הוא היה מתוכנן להיות צבעוני, מרתק ובעיקר גורלי. המפגשים וההתנגשויות שהוא מכיל אמורים היו להפיק ניצוצות וגיצים. ואנחנו, אוהדי הכדורגל, ציפינו להתמסר אליו כמו אל דרמה איכותית שכל סצנה בה מכרעת. אלא שבפועל, ערב המשחקים הראשון במחזור האחרון של שלב הבתים בליגת האלופות, יהיה רחוק מכל תסריט מרתק ופתלתל עליו פנטזנו.
'ארבעה בתים וגעגוע' הוא שם של ספר, אבל גם טייטל הולם לערב זה. געגוע לערבי הכרעה מותחים הרבה יותר של הצ'מפיונס ליג, אולי כמו אלה שקיבלנו בעונה שעברה עם צ'לסי, יונייטד ונאפולי, אולי כמו זה שנזכה לו מחר. חמשת המחזורים הראשונים היו אמנם כל מה שיכולנו לבקש, אבל לפחות היום, יעלו אל מיטב המדשאות באירופה 16 הקבוצות המאכלסות את בתים א' עד ד', כשכבר עכשיו קיים החיץ בין אלה שעבורן מדובר בערב פרידה מהמפעל לבין, האחרות שממתינות עם הכרטיס ביד לקראת ההמראה אל שמינית הגמר. ויש מי שאחראיות ל'מחדל'.
וזה די פשוט לסמן את שתי האשמות העיקריות בערב-השליו-מדי שמצפה לנו. מדובר בזניט סנט פטרסבורג ובמנצ'סטר סיטי, העשירות ודחוסות הפוטנציאל, שיכולות לציין אולי בכתב ההגנה שלהן את הבית המאתגר והרצחני (בהתאמה) שקיבלו. אבל הן עדיין היו חייבות לנו ולעצמן פייט שאפתני יותר, כזה שהיה מותיר להן סיכוי להעפיל גם במחזור האחרון. ולא, לא לליגה האירופית.
נתראה בגלגול הבא
סנטיאגו ברנבאו. מחזור אלופות ראשון בעונת 2012-13, דקה 86. אלכסנדר קולארוב כובש מבעיטה חופשית, מעניק יתרון 1:2 לסיטי על ריאל מדריד ומשאיר את צ'אבי אלונסו שרוע פרקדן על הדשא, כשזרועו מכסה את פניו לאות ייאוש אחרי שלא הצליח למנוע את השער. זו הייתה אמורה להיות התמונה האיקונית של המשחק, זו שכולם יזכרו ממנו, זו שתימרח על פני כל העיתונות הספרדית ותסגיר את העמקת המשבר שבו היו נתונים הבלאנקוס. אלא שבחמש הדקות שנותרו סיטי פישלה, והמהפך הספרדי שבוצע מחק את התמונה ההיא, חקק במקומה את הגליץ' החגיגי של מוריניו, ובעיקר סימן לאן הולכת עונת האלופות של התכולים.
אחרי הפספוס בברנבאו, הקבוצה של רוברטו מנצ'יני שקעה בתוגה עמוקה בכל הקשור לזירה האירופית. במשחק החוץ מול אייאקס היא הפסידה, ובמפגשים שחיכו לה ב'איתיחאד' הצליחה לחלץ בקושי שלוש תוצאות תיקו לאחר שבכולם כבר פיגרה. המנג'ר האיטלקי נבל גם הוא ממשחק למשחק, כשבתום המחזור האחרון עמד שפוף מול המצלמות והזכיר שוב את מפח הנפש ואובדן היתרון בספרד, כמו מי שנאחז בזיכרון כואב ומסרב להרפות ממנו.
גם מחצית שנייה מעודדת מול ריאל במחזור הקודם, אולי הטובה ביותר של סיטי עד כה בקמפיין, לא הספיקה ליותר מנקודה ונעלה סופית את סיכוייה להמשיך הלאה. "אם חשבנו שאנחנו מסוגלים לזכות בצ'מפיונס ליג אחרי שנתיים בלבד, כנראה שיצאנו מדעתנו", אבחן הפסיכיאטר מנצ'יני אחרי אותו משחק את מצבו הנפשי של כל מי שהעז להעלות בדמיונו 'סנסציה', בה סגל המיליונים התכול והנוצץ אוחז גביע אירופי. אחרי תגובה שכזו, אפשר היה להתבלבל לרגע ולחשוב שהוא מאמן אולי את קלוז' הרומנית. אלא שמנצ'יני שכח שזכייה באלופות כלל לא עומדת על הפרק בדצמבר, רק מאבק על מקום בשלב הנוק אאוט, הישג שהרומנים, בניגוד לסיטי אגב, עוד יכולים להגיע אליו.
