ריצ'רד מולר נילסן בדיוק שיפץ את המטבח החדש שלו, שעה שקיבל טלפון מפתיע שבישר לו כי נבחרתו יכולה לארוז ולנסוע ליורו 1992. הסיבה: יוגוסלביה הושעתה ע"י אופ"א בעקבות המלחמה בבלקן ודנמרק שהפסידה לה במוקדמות נהנתה מההפקר. "זה תפס אותנו בהפתעה. רוב השחקנים השתייכו לליגה הדנית שהסתיימה 4 ימים לפני הטורניר", מספר מאמן נבחרת ישראל לשעבר, "למזלנו השבעה ששיחקו בחו''ל קיצרו את חופשתם ונסעו ישר לטורניר הגמר. אני זוכר שבמונדיאל 1966, אלף ראמזי שלח את השחקנים לחופשה של שבועיים ובסוף אנגליה זכתה בגביע העולם. לפחות הלגיונרים שלנו הספיקו לנקות קצת את הראש". הדנים שהגיעו נטולי ציפיות לטורניר בשבדיה רקחו את אחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים בכל הזמנים כשהוכתרו לאלופי אירופה.
עוד לפני הזכייה ההיסטורית ביורו, דנמרק ידעה את אחת מקבוצות הכדורגל המדליקות בעולם. תחת הדרכתו של ספ פיונטק הציגו "הדניש דינמייט" כדורגל התקפי ומשובב נפש שהספיק אומנם עד להופעה בחצי גמר יורו ב-84 ושמינית גמר גביע העולם ב-86 אבל קנה את ליבם של חובבי כדורגל רבים ברחבי הגלובוס. עד סוף שנות השמונים פרשו כל הכוכבים הגדולים: הקפטן הוותיק מורטן אולסן (היום מאמן הנבחרת), סורן לרבי (באיירן מינכן), יספר אולסן (איאקס ומנצ'סטר יונייטד), אלן סימונסן המבריק (לשעבר שחקן השנה באירופה) והחלוץ האימתני פרבן אלקיאר לארסן מכוכבי הליגה האיטלקית. נילסן ידע שהוא צריך לבנות נבחרת מאלף עד תו.
הנבחרת של 92' הייתה אמורה להתבסס על שני צירים מרכזיים: יאן מולבי מליברפול ומיכאל לאודרופ הכישרון הענק של הדרים טים מברצלונה. במהלך משחקי המוקדמות לאליפות פרשו השניים מהסגל ביחד עם בראיין, אחיו של מיכאל, והסבירו זאת בשל סגנון המשחק השמרני של נילסן. "אמרתי ליאן ולמיכאל שהדלת שלי פתוחה בפניהם, והם תמיד יכולים לחזור", סיפר נילסן, "השניים סירבו, אבל עם בראיין הגעתי להבנות והוא הסכים ללבוש שוב את המדים הלאומים". ללא שני השחקנים הבכירים, נותרה דנמרק עם סגל אפור שכלל את שוערה החדש של מנצ'סטר יונייטד פטר שמייכל, הקשר הפעלתן ג'ון ינסן וחלוץ דורטמונד פלמינג פאולסן. זו הייתה נבחרת שנבנתה ביסודה על הגנה חזקה ומאמץ קבוצתי ועם הנתונים הבסיסיים הללו היא כבשה את אירופה.
"אנגליה הייתה אחת הפייבוריטיות לזכייה בטורניר, אבל אמרתי לשחקנים שלי שאם נוכל להוציא תיקו נגדם, אפשר יהיה לעלות שלב". האנגלים שכבו על השער של שמייכל ב-20 הדקות הראשונות, אך ככול שנקפו הדקות הדנים צברו ביטחון. ינסן פגע בקורה לקראת הסיום ודנמרק עמדה במשימה שלה: 0:0 במשחק הפתיחה. הדנים הפסידו במשחק השני למארחת שבדיה 1:0 משער של תומאס ברולין, והשדר הדני מיהר להכריז כי לנבחרת אין סיכוי להעפיל לחצי גמר. הנבחרת של נילסן הייתה חייבת ניצחון על צרפת במאלמו כדי להבטיח כרטיס לשלב הבא: הסקנדינבים שלטו במשחק אבל שער שוויון של ז'אן פייר פאפן (60) כמעט משום מקום ביטל יתרון של הנריק לארסן (8) והציב את הצרפתים וירטואלית בחצי גמר. אז הגיע לארס אלסטרופ המחליף שכבש 12 דקות לסיום וסידר לדנמרק העפלה.
