ז'וליו סזאר הוא מסוג האנשים, שפרידות לא עושות להן טוב, אבל הוא הופך אותן לכל כך יפות. השוער של בנפיקה תלה את הכפפות בגיל 38 ונפרד עם התואר הבלתי רשמי, הבכיין של עולם הכדורגל. יכול להיות שאם רק תגידו את המילה "שלום" לסזאר, זה יספיק כדי לגרום לו לבכות. אפילו שהעביר שישה חודשים בלבד כמושאל אצל טורונטו מה-MLS, הוא הספיק לגעת ברגש של כל אחד מחבריו לקבוצה. הסוף, לא היה שונה.
מתחת לדמעות, מסתתר אחד השוערים הגדולים בשנות האלפיים. עוגן באינטר הגדולה של העשור הקודם, שזכתה בחמש אליפויות וקינחה עם זכייה בצ'מפיונס ליג ב-2010. מונדיאל 2010 גרם למפלס הדמעות לעלות אצל סזאר. שתי טעויות שלו מול הולנד, הביאו להפסד 2:1 והדחה ברבע הגמר של ברזיל הפייבוריטית. בהמשך, הוא עזב את אינטר והרגיש אבוד, עד שמצא בית חם בבנפיקה. שם חנך את שוער העתיד המבטיח, מילה סבילאר בן ה-17.
אל תתנו לתדמית הבכיין להטעות אתכם, סזאר היה אמיץ כשצריך והציק גם למי שאסור להציק לו. גם אם זה לא נגמר בצורה הכי טובה. סזאר היה שם גם באותו יום ארור עבור ברזיל בקיץ 2014 בתבוסה המהדהדת לגרמניה. קשה מאוד לדבר על זה לידו אחרי שהיה זה שהוציא שבעה כדורים מהרשת. אתם יודעים, פעם אחת, זה כבר נגמר בדמעות. ז'וליו סזאר הוא טלנובלה מהלכת מדרום אמריקה. מהקריירה שלו אפשר לקחת את הדמעות שזולגות בקלות, והן אפילו די משעשעות. אבל יש גם צד אחר, כי יש שחקנים שנפרדו והיו כאן כדי להזכיר לנו, שכדורגל, זה הרבה יותר ממשחק.
צפו בכתבת הווידאו