ביום רביעי אמורים היו טיטו וילאנובה ופפ גווארדיולה להיפגש, ללחוץ ידיים, להתחבק, ואולי אפילו לעשות סוג של סולחה. אבל זה כבר לא יקרה. בטח לא ביום רביעי באליאנץ ארנה, כאשר באיירן מינכן תיפגש עם ברצלונה במשחק הכנה לעונה החדשה.
ההצהרות של גווארדיולה כנגד ראשי ברצלונה, שלדבריו "השתמשו במחלה של טיטו כדי לפגוע בי", והתגובה של וילאנובה ש"הייתי מצפה מפפ להתנהגות אחרת", הם כבר סיפורים ישנים. הפצצה שהוטלה אתמול בערב - טיטו וילאנובה עוזב את ברצלונה בשל החמרה במחלת הסרטן שלו - הפכה להיות הסיפור הגדול. זה שפותח מהדורות חדשות בכל העולם, ולא רק בספרד.
בברצלונה רוצים קודם כל לעכל את החדשות הקשות, ולנסות ולחשוב מה עושים עכשיו. המועדון הודיע כי משחק הידידות שהיה אמור להיערך בשבת בערב בפולין מבוטל. כרגע אין לאף אחד בקבוצה ראש לכדורגל. הראש והלב נמצאים עם טיטו, שיתייצב בקרוב לקרב הגדול של חייו. השחקנים קיבלו חופשה של יומיים. רק ביום שני בבוקר הם יחזרו לאימונים. האווירה תהיה עגומה ביותר, לא יהיו חיוכים, לא יהיו הלצות. אבל כולם יודעים שהחיים נמשכים. THE SHOW MUST GO ON. את זה יודעים כולם ובעיקר שני האנשים שנמצאים בראש המערכת, הנשיא סנדרו רוסיי והמנהל המקצועי אנדוני זוביזארטה, שצריכים לקבל החלטה קשה ובלחץ זמן.
בשעות שעברו מאז נודע הסיפור, עוסקים כל כלי התקשורת בעולם בשאלת היורש. מי יהיה המאמן החדש של ברצלונה? שמות נזרקים לאוויר מכל עבר. אפילו שמו של אוסקר גרסיה, מאמן מכבי ת"א בעונה שעברה, הוזכר בין המועמדים. אז לא, אוסקר לא ימונה ליורש של טיטו וילאנובה, אבל מישהו אחר כן. וזה יקרה מהר. לבארסה אין זמן. האימונים כבר החלו, והעונה שבפתח הולכת ומתקרבת. המינוי ייסגר כנראה בקרוב מאוד, בתוך יום או יומיים.
אבל מי שלא ייבחר, מרסלו ביאלסה, מייקל לאודרופ, יופ היינקס, לואיס אנריקה, אנדרה וילאש בואש או מישהו אחר, דבר אחד בטוח: הסתיימה תקופה בברצלונה. תם ונשלם עידן פפ וטיטו. הסתיימו להן 5 השנים המפוארות ביותר בהיסטוריה של בארסה.
העידן הזה התחיל למעשה לפני 6 שנים, בקיץ 2007. פפ גוורדיולה, כוכב העבר של בארסה, סיים את הקריירה שלו כשחקן והחליט להיות מאמן. קבוצתו הראשונה הייתה קבוצת המילואים של ברצלונה, ששיחקה אז בליגה הרביעית. כשחשב על עוזר, נזכר בחברו טיטו וילאנובה, איתו שיחק בקבוצת הנוער של ברצלונה למעלה מ-20 שנה קודם לכן.
טיטו, שב-2003 אימן את קבוצת הנוער של ברצלונה, בה שיחקו ליאו מסי, ססק פברגאס וג'רארד פיקה, קיבל ב-2007 אז את תפקיד המנהל המקצועי של טראסה, קבוצת קטאלונית קטנה מהליגה השלישית. אבל אז הגיע הטלפון מפפ, וטיטו החליט להגיד כן. הוא לא יכול היה לדמיין אז, גם בחלומותיו הפרועים ביותר, ששנה בלבד לאחר מכן הוא וגווארדיולה יקבלו את תפקידי המאמן ועוזר המאמן בקבוצת הבוגרים של בארסה, ושחמש שנים לאחר מכן הוא יהיה המאמן הראשי של בארסה, ויוליך אותה בעונתו הראשונה לתואר האליפות עם שיא היסטורי של 100 נקודות.
