שני עשורים חלפו מאז הנהיג ילדון קטן וצנום, חבורת נערים המבוגרת ממנו בשנתיים בקבוצה עד גיל 15 של ברשיה. "יכולת לשמוע סיכה נופלת", נזכר המאמן של אותה קבוצה, רוברטו קלריסי, ברגע סוריאליסטי מגמר טורניר יוקרתי שנערך בדנמרק שנת 1992 שם אותו ילד, התכונן לבעוט את הפנדל האחרון והמכריע במשחק. "הוא החזיק את הכדור ביד והניח אותו בשלווה על הנקודה הלבנה", המשיך לספר המאמן הוותיק, "לא היה שמץ של רגש על פניו, כזה היה אנדראה".
עם סרט הקפטן המונח על זרועו ומשקל הקבוצה כולה מונח על גבו, ניגש אנדראה פירלו בן ה-13 לבעיטת עונשין גורלית, שמצטיירת עבורנו מזיכרונו של קלריסי. "פירלו הקטן החל לרוץ במהירות אל הכדור, ואז לפתע, החל להאט באמצע הריצה שלו, הוא פשוט ליטף את הכדור לתוך הרשת...וכולנו פשוט מתנו במקום".
הזיכרון המתוק הזה חייב היה לזרוק את מאמנו לשעבר של פירלו עשרים שנה קדימה, אל פנדל נוסף ובלתי נשכח של הילד אותו גידל, הפעם במדי נבחרת איטליה: "את המבט שהיה אז לפירלו, הויה לו גם כשהקפיץ את הפנדל ההוא מול אנגליה ברבע גמר יורו 2012".
הכל התחיל בברשיה
המבט הכה מזוהה עם אנדראה פירלו שמתפרץ בשלווה מעיניו ליווה אותו עוד מגיל ינקות. הוא הופיע על פניו של האיטלקי גם ברגעיו הגדולים ביותר בקריירה. מיותר יהיה לנסות ולמצוא מבט שכזה על שחקן אחר ולא משנה כמה שהוא גדול - לא נגלה עוד מבט כזה נינוח על המגרשים. הוא שמור אך ורק ל"ארכיטקט מברשיה". ממנו עולה החזון האוטופי של אנדראה פירלו שעיצב וגיבש את דמותו כאדם מבריק על כר הדשא. אך לא פחות מכך, מבריק גם מחוצה לו.
אבל מה הפך את פירלו לאגדה שהוא? נוכל לזקוף את הקרדיט עבור ארון התארים המנופח של פירלו - בכל זאת, אם נפתח אותו נגלה גביע עולמי, שני תארי צ'מפיונס ושש זכיות ב'סקודטו'. אך זה לא יהיה מספיק על מנת לעשות חסד עם הקשר האיטלקי.
לצ'אבי הרננדס הקולגה והאנלוגיה הקרובה ביותר אליו יש ארון תארים מנופח ונוצץ יותר. יתרה מכך, גם ויטור באיה, השוער הפורטוגלי, וקני דלגליש הסקוטי הניפו יותר גביעים וצלחות מפירלו. אז אולי מספר ההופעות המרשים שלו בסרייה א', או במדי נבחרת איטליה? , גם לא, ג'יג'י בופון הבלתי נגמר כבר מאייש את שתי הקטגוריות הללו.
הוא גם לא היה מהיר כל כך האנדראה פירלו הזה. הוא לא חילק כמות יוצאת דופן של אסיסטים במהלך הקריירה או כבש בצרורות. על הכוננית בחדר השינה שלו לא מונח 'כדור זהב', 'נעל הזהב' או כל פרס נוצץ.
בכל מקום בו היה, נחשב לאהוב (getty)
"להיות פילוסוף זה אומר לחשוב, לחפש חכמה ולאמץ עקרונות שידריכו וישפיעו על מעשייך"
הסיפור של פירלו מוגש לנו על הרקע של אנדראה עצמו - הוא פשוט שונה. "פירלו השחקן הטוב ביותר בדורנו? לא בדיוק. אבל הוא השחקן הכי חשוב שיש", מייקל קוקס, הסופר הבריטי וכתב הספורט טען בעבר. הרנסנס של הכדורגל האיטלקי החל עם עלייתו של אנדראה פירלו הצעיר לבוגרים של ברשיה.
יחד עם מאמנו קארלו מאטצונה, הקשר הביא ללידתו המחודשת של תפקיד ה-'רגיסטה', הקשר שמעצב בדמותו את התקפת הקבוצה החל מהחלק האחורי, משמש כציר מרכזי בהחזקת הכדור ומקבל חופש יצירתי בשטח.
ה'רגיסטה' הוא פנטזיונר מוכח שמגיע עם אינטליגנציית משחק מוכחת גם היא. אם תרצו, המנצח הראשי על התזמורת הקבוצתית. "הצבתי אותו כרגיסטה", סיפר בעבר קרלו מאטצונה, "כתוצאה מכך, פירלו הפך לשחקן שהוא ומאז הוא זכה בהכל".
