אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, אלישע לוי יעמוד הערב (שני) מול ספרד בפעם האחרונה על הקווים כמאמן נבחרת ישראל. חודש לפני שהוא מחליף קידומת וחוגג יום הולדת 60 ורגע לפני שהוא מפנה את מקומו למאמן הבא, הגיע הזמן לסכם מה תרם, אם בכלל, המאמן הלאומי לשיפור הנבחרת הבוגרת של ישראל.

לוי כמו קודמיו בתפקיד היה נחשב בעיני רבים כקונצנזוס לתפקיד הכי יוקרתי בכדורגל הישראלי. ועדת איתור שהתכנסה המליצה עליו אחרי שבחנה גם מועמדים נוספים כמו אלי אוחנה, רן בן שמעון גיא לוזון וניר קלינגר. על פניו אלישע קיבל את הקמפיין הכי נוח שיש. שום סיכוי לעלות לשלב הבא, כשבבית המוקדם הוגרלו ספרד ואיטליה. בפעם הראשונה לא היו ציפיות לתוצאות וגם לא חלומות להעפיל למונדיאל. המטרה היתה צנועה. לראות כדורגל, לחימה, להחזיר את האמון של הקהל לנבחרת ישראל ומי כמו אלישע, עתיר הניסיון, המאמן החביב עם החיוך שכמעט ולא יורד לו מהפנים, היה האיש ש שאמור היה להביא אותנו למקום אחר, אז זהו שלא.

1. סטטיסטיקה
אלישע לוי לא אשם בכל התחלואים של הכדורגל הישראלי, אבל מאז מונה למאמן. הוא זימן 56 שחקנים לסגל. 10 שחקנים פחות מלואיס פרננדס, המאמן שספג את המתקפה הכי גדולה מהתקשורת. 8 שוערים, 15 שחקני הגנה, 25 שחקני קישור ו-8 שחקני התקפה. בתקופת המאמן הנוכחי הנבחרת הפסידה למקדוניה בבית, הובסה על ידי אלבניה גם כן ב"סמי עופר" והתדרדרה 12 מקומות בדירוג פיפ"א למקום ה-82 כשנבחרות כמו סוריה, לוב ואיחוד האמירויות מקדימות אותה. מצד שני, ישראל עדיין מקדימה את נבחרת הרשות הפלשתינית, שממוקמת 9 מקומות אחרינו. גם משהו.

2.הגדרת ציפיות
בבית עם ספרד ואיטליה הציפייה והסיכויים להעפיל למונדיאל לא היו קיימים. בהתאחדות דיברו על הסתכלות שונה, מעבר לחתירה למקום שלישי. המטרה הברורה היתה להשיג 15 נקודות, לעבור את 48 אחוזי ההצלחה. כלומר: ניצחונות כפולים על מקדוניה וליכטנשטיין וניצחון בבית על אלבניה היו אמורים להספיק. מבחינת מספרים דיברו בנבחרת על שאיפה של 16 שערי זכות ופחות מ-12 כדורים ברשת כדי להשתפר מהקמפיינים הקודמים. התוצאה לפני המשחק מול ספרד: 10 כיבושים, 14 ספיגות.

אלישע לוי היה אמור להביא אותנו למקום אחר (אלן שיבר)

3.קהל
הנבחרת שבנה אלישע המאיסה את עצמה על הקהל. 9,000 אוהדים בטדי נגד ליכטנשטיין, שריקות בוז צורמות נגד נבחרת קיקיונית שכובשת דווקא מולנו שער רשמי אחרי שנה וחצי בלי גול. אלפים שמקללים את ערן זהבי מול מקדוניה ב"סמי עופר" ומאות הזמנות שמחולקות לכל מי שרק רוצה כדי לגרום לקהל להגיע. לאימונים הפתוחים ובניגוד לקמפיינים קודמים אוהדים ו/או מאמנים ו/או ילדים שחלומם להצטלם עם הכוכבים לא הגיעו. לזכות המאמן יצוין כי ברגעים הקשים תמיד ידע לעמוד מול המיקרופונים ולענות לכל השאלות הקשות, בלי שחצנות וללא טיפת יהירות.

4. בעיות משמעת
אולי בגלל התדמית הנחמדה, אולי בגלל שלא מדובר במאמן מרוחק משחקנים, אבל נדמה ששחקני נבחרת ישראל לא נתנו למאמן הלאומי כבוד והוא, בסיטואציה הזו כבר לא ידע איך להתמודד, במה שהפך לבעיה הכי גדולה בקמפיין. לא פחות משישה שחקנים הושעו או לא הוזמנו בגלל עבירות משמעת: תומר חמד, אריאל הרוש, ביברס נאתכו, טאלב טוואטחה, ניר ביטון ומונס דאבור. שיא עבירות משמעת בקמפיין אחד, כשכל אחד מאותם שחקנים גם העביר ביקורת על המאמן לייחוס.

