מאז שנת 2002 ייצר הכדורגל הישראלי חמש נציגות בליגת האלופות, אבל הנסיעה של מכבי ת"א ללונדון החזירה אותי עד לקמפיין הראשון של מכבי חיפה. אז הייתה זו מנצ'סטר יונייטד ותיאטרון החלומות שלה, הפעם צ'לסי בברידג', אבל נדמה שמלבד המיקום הגיאורגרפי, הכל חזר כמו דז׳ה וו מוצלח במיוחד: חליפות שנתפרו במיוחד לאירוע, ספקולציות על זהות השחקן שיזכה להחליף את החולצה עם מי מהכוכבים, אלפי אוהדי ששוברים חזירי חיסכון ומלווים את האהבה שלהם למדינה שהכי כיף לחוות בה משחק כדורגל, ומה לעשות - גם תבוסה כואבת בסיום, שמשאירה אותך עם חבילה של כדורים ברשת, אבל גם עם החלום והטעם המתוק של אירוע הכדורגל הגדול באירופה.
מבחינת מכבי חיפה, המשחק הנוצץ במנצ'סטר התגמד לעומת המשחק השני שלה בקמפיין, מול אולימפיאקוס "בבית", באצטדיון ה-GSP בניקוסיה, שאירח את הישראלים בזמן המלחמה התורנית. החבורה של יצחק שום עלתה עם אש בעיניים ודרסה, רמסה, ריסקה, פירקה עם 0:3 ענק את אלופת יוון (עם שמות כמו קראמבו ודג'ורג'ביץ' בהרכב), שבעצמה הביסה במחזור הראשון 2:6 את באייר לברקוזן, ששנה קודם בכלל הגיעה עד הגמר והיתה רחוקה וולה אחד של זידאן מלהניף גביע בלתי נתפס. קלטתם?
הדמיון בין פתיחת שני הקמפיינים, זה של מכבי חיפה ב-2002 וזה של מכבי ת"א העונה, מעורר גם את שאלת מיליון הדולר - מה מכבי ת"א צריכה לעשות כדי להיות מכבי חיפה של אז ולהפוך את דינמו קייב לאולימפיאקוס המסכנה באותו ערב בלתי נשכח בקפריסין? פגשנו את הגיבורים של אז, אותם שחקני מכבי חיפה שעשו היסטוריה והביאו נקודות ראשונות לישראל במפעל הכי יוקרתי בכדורגל האירופי, דווקא אחרי הפסד 5:2, בפתיחה וניסינו להבין - איך מתעשתים אחרי רגע שיא שכזה - בכורה בצ׳מפיונס וגם תבוסה קשה - ומצליחים לתת הצגה רגע לפני שהחלום כולו מתחיל לברוח?
גם אז זה התחיל בתבוסה. קטן מול ורון (gettyimages)
מכבי חיפה מודל 2002/3 (gettyimages)
הכל בראש
גם היום, 13 שנה אחרי, שחקני מכבי חיפה דאז אמנם לא זוכרים את כל הפרטים הקטנים, אבל הריח מחדרי ההלבשה של אולד טראפורד עדיין מלווה אותם. "זה היה הלם לעלות לדשא ופתאום לקלוט לאן הגענו ושאנחנו נמצאים באולד טראפורד", נזכר אריק בנאדו, שהיה קפטן הירוקים. "תוך כדי המשחק עצמו הבנו עד כמה מדובר בעולם אחר ממה שהיינו רגילים אליו. אתה תמיד צופה בהם בטלוויזיה ואומר 'איזה כדורגל!' ופתאום אתה זה שנמצא בתוך הטלוויזיה ומשחק נגדם שם".
"אני זוכר את שער היתרון של יניב קטן. זה היה הלם!", רפי כהן, שבעצמו הבקיע באותו משחק, מתענג. "כשעלינו לחימום על הדשא היינו בשוק ואז עיכלנו 'בואנה, אנחנו באולד טראפורד'. גם אחרי שהובלנו ידענו שזה זמני בלבד. הרגשת את זה מהשניה הראשונה של בעיטת הפתיחה", הוא הודה, אך אלון חרזי דווקא נשמע קצת אחרת: "זה לא נעים לקבל חמישייה, אבל לא התרגשנו מההפסד הזה. מעבר לזה שזו הייתה חוויה ענקית, זה היה ציון דרך למכבי חיפה והכדורגל הישראלי. חוץ מזה שהובלנו בהתחלה וגרמנו להם ללא מעט דפיקות לב. לא השלינו את עצמנו שאנחנו באמת יכולים לנצח באנגליה, ידענו כמו הפערים גדולים".
"הכל בראש של השחקנים", ג'ובאני רוסו נתן בשיחה מקרואטיה טיפ טוב לחניכים של יוקאנוביץ' לפני דינמו קייב. "בסיום ההפסד במנצ'סטר נכנסנו לחדר ההלבשה, כולם היו בהלם. ברבע השעה הראשונה אף אחד לא דיבר, לא צייץ אפילו. אחרי רבע שעה תנחש מה קרה? שתינו בירות בחדר ההלבשה, צחקנו, הרבצנו אחד לשני. בעיקר הכיתי את יעקובו שלא שיחק. זה הגיע לו (צוחק..). ידענו שאם זה להפסיד למנצ'סטר יונייטד ואנחנו כאן באנגליה, אז זה בסדר".
