זהירות, מוקשים: יונייטד תתקשה בשלב הבתים

אחד הדברים המעניינים ביותר בעקבות הגרלת בתי ליגת האלופות לפני כשלושה שבועות בשווייץ, היה התגובה האנגלית לשיבוץ. משום מה הצהירו כלי התקשורת הבריטיים, במה שכמעט נראה כתמימות דעים מתואמת מראש, על האכזריות הרגילה והמוכרת שקיבלה את פני מנצ'סטר סיטי בהגרלה (יובנטוס, סביליה, מנשנגלדבאך), ועל המזל ששוב האיר פנים למנצ'סטר יונייטד (וולפסבורג, איינדהובן, צסק"א מוסקבה). "הגרלה נוחה לשדים האדומים עם חזרתם לצ'מפיונס ליג", הכתירו מכתירי הכותרות, והנהנו הפרשנים.

הגרלה נוחה? באמת?! ואולי דווקא הפוך, גוטה, הפוך? אולי סיטי שפתחה את העונה עם מאה אחוזי הצלחה, אש וגופרית, מקבלת את אלופת איטליה וסגנית אלופת אירופה בדמדומיה (נקודה מתשע), את מנשנגלדבאך בדעיכתה הקורסת (מקום אחרון בבונדסליגה) ואת סביליה עם שער זכות אחד ושתי נקודות אחרי שלושה משחקים?

ולעומת זאת מי שמחכה ליונייטד בשערי הכניסה לאירופה היא למשל קבוצה גרמנית אחת שדווקא החדירה משב רוח מרענן וסחפה את כל הסופרלטיבים של הבונדסליגה אשתקד, ולמרות שנפרדה מתותח ללא רתע כמו קווין דה בריינה, עדיין מעטרת את הצמרת הגרמנית תוך הפגנת כדורגל יפה ואופה כאחת, ועוד אלופה הולנדית מנוסה, מצויינת, יציבה ובלתי מנוצחת בארצה (שלושה נצחונות, שני תיקו, הפרש שערים 4:14) וגם אחת, צסק"א לא-אכלה-אותה מוסקבה, שעם או בלי ביברס נאתכו מובילה את הליגה ברוסיה עם 22 נקודות מ-24, בהפרש חמש נקודות מהשנייה ושש מהאלופה, ואחרי שהפסידה במוקדמות בליסבון 2:1, נתנה הצגה ביתית גדושה אופי ויכולת בעזרתה היא העיפה את ספורטינג הרחק לליגה האירופית, 1:3.

אז איזה צד של מנצ'סטר הולך להתנשף יותר, להזיע, להוציא עשן, לירוק דם, בליגת האלופות 2015/2016? אם צריך לענות על השאלה הזו לפי נתוני הפתיחה, התשובה ברורה: העצים גבוהים יותר בדרך של מנצ'סטר יונייטד. יותר מזאת, למרות שהיא חוזרת למפעל אחרי היעדרות בת שנה, לקבוצה מאולד טראפורד יעשו גם פחות הנחות: ממנה הרי תמיד מצפים ליותר (היא המנוסה, סיטי "עוד לא שם"), וההגרלה שלה "נוחה".

אז שוב, סורי. דיירות הבית של יונייטד באלופות הן אחד מהדברים הפחות נעימים שהיקום זימן לה בזמן האחרון. הוא לא היה היחיד. היה גם הפסד הבכורה בליגה, לסוונזי לפני שבועיים. והיכולת הבינונית גם בניצחונות שקדמו לו. והעובדה הבולטת שפרט לדרמיאן, שחקני הרכש של הקיץ היקר של לואיס ואן חאל עדיין לא בדיוק נראים שייכים למכונה משומנת, יותר לשמנה מכנית. והרכישה הביזארית של כדורגלן אלמוני (יחסית) שחלב אימו על שפתיו, במחיר שוואן חאל לא היה דורש עבור ילדיו. והמירמורים העולים לאחרונה חדשות לבקרים מקרינגטון (מגרש האימונים) על אווירת נכאים שהיא תוצר של שלטון ללא פשרות, שלא לומר רודני, של המנג'ר. לא נעים.

המצב נדמה באמת עכור, כאשר מתברר שהקפטן וויין רוני והוותיק המוערך מייקל קאריק ביקרו במשרדו של המנג'ר ההולנדי כדי לדווח לו על "חדר הלבשה שטוח". זה התרגום הישיר של FLAT DRESSING ROOM. בעברית הצחה של שלמה ארצי זה חדר הלבשה "ללא אוויר וגוף". הרוח יצאה מהמפרשים. המורל נמוך. ואיך אנחנו יודעים שזה מה שארע? מפי הסוס. ואן חאל כינס מסיבת עיתונאים בה נידב את המידע, ניסה להרגיע את הרוחות והשורות, והכריז שהוא קשוב לפיקודיו ו"אני לא דיקטטור". כאשר מישהו מצהיר מרצונו החופשי כי איננו דיקטטור, זה משום שהוא קלט שבסביבתו הקרובה זה בדיוק מה שאומרים עליו. לא בריא.

אבל כנראה גם לא נורא. כי אחרי ככלות הכל והתמונה המדאיגה משהו, קרו גם כמה דברים טובים למנצ'סטר יונייטד בדיוק בתזמון המושלם – הימים שלפני חנוכת בית ליגת האלופות. היא ניצחה את ליברפול 1:3 וטיפסה למקום השלישי בפרמיירליג. היא עשתה זאת בלי הכוכב והמנהיג וויין רוני. ובלי הניצוץ המצית של ממפיס דפאיי, שהוחלף בהפסקה. ועם דיילי בלינד שכבש שער בכורה באולד טראפורד, בסיום של מה שנראה כתרגיל קבוצתי תזמורתי עליו עובדים באימונים בחדווה ובהרמוניה. וכמובן, הינוקא. הסלאלום, הביטחון, הדיוק, הסיומת והבכורה של אנטוני מרסיאל לא היו יכולים להיות יותר מרגשים ומבטיחים גם בספר של אבנר כרמלי.

אז הנה, דווקא אל מול הרינונים, הפחדים והערעור (לכאורה?) במרקם של השדים האדומים, הם הגיבו במחצית אחת בלבד, אבל משמעותית להפליא, בה הם העפילו לעוד דרגת לכידות, ערמומיות ופוטנציאל שעד היום נבצרו מהם בקדנציה של ההולנדי המכופף.  בארניי רוניי כתב על המחצית הזו ב"גרדיאן הבריטי" ש"יונייטד נראתה כמו חולה שנשלח לבית הבראה אקסקלוסיבי ובפעם הראשונה אחרי זמן רב מצליח להתרומם מהכסא שלו באמבטיה עם טיפת קלילות ברגליו".

מה שחשוב, גם בטיימינג הזה וגם בכלל, הוא שעכשיו גם הם וגם אנחנו יודעים שאין תירוצים. הרף הורם גבוה. כך לפחות צריכה מנצ'סטר יונייטד להיראות רוב הזמן על מנת לצלוח בית צ'מפיונס ליג חזק וממוקש.