אבל אם נהיה הוגנים עם מנצ'יני וקבוצתו, נאמר שהבית אליו הם הוגרלו קשה יותר אפילו מזה של העונה שעברה. ונגיד גם שלמרות הכסף האטרקטיבי כביכול של השייחים ממנצ'סטר, אוהד הכדורגל הנייטרלי אפילו ישמח לראות את ריאל ודורטמונד בשלבים הבאים, כי הן פשוט טובות ומהנות יותר לצפייה מסיטי. היא תמשיך בינתיים להתרכז בליגה האנגלית, שם, בזמן שצ'לסי נמצאת בתהליך של הרס עצמי וארסנל מאבדת נקודות בכל הזדמנות, היריבה העיקרית היא זו העירונית ולפחות המקום בליגת האלופות בעונה הבאה נראה מובטח.
"אני סבור שהקבוצה הזאת צברה ניסיון לקראת השנים הבאות בליגת האלופות", קבע/קיווה מנצ'יני אחרי ההדחה. רק שעם ההידרדרות במעמדו של האיטלקי בצוות המקצועי לאחרונה, לא בטוח שהוא יהיה שם, בגלגול הבא של התכולים בצ'מפיונס, כדי ליהנות מכך. סיטי, על כל פנים, תקווה שבאוגוסט הקרוב היא לא תושלך לבית מוות נוסף, ותתפלל שההגרלה תזמן לה הפעם בית שממנו תוכל לצאת כשהיא עודנה בחיים.
בוכים על כסף שנשפך
גם זניט סנט פטרסבורג, בדומה לסיטי, חוותה לאורך הקמפיין האחרון הפסד 3:2 מכונן. זה קרה מול מילאן, בבית במחזור השני, מפלה שדי הכחידה את הסיכויים שלה. אבל האמת היא שהכישלון של הרוסים העונה באלופות הוא בכלל לא עניין של כדורגל נטו.
זה החל עם הגעתם של חלוץ פורטו, הולק, וקשר בנפיקה, אקסל ויטסל, תמורת סכום פסיכי לחלוטין של 100 מיליון יורו בספטמבר. עם שתי אליפויות רצופות ברוסיה, שהציבו אותה כקבוצה הגדולה במדינה, ואחרי שנים בהן המועדון הקפיד על ריסון כלכלי יחסית לקולגות מבית, הסכר התקציבי שנפרץ עם שתי רכישות הענק היה כבר הצהרת כוונות כלפי כלל היבשת. אלא שזה היה המהלך שגם הרס לה את העונה.
הנחיתה של שני הכוכבים החדשים במועדון יצרה כאוס מוחלט סביבו. גרעין השחקנים הרוסי והגאה, המרכיב כידוע גם את חלק מרכזי מהנבחרת הלאומית, התמרד כנגד הסכומים המוגזמים ששולמו עבור ויטסל והאלק, לא חסך התבטאויות בנושא לאוזני התקשורת ואף פצח בשביתות. "המועדון קנה שחקנים ראויים, אבל האם הם טובים עד כדי כך שמשלמים להם פי 3 מאשר לנו?", שאל האגו הפגוע של הקפטן איגור דניסוב.
הלך הרוח של רוב השחקנים הרוסים במועדון דמה לזה של דניסוב, וחלקם אף הושעו בעקבות סכסוכים עם ההנהלה. גם הקהל פנה כנגד הזרים החדשים. ההשלכות לכך התבטאו בהידרדרות התלולה של זניט בליגה הרוסית ובליגת האלופות במקביל. טוהר התוצאות פתאום גם הוא הוטל בספק, וכשהקשר ויקטור פייזולין חש צורך להכחיש ש"שום תוצאה שלילית של הקבוצה אינה מושגת בזדון", אפילו מבלי שנשאל על כך, אפשר היה להבין שמשהו רע קורה בזניט.
פינג פונג של האשמות במועדון התנהל בין המאמן לוצ'יאנו ספאלטי לשחקנים, בין ההנהלה לנציגי הספונסר הראשי "גזפרום" (חברת בשליטה ממשלתית) ובשלב מסוים גם ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה ואוהד הקבוצה, נאלץ להתערב בבלאגן שנוצר. בין כל המהומות שהתרחשו באותו הזמן, היה משעשע להאזין דווקא לצורה התמימה שבה הולק בחר להתייחס לבעיות במועדון הקורס. "ייקח לי זמן להסתגל וברור שהבדלי השפה ביני ובין השחקנים הרוסים מערימים קצת קשיים", אמר הברזילאי המנותק.
בינתיים, פורטו, מי שמכרה את הולק לרוסים, כבר מזמן בשמינית הגמר. גם בנפיקה, שנהנית מהשלל שקיבלה אחרי ששלחה את ויטסל מזרחה, אולי תהיה שם. וזניט? בעוד היא מייבשת את הדמעות שנשפכו ביחד עם הכסף ונרגעת מהסערה, מלאגה ומילאן כבר חטפו לה את שני המקומות הראשונים בבית והיא תיאלץ להיאבק מהמקום השלישי הנוכחי שלה בליגה הרוסית כדי להגיע לשם גם בעונה הבאה. ולמי שמתעניין, ויטסל והולק דווקא הבקיעו בניצחון הליגה האחרון. לא בטוח שזה הופך אותם לחביבים יותר ביציעי סנט פטרסבורג. ולא בגלל שהם מתקשים עם הרוסית שלהם.