"לא פחדנו בכלל. היינו קבוצה מדהימה עם שחקנים אדירים, בחיים לא תהיה עוד קבוצה כזו בארץ", הקרואטי ירה כהרגלו. "וזה מה שמכבי ת"א צריכה לעשות. אוקיי, במשחק הראשון נתתם כבוד לצ'לסי, אבל עכשיו הגיע זמן האמת. אם הם יבואו מסודרים בראש, הם יכולים לנצח את דינמו קייב. אבל תקשיב, אני כועס על ערן זהבי - הוא חוצפן! למה הוא לא מבקיע יותר שערים? זה לא בסדר מצידו, אני עוקב רק אחריו שם".
הם מסוגלים לעשות את מה שעשיתם לאולימפיאקוס?
"זה לא אותו דבר, אל תעז להשוות את זה בכלל. הייתה לנו קבוצה מטורפת", הוא ממהר לקטוע. "על המשחק נגד אולימפיאקוס צריך להגיד רק שתי מילים - איגביני יעקובו. אין דברים כמוהו. המשחק הזה היה הכי גדול בקריירה שלו. אה, וזה גם המשחק שסידר ליצחק שום חוזה ביוון שנה אחר כך. אחד המשחקים הכי גדולים של קבוצה ישראלית באירופה עם אווירה פסיכית".
לא היית רוצה שהמשחק הזה יהיה בישראל, ברמת גן למשל?
"עזוב אותי מרמת גן. הייתי מת לשחק נגדם בבלומפילד".
היתרון נמחק מהר מאוד (gettyimages)
מסוגלים לשחזר את ההישג? שחקני מכבי בלונדון (gettyimages)
"ידענו שאנחנו הולכים לפרק להם את הצורה"
"ניצחנו את אולימפיאקוס? אני כבר לא זוכר", רפי כהן מגחך, "אני לא שיחקתי במשחק הזה, אבל זו הייתה תחושה מדהימה. לא הופתענו מה-0:3 שלנו כי אחרי שבאנו ממנצ'סטר כבר הרגשנו שאנחנו שווים ליוונים, אז לא נתנו להם יותר מדי כבוד. זה היה משחק ענק, בכלל קמפיין גדול שלנו. עד היום אנשים עוצרים אותי ומזכירים לי את הגול באולד טראפורד ואת שתי השלישיות בניקוסיה" (על אולימפיאקוס ומנצ'סטר יונייטד).
"הכי מדהים זה שניצחנו אותם, אחרי שהם בעצמם הבקיעו שישייה ללברקוזן", אלון חרזי מתגאה, ומסמן את סמי עופר כיתרון הכי גדול של מכבי ת"א: "הבית חשוב מאוד. שיחקנו בקפריסין, שהרגישה כמו מיני יוון. כולם ברחובות תמכו באולימפיאקוס, אבל זה עשה לנו טוב. יצאנו מהמנהרה כמו יחידה לוחמת מובחרת, ידענו שאנחנו הולכים על הכל, ויוצאים לפרק להם את הצורה. אולימפיאקוס ראו בנו נקודות בטוחות, אבל באנו באטרף והבסנו אותם. ככה גם מכבי ת"א עם דינמו קייב. האוקראינים רואים את עצמם מנצחים בישראל בקלות, אבל מכבי ת"א חייבת לעלות בלי פחד ולנצל את ההזדמנות. ניצחון על קייב, בתוספת ניצחון צפוי של צ'לסי על פורטו, ומכבי כבר במקום ה-2 ומי יודע לאן זה יתגלגל?. הם חייבים לבוא בגישה של 'מנצחים ויהי מה!' כי אם מכבי ת"א לא תייצר כאן נקודות, אני לא יודע איפה כן".
"המשחק מול יונייטד חישל אותנו לקראת המשחק מול אולימפיאקוס. עשה לנו טוב", בנאדו מסביר. "היו לנו חששות לפני המשחק. אתה תמיד נותן כבוד ליריבה, במיוחד כשמשחק מולך שחקן כמו קראמבו, אבל באנו מפוקסים. במנצ'סטר נכנסנו לפרופרוציות, כמו שה-4:0 בצ'לסי הכניס את מכבי ת"א. היינו קבוצה בוגרת עם המון ניסיון ועשינו ניצחון יוצא מן הכלל אחרי התבוסה הזו. מכבי ת"א חייבת להאמין שזה לא בשמיים, עם יכולת טקטית מאורגנת אפשר להוציא תוצאה טובה, ואנחנו כבר הוכחנו את זה. נשאר רק לאחל להם הצלחה מכל הלב".
אז מה יקרה הערב? רפי כהן בטוח שמכבי ת"א מסוגלת לנצח. "הם יכולים להוציא 3 נקודות בבית. המשחק הראשון לא משקף כלום אף פעם ואני מקווה שהסבירו את זה לשחקנים שלהם. אם הם יעשו משהו גדול בקמפיין כמונו זה כבר תלוי בהם, אבל גם אצלנו אני אומר לך בוודאות - המשחק הראשון בצ'מפיונס לא שיקף כלום".
"מכבי ת"א חוותה נפילה מנטאלית לאחרונה בליגה, אבל אסור להם לפחד מהאוקראינים. הכל תלוי באיך הם ייצאו מחדר ההלבשה לדשא, רמת הביטחון שלהם צריכה להיות כמו זו בליגה ורמת הנחישות - פי שתיים", ניתח חרזי. ומה עם ג'ובאני? ניחשתם נכון. רק אותו זה לא באמת מטריד: "היום, כשאני כבר לא משחק, אני לא אוהב כדורגל (צוחק...) אני לא מכיר את השחקנים של מכבי ת"א, עוקב רק אחרי זהבי. רגע, יותר חשוב - אתה יכול לציין בכתבה שפתחתי אינסטגרם? תגיד שבגיל 43 ג'ובאני התקדם לאינסטגרם ותבקש שיעקבו אחריי".