סיום המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב בטדי לפני כחודש. איתן שמואלביץ שולח את הקבוצות לחדר ההלבשה, אבל ביציע אף אחד לא זז. אלפי אוהדי בית"ר נשארים לקלל את בני בן זקן ו-3,000 אוהדי מכבי נשארים להלל את הגיבור שלהם.
אלי דסה, שחזר זה עתה מפציעה ארוכה, שמע את הקולות מהיציע הדרומי ועשה את דרכו בריצה קלה לעבר ההמון. הוא לא לבד. יחד איתו שאר שחקני מכבי שמצטרפים לאוהדים, נותנים למגן הימני שלהם את הכבוד ומרימים אותו אל על.
השחקן שהגיע לקרית שלום מבית וגן, סימן באותם רגעים את ההבדל בין שני המועדונים, אבל יותר מזה הוא סימן את ההבדל בין מכבי תל אביב לפני המחזור ה-14 למכבי תל אביב לאחריו. לא ג'ורדי קרויף, לא מיץ' גולדהאר ולא, גם לא וידאר קיארטנסון, אלא דווקא אלי דסה.
ג'ורדי קרויף גדול, ג'ורדי קרויף קטן, ג'ורדי קרויף הוא בכלל לא העניין. כלומר הוא כן, אבל ג'ורדי שיצא בחודש האחרון מהקבר וסתם לפרשנים את הפה, הוא אותו מאמן מצליח מלפני חצי שנה ואותו מאמן כושל של תחילת העונה. אז מה השתנה? פשוט מאוד: להולנדי סוף סוף יש את דסה.
לא מוריד את הראש (אלן שיבר)
מעבר ליכולת האישית המשובחת, ההגבהות האיכותיות מהאגף, הכניסות החכמות לאמצע והאחד על אחד המרשים, המגן הימני משנה את מכבי תל אביב מהקצה אל הקצה בפן הקבוצתי. הצהובים שנראו אנמיים וחסרי מעוף בחלק הקדמי רק לפני חודש, הפכו בין יום ליחידה מאומנת ומגוונת.
פתאום החניכים של קרויף לא הולכים רק דרך האמצע ועם הראש בקיר. עכשיו יש להם גם אופציה מצוינת דרך אגף ימין. כשזה קורה, יש הרבה יותר שטחים בחלק הקדמי, הרבה יותר קשה ליריב להתגונן והרבה יותר קל לחלוצי הרחבה הצהובים לבוא לידי ביטוי.
מה הפלא שבקרית שלום שוב מדברים על אליפות. עם אלי דסה, מכבי ת"א המאכזבת של תחילת העונה ניצחה בשישה משחקי ליגה מתוך שישה משחקים בהם שותף, בהם הוא רושם שני בישולים, ומעורב בכל מהלך התקפי יצירתי בקבוצה של ג'ורדי קרויף.
גם בהגנה דסה הוא מניה בטוחה. בניגוד לדעה המוקדמת שנדבקה אליו בתקופה בה שיחק בבית"ר, דסה יודע לעשות גם הגנה. יתרה מכך, הוא אולי המגן היחיד בארץ שנותן תוצרת זהה בשני צדי המגרש. "תמיד אומרים שמגן שמצוין בהתקפה וטוב בהגנה הוא מוצר נדיר בארץ", סיפר השבוע אופיר עמרם חברו הטוב של דסה, "כששחקנים כאלה יוצאים ישר לאירופה. זו הסיבה שלדעתי גם דסה ימצא את מקומו מהר מאוד מעבר לים".
אולי, אבל בינתיים דסה רק רוצה להתאושש מהפציעה הטורדנית והממושכת ממנה סבל. פציעה שהשביתה אותו להרבה יותר זמן מהמתוכנן, אבל באורח פלא לא השפיעה כלל על כושר המשחק שלו כשחזר. "מי שעבר פציעה ממושכת, יודע שלוקח זמן לחזור לעניינים", אומר רוני הלל מאמן כושר בכיר ובעל מכון להתמודדות עם פציעות, "אפשר לתת משחק אחד טוב, אבל זה נדיר לחזור ישר לכושר שיא".
זו הגדולה של דסה. השחקן חזר מחדר הטיפולים אל כר הדשא כאילו לא היה מושבת חודשים ארוכים. מי שמכיר אותו יודע שזה לא מקרי. לפני חמש שנים נפצע המגן בשוקית בזמן שהיה בבית"ר ירושלים. דסה היה בתקופה מצוינת והפציעה איימה להשבית אותו לתקופה ארוכה. מצב הרוח היה ירוד, אבל השחקן ידע שזה המבחן האמיתי שלו. "הודעות התמיכה ייעלמו תוך 72 שעות", אמר לו אופיר עמרם באותה שבת בחדר המיון של הדסה עין כרם, "אתה חייב להיות חזק בפנים נפשעת ורק אחר כך פיזית".
דסה הקשיב ויישם. הוא התאמן פעמיים ביום ולפעמים גם שלוש. הוא עבד קשה עד שחזר לשחק כאילו לא נפצע כלל. משם הדרך למדים הלאומיים היתה קצרה וגם לכסף הגדול של מיץ' גולדהאר. גם הפעם הסיפור היה דומה. "הוא לא הוריד את הראש לרגע אחד", מעיד קולגה במועדון, "ההפך. אלי עבד נון סטופ. יש לו אופי חזק, אופי שנותן לו להצליח. הוא ממוקד מטרה ועם הרגליים על הקרקע".
אם כבר הצלחה, במודע או לא, דסה מהווה מודל עבור בני נוער. לפני שנתיים החליטו בהפועל קטמון לפתוח אקדמיה. הלוקיישן שנבחר היה חוות הנוער הציוני, שם הפעילה בית"ר ירושלים את האקדמיה שלה כמה שנים קודם לכן. שחקן הנבחרת, שהגיע לפנימייה של הצהובים כנער בן 16, והיה לשחקן היחיד שהצליח לפרוץ מבין כל הכישרונות שעיטרו את האקדמיה, הפך דווקא לקלף המנצח של קטמון בניסיונות השכנוע של המועדון מול שחקנים פוטנציאלים שהתלבטו אם להצטרף לפנימייה.
דסה הוא איש משפחה ומגיל צעיר תומך בה כלכלית. בשנה האחרונה, הוא זכה לשתף פעולה עם אחיו הצעיר אור. חבריו לקבוצה מעידים כי אלי משמש הרבה יותר ממנטור עבור הכישרון הצעיר, אבל מי שמכיר אותו טוב, יודע שגם אלי עצמו מרוויח מההדרכה. "זה אחד הדברים הנוספים שעוזרים לו במועדון", אומר חבר לקבוצה, "יחד עם אור הוא מרגיש כאן בבית, תרתי משמע".
כן, דסה מצא בית במכבי. הוא מאוד מוערך על ידי האוהדים ועל ידי הצוות המקצועי. עכשיו רק צריך שגם הפרשנים יבינו, שעם כל הכבוד לג'ורדי קרויף, גם הוא כמו שאר המאמנים, תלוי בסופו של דבר בשחקנים. וג'ורדי עם דסה הוא מאמן גדול. מספיק גדול כדי לזכות באליפות ובגביע המדינה.