קסמיו של פירלו כ'רגיסטה' בברשיה עוררו השראה בכדורגל האירופי, שהיה כבוי מימי ברזיל הגדולה של 1970. הדעות השמרניות לגביי תפקידו של קשר מרכז הוחלפו לקו מחשבה ליברלי יותר, שמבוסס על חירות השחקן לשייט בקישור ולבטא את עצמו בחופשיות. פירלו הקשר האיטלקי שהיה אז רק בן 21, הפך למודל לחיקוי עבור כל קשר באירופה ועבור כל מאמן בכדורגל העולמי שחיפש לעצמו רעיונות חדשים. במילים אחרות, פירלו הוא "איש רנסאנס".
מהשחקנים החשובים בדורנו (getty)
"אני סוג של צועני תוהה על כר הדשא...כל מה שאני מחפש זה כמה מטרים מרובעים כדי להיות עצמי, שטח בו אוכל להמשיך לבטא את האמונה שלי. זו הדרך שלי להפיץ אושר לעולם"
מעבר לכך שהיא יצרה עבורנו תמונות ורגעים נצחיים שיחרטו לעד בזיכרוננו, הפילוסופיה של פירלו לימדה אותנו גם כמה שיעורים חשובים מאוד לחיים והוכיחה עצמה לא פעם ולא פעמיים במהלך השנים של פירלו באירופה.
לאחר עשר שנים במדי מילאן, בדיוק כשחתם פירלו 400 הופעות ולפני התואר העשירי שלו עם הרוסונרי, החליט מאסימיליאנו אלגרי בעונת 2011 שמדיניות החוזים הנוקשה של מילאן עם שחקנים ותיקים תקפה גם לגביי פירלו.
אלגרי הקשה במשא ומתן על החוזה החדש וגם הוריד את הקשר האיטלקי בהיררכית תמונת ההרכב. הטענה הייתה שפירלו מבוגר מדי עבור תפקיד ה'רגיסטה', לכן שיבץ אלגרי את מארק ואן בומל ההולנדי במקומו. הקשר האיטלקי המזדקן נפגע מהיחס הלא הוגן כלפיו, אך עזב את כותלי הסן סירו בלי לחולל מהומה. פירלו עצמו כתב על כך בשלב מאוחר יותר בקריירה. "הרגשתי שביתי נשדד על ידי חבריי, אמנם לא מתוך רוע, אבל בכל זאת", הוא סיפר, "גורשתי החוצה מהגינה הכה אהובה עליי, עם הדשא והשטח הקירח".
הכוכב המזדקן לא נשאר חייב. בתגובה אירונית ועוקצנית משהו, הוא חתם בהעברה חופשית אצל 'הגברת הזקנה'. "כשפירלו בישר לי שהוא חותם אצלנו חשבתי לעצמי: אלוהים קיים!" ג'ינאלואיג'י בופון האהוב הודה, "שלא לדבר על העובדה שהוא הגיע בהעברה חופשית, אני חושב שזו הייתה ההחתמה של המאה".
פירלו עזר ליובנטוס לחזור לגדולתה כשקטף עמה ארבעה תארי 'סקודטו' רצופים באיטליה, גביע אחד ועל הדרך גם הוכתר כשחקן השנה באיטליה במשך שלוש עונות רצופות. מסימיליאנו אלגרי שקע עם מילאן עד שעזב והתאחד לאחר מכן עם פירלו ביובנטוס, שהוכיח לו כי הפילוסופיה שלו מתעלה על כל גיל.
זכות השמורה למעטים בכדורגל העולמי, מכניסה את פירלו לרשימה מכובדת הכוללת בתוכה את רונאלדו הברזילאי, רוברטו די באג'יו, זלאטן איברהימוביץ' ורונאלדיניו. אותם שחקנים אשר הצליחו לזכות בתארים לצד אהדה חסרת פשרות מכל קהל, גם כששיחקו במדי היריבה העירונית או האידיאולוגית. הקשר האיטלקי מתח את הגבולות כהרגלו ובחן את סבלנות מעריציו, כשדילג לו בנינוחות בין אינטר, מילאן ויובנטוס יחדיו. את שיעורו האחרון בפילוסופיה של פירלו קיבלנו השבוע ב'יאנקי סטאדיום' שבניו יורק, שם נפרד הקהל האמריקאי בדמעות.
פילוסופיה של האיטלקי לימדה אותנו שאינה גובלת גם באף תרבות. פירלו אמנם מסיים את תפקידו על המגרש כ'ארכיטקט'. אך תורת הכדורגל שהפיץ ברחבי העולם, האישיות הכל כך כובשת שלו וכמובן, מבטו המיוחד על המגרש - לנצח יחרטו אותו בליבנו כ-'פילוסוף' הגדול שהוא.
פותח דף חדש (getty)