כשפפ גווארדיולה הודיע באפריל 2012 כי הוא עוזב את הקבוצה, אותה הוליך לזכייה ב-14 תארים בארבע עונות מדהימות, החליטו ראשי המועדון שלא להביא מאמן מבחוץ, אלא למנות את וילאנובה הצנוע והנחבא אל הכלים. מה שעמד מאחורי ההחלטה, שהפתיעה רבים, היה ההיגיון הפשוט: האיש המתאים ביותר להמשיך ולהנחיל את פילוסופיית המשחק של גווארדיולה, הוא האיש שהיה איתו לאורך כל הדרך. זה שפיתח יחד איתו את החידושים הטקטיים, אלו שהיום כל עולם הכדורגל מנסה להעתיק ולחקות.
השנים 2008 עד 2013 כבר נכנסו להיסטוריה של הכדורגל העולמי, גם בשל התארים הרבים בהם זכתה ברצלונה (שתי זכיות בליגת האלופות, ארבע אליפויות, שתי זכיות בגביע העולם לקבוצות ועוד גביעים כאלה ואחרים), אבל לא פחות בשל סגנון המשחק הייחודי של הקבוצה. נכון, לשיטת המשחק של בארסה יש הרבה מאוד תומכים, אבל לא פחות מתנגדים. יש כאלו המתמוגגים מהמסירות הקצרות, מאחזקת הכדור הכמעט אובססיבית, לעומת אחרים שהסגנון הזה משעמם אותם ואפילו מרגיז ומעצבן אותם. לגיטימי.
אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח: בחמש השנים האחרונות ברצלונה הייתה הקבוצה הטובה בעולם. נכון, באיירן מינכן עקפה אותה בישורת האחרונה של העונה שעברה, ואולי תשלוט בכדורגל העולמי בארבע או חמש השנים הבאות. לזה צריך להמתין ולראות. אבל כשמביטים אחורה בראייה היסטורית, העובדות ברורות כשמש.
ייתכן שהעידן של ברצלונה כקבוצה הטובה בעולם הסתיים עם התבוסה הקשה 7:0 בסיכום שני משחקי חצי גמר ליגת האלופות מול באיירן בעונה שעברה. יתכן מאוד שגם אם טיטו וילאנובה היה בריא והיה נשאר לאמן את הקבוצה, היא כבר לא הייתה חוזרת לראש הפירמידה העולמית. רק שאת זה לעולם לא נדע.
מה שבטוח זה שברצלונה תיראה אחרת החל מהעונה הזאת. מי שלא יהיה המאמן החדש, הוא לא יצליח לשמור על המשנה המאוד סדורה של גווארדיולה ואחר כך של וילאנובה, שחשבו בעצם בדיוק אותו דבר. מי שלא יהיה המאמן החדש, הוא יגיע מבחוץ. וזה כולל שחקני עבר של הקבוצה או אפילו אחד כמו לואיס אנריקה, שאימן את קבוצת המילואים בעבר. טיטו היה המחליף הטבעי של פפ. איתו הקבוצה המשיכה לשחק בדיוק אותו דבר. לטיטו אין מחליף ראוי מתוך המערכת.
ולכן אין כמעט ספק שברצלונה תשחק העונה אחרת. השינויים אולי לא יהיו דרסטיים, אבל הם יגיעו. כי לא יכול להיות אחרת. ומהבחינה הזו, של הדרך, של הפילוסופיה, מה שהיה כבר לא יהיה. ברצלונה יוצאת לעידן חדש, לתקופה שונה. כי העידן של פפ וטיטו כבר שייך להיסטוריה.