המשחק הבא הפגיש את האנדרדוג האולטימטיבי עם אלופת אירופה הולנד. הדנים הוליכו 1:2 (צמד של לארסן) והיו בדרך להופעה היסטורית בגמר, לפני שפרנק רייקארד השווה 4 דקות לסיום ושלח את המשחק להארכה. שם שתי עצירות גדולות של שמייכל מרגלי מרקו ואן באסטן ובריאן רוי קבעו כי גורל המשחק יוכרע בפנדלים.
ואן באסטן, אז שחקן השנה באירופה, החמיץ פעם אחת וכריסטופה שלח את הפנדל האחרון לרשת. דנמרק עלתה לגמר. עשרות אלפי דנים הציפו את גטבורג כשב-26 ביוני הפתעת הטורניר פגשה את אלופת העולם גרמניה בקרב על התואר. "היו יותר אוהדים דנים מגרמנים במגרש, זה נתן לנו הרגשה ביתית ותחושה ששום דבר לא יעצור אותנו", נזכר נילסן. טיל אחד של ינסן (19) ועוד פעולה אישית נהדרת של קים ווילפורד (79) סידרו לדנמרק את הגביע. "איך זה להיות אלוף אירופה? הרגשה עילאית. לא יודע איך לתאר את זה", הוסיף נילסן.
עם כל השמחה הדנית, נילסן ביקש להזכיר את סיפורו קורע הלב של ווילפורט. "בבוקר המשחק מול צרפת, קים ניגש אליי וסיפר לי שבתו בת ה-7 חלתה בסרטן. הוא קיבל טלפון בהול מאשתו ונסע בחזרה לקופנהאגן כדי להיות עם משפחתו. הוא ציין בפניי שביתו שאלה אותו: 'אבא, למה לא שיחקת נגד צרפת?', אז אמרתי לו: 'אתה רוצה לשחק מול הולנד? אין שום בעיה, מצידי תגיע גם שעה לפני המשחק'. קים הגיע ועזר לנו להעפיל לגמר. לפני המפגש עם גרמניה הוא שוב נסע הביתה והספיק לשוב אלינו ולהבקיע שער נהדר שהבטיח את הניצחון שלנו. זמן קצר אחרי הזכייה התבשר לו שביתו מתה. זו הייתה טרגדיה עצומה".
ובמעבר חד. אני עדיין מנסה להבין איך נבחרת צנועה כמו דנמרק עשתה את הבלתי ייאמן. "אתה יודע מה היה ההבדל בינינו לבין הולנד? היו להם את הכוכבים הגדולים ביותר בעולם, אבל הם שיחקו כיחידים", הסביר לי לנילסן, "לנו לא היו שמות מפורסמים, גם לא את הצוות הרפואי ומאמני הכושר הטובים ביותר אבל שיחקנו כקבוצה וזה היה סוד ההצלחה שלנו. עבדתי 12 שנים בנבחרת הדנית והכרתי טוב מאוד את כל השחקנים עוד מהתקופה שלי כמאמן הנבחרת האולימפית. השחקנים האלה גדלו איתי וידעו בדיוק מה אני מצפה מהם. חוץ מזה היה להם לב גדול".
עד היום מדובר בפסגת הקריירה של נילסן בן ה-75. אלוף אירופה לשעבר, שנמצא בפנסיה כבר כמעט עשור, זכור אצלנו כמובן כמי שניסה להוביל את ישראל למונדיאל 2002 וכמו רבים וטובים לפניו וגם אחריו, לא הביא אותנו אל הארץ המובטחת. "אני באמת מצטער שלא הצלחתם עדיין להעפיל לאליפות אירופה או למונדיאל, אבל יש בישראל הרבה כישרונות ואני אופטימי באשר לגורלכם. אני מקווה שזה לא מגיע רק מהלב שלי אלא גם מהראש. הייתי לי בישראל תקופה נהדרת מהיום הראשון עד האחרון ויש לי פינה חמה בלב לכולכם", סיכם הג'נטלמן הדני.