"זה היה הרגע הגרוע ביותר שעברתי במהלך הקריירה בתוך חדר הלבשה", סיפר צ'אבי. אמנם הקשר של ברצלונה לא הפסיד הרבה משחקים בקריירה, אבל גם לו היו הפסדים כואבים ואכזבות עצומות. אלא שזה היה רגע מצמרר. כזה שאחריו אתה מבין פתאום שזה בסך הכל כדורגל ויש דברים חשובים ומשמעותיים יותר. כמו החיים, למשל.
אריק אבידל, המגן הצרפתי של ברצלונה, עמד שם, בחדר ההלבשה של מגרש האימונים, ובישר לחבריו לקבוצה: "התגלה אצלי גידול בכבד. אני עומד לעבור ניתוח, אני לא יודע מתי ואם בכלל אחזור לכאן". מה שהוא לא אמר במילים מפורשות, אבל כל אחד מהאנשים שהיו באותו רגע בחדר ההלבשה הרגיש בעוצמה, היה: "אני לא יודע אם אמשיך לחיות".
במוצאי שבת, 71 יום בלבד אחרי שהניתוח עבר בהצלחה ואחרי שהתברר שהגידול אינו סרטני, אריק אבידל עשוי לשחק בגמר ליגת האלופות. המילה "מדהים" קטנה מכדי לתאר את הסיפור הלא ייאמן הזה. התחושה הכללית היא שהמאמן פפ גווארדיולה מעדיף לתת לקפטן קרלס פויול לפתוח כמגן השמאלי, כפי שעשה בשני משחקי חצי הגמר מול ריאל מדריד, ולהשאיר את הצרפתי על הספסל. אבל זה לא משנה כהוא זה את הסיפור האנושי הענק הזה. אם בארסה תזכה בגביע האלופות, ואפילו אם אבידל לא ישחק אפילו דקה בגמר, הוא יהיה במוקד החגיגות.
לפני שאבידל נכנס לניתוח, הוא היה משוכנע שלא ישחק יותר כדורגל. על גרוע מכך הוא ניסה שלא לחשוב. כשהכל הסתיים והוא התעורר מההרדמה, אמר לו המנתח ג'וזף פוסטר: "אין לך מה לדאוג, אני אראה אותך ב-28 במאי בוומבלי". האמת היא שאף אחד לא האמין שזה אפשרי. ההערכה הזהירה ביותר אמרה שהוא יחזור לפתיחת העונה הבאה, באוגוסט. וגם זה אם כל הבדיקות יהיו תקינות. אבל אז הוא חזר להתאמן. בקצב איטי. בנפרד מיתר השחקנים. באישור הרופאים הוא קיבל את האור הירוק להגביר את הקצב. יום לפני משחק הגומלין מול ריאל בחצי הגמר כינס גווארדיולה את השחקנים במרכז מגרש האימונים. מי שצפה מבחוץ לא בדיוק הבין ברגע הראשון במה מדובר. ואז החלו השחקנים שעמדו במעגל למחוא כפיים. אבידל עמד שם, נרגש. זה היה הרגע שבו הוא חזר באופן רשמי לסגל. חזר לכדורגל. חזר לחיים.
יממה לאחר מכן, מול 98 אלף צופים נרגשים לא פחות ממנו בקאמפ נואו, הוא נכנס לדקה האחרונה של המשחק מול ריאל. המשחק שנתן את החותמת לעליה של בארסה לגמר. כל מי שהיה באותו ערב בקאמפ נואו לא ישכח את הרגע הזה. הרגע שבו אבידל התייצב ליד קו האמצע והמתין לכניסתו למגרש. כמעט 100 אלף איש נעמדו על רגליהם, ושאגו: "אבי! אבי! אבי!". מבחינתם של רבים, זה היה הרגע המרגש ביותר של העונה כולה, הרגע הגדול ביותר, האנושי ביותר. הרגע שבו הנשמה והאמונה ניצחה.
אריק אבידל הוא בחור חזק, קשוח, אחד שלא מרבה לחייך. אולי זה קשור לילדות הקשה שעבר, באחד מרבעי העוני של ליון, איזור מוכה פשע ואלימות. כאשר בסיום המשחק כל שחקני ברצלונה הניפו אותו באוויר, פעם אחר פעם, התפשט על פניו חיוך ענקי, שכמותו כמעט לא ראינו מעולם.
אריק אבידל של אחרי הניתוח הוא אדם אחר. כזה שרואה את החיים בדרך שונה מכפי שראה אותם אך לפני חודשיים וחצי. ואחרי מה שעבר עליו, אפשר להבין. "יש לי שלוש בנות קטנות. הייתי צריך לעמוד מולן ולהגיד להן שהכל יהיה בסדר, שאבא יחזור אליהן", סיפר. "זה היה אותו הדבר עם אמא ואבא שלי ועם אשתי. הם כולם הביטו לי לתוך העיניים והייתי חייב להתנהג כאילו הכל רגיל. אל תדאגו, אמרתי להם, הכל יהיה בסדר". מיד אחרי שיצא מבית החולים החליט אריק אבידל למכור את צי מכוניות הפאר שהחזיק ברשותו. "מכרתי אותן כי אין טעם להחזיק אותן. כשאתה כדורגלן בקבוצת על כמו ברצלונה, אתה יכול לקנות כל מה שאתה רוצה. אבל כשקורה לך משהו רע, אז אתה מבין שכל הדברים האלה הם חסרי חשיבות. עכשיו אני מתכוון להשקיע את הכסף בבתי חולים, בעזרה לילדים, במטרות טובות".
אריק אבידל הגיע לברצלונה לפני ארבע שנים, והפך להיות לא רק אחד השחקנים החשובים בקבוצה, אלא גם אחד האהובים ביותר על האוהדים. וזה עוד לפני שהתברר כי חלה. לפני שנתיים הוא החמיץ את גמר ליגת האלופות נגד מנצ'סטר יונייטד בגלל כרטיסים צהובים. הוא כמובן רוצה מאוד לשחק בגמר הנוכחי, אבל לא לוקח את זה יותר מדי קשה. "אשחק כמה זמן שהמאמן יבקש ממני. 90 דקות, 20 דקות ואפילו 10. זה לא משנה".
דבר אחד בטוח: מה שקרה לאבידל העונה חיזק את הקשר בין שחקני ברצלונה, קרב אותם עוד יותר האחד לשני. אפשר היה לראות זאת באהבה הגדולה שהפגינו השחקנים כלפי הצרפתי בכל רגע כמעט. המגן, אשר השבוע התבשר גם כי הוחזר לסגל נבחרת צרפת, אמר כי הוא מתכוון להישאר ולגור בברצלונה גם אחרי שהקריירה שלו תסתיים. והוא לא השחקן הזר הראשון של בארסה שמאמץ את העיר ואת קטלוניה לליבו. חריסטו סטויצ'קוב למשל, הכוכב הבולגרי של ה"דרים טים" שזכתה בגביע האלופות ב-1992, תלה מזמן את הנעליים, אבל לא חזר למולדתו והוא חי בברצלונה. וגם החברים למדו משהו. צ'אבי סיכם זאת טוב יותר מכולם: "אבידל הוא דוגמא. לא רק לנו, אלא לכולם. הוא הראה מה המשמעות של להילחם ולהיאבק ולסיים כמנצח. הוא מופת לאנושיות".