5. המלכת ערן זהבי
אלישע לא יודה בזה ויותר מזה גם מכחיש זאת בכל אפשרות, אבל שחקנים מספרים כי הנבחרת הייתה של ערן זהבי. הכוכב, שזרק את סרט הקפטן מול מקדוניה ופרש לאחר מכן, היה הבייבי של המאמן הלאומי. הקולות שיצאו מחדר ההלבשה לאורך כל הקמפיין בו זהבי היה נוכח, דיברו על כך שזהבי שדרש לשחק רק בעמדת החלוץ היה מעל כולם. השיא לפני זריקת סרט הקפטן, היה כשיממה לפני המשחק מול ספרד בחיחון מצא זמן זהבי לבקר את רובן מיקאל ולעקוץ את הקשר ששיחק במכבי ת"א ועקץ אותו לפני כן.

6. אספות וידאו וחוסר סדר
על פי חלק מהשחקנים, אלישע לא מספיק כריזמטי על הדשא אבל גם בחדר ההלבשה לא מדובר במנהיג. אסיפות הווידאו היה קצרות ולחלק מהמשחקים הם הרגישו שעלו לא מספיק מוכנים. לפני המשחק מול מקדוניה וללא תרגול לפני כן, אלישע לוי בחר לעלות בהרכב עם עמרי גלזר ומיכאל אוחנה כשתומר חמד שהיה בכושר נהדר שוב ישב על הספסל. "היו דברים שתרגלנו באימונים ופתאום באנו למשחקים ודברים השתנו, זה לא רציני", ביקרו חלק מהשחקנים.

הנבחרת הייתה של זהבי (אלן שיבר)

גם לקהל נמאס (אלן שיבר)

7. זימונים לא מובנים וחוסר חשיבה עתידית
"השחקנים שבכושר הכי טוב צריכים להיות בנבחרת ישראל", הצהיר אלישע לוי כשמונה למאמן, אבל בפועל הוא חטא בזה לא פעם אחת. דאבור, טאווטחה, דיא סבע, עדן בן בסט ואפילו חנן ממן היו יכולים בקלות לקבל זימון לצמד המשחקים האחרון, אבל אלישע נשאר נאמן לדרך שהובילה אותו לשום מקום, דרך של היעדר היררכיה ברורה ושינויים תכופים. זימונים כמו מנור סולומון או עומר דנינו שלא שותפו, לא הובילו אותנו לשום מקום. עטר לא כבש כבר שנה? לא נורא. הרעיון להצעיר את הסגל הוא טוב ומבורך, בטח בקמפיין כזה, אבל היישום לא בא לידי ביטוי.

8. עקביות
בתחילת הקמפיין אלישע לוי לא ספר את טל בן חיים, הבלם הישראלי הכי טוב בכדורגל שלנו כיום. "לא אזמין אותו אם לא אחשוב שהוא צריך לשחק", הסביר המאמן. במשחקים האחרונים אם יש מישהו שבכלל ראוי לציון זה הבלם של מכבי ת"א שאלישע עצמו מינה לקפטן. גם את בניון הוא לא ספר ופתאום החזיר לסגל. דרך כבר אמרנו?

9. משך החוזה
אלישע עומד בראש הפירמידה וסופג ביקורת בצדק, אבל עופר עיני לא יכול להישאר נקי. העובדה שהעניק למאמן הלאומי חוזה לקמפיין אחד שאין בו סיכוי, חוסר החשיבה על העתיד, הציטוטים היהירים על קמפיין נוסף והרחקת הכדורגל מהקהל, הם רק חלק מהדברים שעיני, אם יישאר יו"ר ההתאחדות, יהיה חייב לשפר. לעולם כנראה לא נדע מה היא קורה אם אלישע היה מקבל חוזה ארוך יותר. אולי אז הנבחרת לא הייתה הולכת אחורה.

10. שום בשורה
בקמפיין בו לא היה לנו ולאלישע מה להפסיד, עושה רושם שהצלחנו להפסיד שזה מדהים לכשעצמו. להוציא ניצחון באלבניה (גם הוא בזכות ושני אדומים שספגה היריבה) ושער יפהפה של טל בן חיים מול בופון, לא ראינו שום דבר מיוחד. סגנון אנמי, שוב ספיגות ממצבים נייחים, מגרשים די ריקים ועתיד לא ברור. לא של הנבחרת ולא של אלישע. "אמרו לי שנבחרת ישראל זה בית קברות למאמנים", הוא אמר רק בשבוע שעבר. אלי גוטמן, דרור קשטן ולואיס פרננדס לא מצאו את עצמם אחרי הנבחרת. אלישע בגיל 60 מתחיל עכשיו מסע חדש. המסע להשבת השם הטוב שלו.

בניון. דוגמה לחוסר העקביות של אלישע (אלן שיבר)

אין שום בשורה (אלן שיבר)

הפסד טכני: סיכום הקמפיין העגום של הנבחרת