבאר שבע לא משחקים שחקני בית כבר הבנו, אך זה עדיין לא מסביר את העובדה שאת מקומם תופסים שחקני רכש בינוניים לכל היותר. לכן הגיע הזמן לבדוק - איך יכול להיות שלקבוצה עם התקציב החמישי בגודלו בליגת העל, אין לפחות כוכב אחד ברמה הכי גבוה בארץ. הסיבה העיקרית? בקצרה - המיקום הגיאוגרפי. מרחק של קצת יותר משעת נסיעה מפריד בין ב"ש ומרכז הארץ. בינינו, זה לא מעט זמן, בטח כשיש כל כך הרבה קבוצות הרבה יותר קרובות. ולמי שממהר להזכיר את מכבי חיפה כדוגמה, אז התשובה פשוטה: רק ביום שב"ש תשחק באירופה על בסיס קבוע ותספק לשחקניה חשיפה שתאפשר להם להתקדם ולשדרג את הקריירה דרך אירופה או הנבחרת, היא תהיה אטרקטיבית כמו הירוקים.
אוקיי, מרחק מהמרכז. אבל רגע, מה עם מעבר לעיר הדרומית אתם שואלים? ובכן, גם זה לא ממש על הפרק. אין מה לעשות, באר שבע היא אנטיתזה למרכז. שחקני כדורגל, כמו שכולנו כבר יודעים, אוהבים את החיים הטובים. מישהו יכול להאשים אותם? בחורים צעירים שמרוויחים לא מעט כסף ובסך הכול רוצים ליהנות ובאר שבע, עם כל אהבתי לעיר, כנראה שלא עומדת בקריטריונים שלהם.
אם הגעתם עד כאן, אז אתם בטח תוהים לעצמם היכן האזכור של אלישע לוי, ומה חלקו בכשלון. נכון, המאמן שכל כך הצליח בחיפה והגיע בקול תרועה רמה בתחילת העונה קיבל את כל הקרדיט שבעולם מאלונה, ובכל זאת מה שעבד בכרמל לא עובד בנגב. למה? כמו שפירטנו - מחלקת הנוער הדלה, ישראלים בכירים שלא רוצים להגיע והיעדר שלד שאיתו אפשר היה לעבוד - אבל אלו רק חלק מהסיבות.
אז מי אשם? אמנם לא כל הנטל לא מונח על כתפיו של אלישע לוי, אבל הוא בהחלט ראוי לביקורת ולא חף מחלקו בכשלון המקצועי. ועם זאת, אולי הגיע הזמן להפנות אצבע מאשימה כלפי האיש שרק חלקכם מכירים: ויקו חדד, המנהל המקצועי של הפועל באר שבע. אם כבר חמש שנים שהבעלים מעניקה לו את כל הכלים האפשריים ואלה התוצאותאיך ייתכן שהמנהל המקצועי לא ייקח אחריות, יניח את המפתחות וייתן למישהו אחר לנסות?
כבר שנים שאנחנו רואים את כוחו והשפעתו של המנהל המקצועי בקבוצות שמחזיקות כזה. איתמר צ'יזיק עושה זאת (בערך, לפחות בקביעת מדיניות) במכבי חיפה, והעונה ג'ורדי קרויף הוכיח זאת טוב מכל במכבי ת"א. הרי מנהל המקצועי הוא זה שמחליט מי יאמן את הבוגרים, מה יהיו דרכי הפעולה והרכש, איך ומי יאמן את מחלקות הנוער ובקיצור, הכול עבור דרכו. לב"ש יש מנהל מקצועי כזה, ואם כך הדברים גם שם, אז הרי שויקו חדד הוא האשם העיקרי בכך שבאר שבע נכשלת כבר כמה שנים.
המצב הקשה של האדומים ערב המחזור האחרון הוא מצב נתון, וקיים סיכוי לא רע בכלל שבעונה הבאה היא תעשה את דרכה בימי שישי למגרשים בלוד ועילוט בליגה הלאומית. אבל, וזה אבל גדול, גם אם הקבוצה תישאר בליגה, לא מעט דברים צריכים להשתנות. ברקת מוכרחה להנחית מנהל מקצועי רציני, להשקיע בצעירים, ואם כוכבים לא רוצים להגיע, אז לייצר אותם בעצמה. רק דרך כזו תיצור חיבור טוב יותר עם הקהל, תנטע שורשים לשנים קדימה, ומי יודע, לכו תדעו, אולי זה סוף סוף גם יביא הצלחות.