רב ערוצית: ריאל כבר לא נשענת על ה-BBC

מאז הגעתו לריאל מדריד זוכה זינאדין זידאן ליותר הערכה משום שההישגים שצבר עלו על הכישלונות. בכל זאת, המאמן הצרפתי הביא בשנה שעברה את האונדסימה - גביע האלופות ה-11 למועדון שכל כך קנאי ואובססיבי למפעל. המבקרים שצבר בחלוף הזמן יטענו כי הרגעים היפים הגיעו בזכות העובדה שזידאן לא שינה כמעט שום דבר בצורת המשחק.

לעומת זאת העונה, שבה עברה הקבוצה לא מעט משברים ופציעות, כוכב העבר של הבלאנקוס מראה הרבה יותר גמישות טקטית, שלעיתים גם עלתה לקבוצה שלו ביוקר. עד כמה שזה יישמע מוזר, ממרום המקום הראשון בספרד, נדמה שריאל מדריד שלו עדיין מתקשה להוציא מעצמה את המיטב ולראייה שריקות הבוז שנשמעו בברנבאו יותר מפעם אחת לאחרונה. יכול להיות מאוד שזה נובע מהבחירות של המאמן.

נורת האזהרה הראשונה הגיעה בהפסד 2:1 לסביליה בינואר. עד אז, למרות שידעה יותר פציעות מכל קבוצה אחרת מאז פתיחת העונה ובשלב מסויים כל אחד מ-11 השחקנים הפותחים - מקיילור נבאס בשער ועד כריסטיאנו רונאלדו בהתקפה - הושבתו לתקופה כזו או אחרת - מדריד אגרה עוד ועוד ניצחונות.

יש שיגידו שרובם הושגו מכוח האינרציה, עם לא מעט מזל וסרחיו ראמוס מפעם לפעם. ואז נקטע שיא המועדון של 40 משחקים ללא הפסד בסביליה ואיתו גם השלווה שאפיינה את זידאן והקבוצה שלו. שלושה ימים לאחר מכן נחתה על ריאל המכה מול סלטה ויגו (2:1) שהובילה להדחה מוקדמת מגביע המלך ושבועיים אחר כך ניצלה ריאל מאיבוד נקודות מביך מול אוסאסונה האחרונה.

המשותף לשלושת המשחקים החלשים הללו היה הניסוי המפתיע שביצע זידאן בהם בהרכב שלו כשהחליט לעלות במערך של שלושה בלמים, חמישה קשרים ושני חלוצים. את השיטה הטמיע לראשונה בגביע העולם למועדונים בדצמבר מתוך מחשבה להפוך את הקבוצה ליותר דורסנית והתקפית, אולם בפועל כפי שנכתב בלה ונגוארדיה: "בשיטת שלושת הבלמים ריאל מאבדת את האופי שלה".

האסימון נפל לזידאן בדקה ה-57 בפאמפלונה. דנילו נפצע והוחלף על ידי חאמס רודריגס. ריאל עברה ל-4-4-2, חזרה לעצמה בחצי השעה האחרונה עם שני שערים וניצחה 1:3 את אוסאסונה. לאחר המשחק הודה זידאן: "הכדורגל שלנו הרבה יותר מאוזן עם ארבעה שחקנים מאחור".

בתקופה המדוברת, גארת' בייל היה פצוע. עכשיו כשהוא בקו הבריאות כל אוהד בסנטיאגו ברנבאו יודע לדקלם בעל פה את הסגנון של זידאן כאשר רונאלדו, כרים בנזמה והוולשי עומדים לרשותו. 4-3-3. זו השיטה הקלאסית שמנחה את המאמן מהיום שבו הגיע למדריד, מתוך הנחה שזו הדרך הטובה ביותר להפיק את המיטב מה-BBC. השאלה האם השיטה הזו מטיבה עם ריאל נכון להיום?

אם מסתכלים על התפוקה של שלושת הכוכבים בהתקפה מגלים ירידה חדה בביצועים: ה-BBC נהנים השנה משער כל 144 דקות בלבד, לעומת 90 בעונה הקודמת, 105 ב-2014/15 ו-108 בעונה שלפניה. גם מבחינת ההזדמנות יש ירידה ברורה: ה-BBC מגיעים להזדמנות העונה כל 51 דקות, לעומת 38 אשתקד. גם בשתי העונות שלפני כן הנתונים של שלושת הטנורים היו טובים מיותר ממה שהציגו בשנה שעברה.

אפשר לייחס את הירידה במספרים של ה-BBC בנסיגה במהירות והחדות של רונאלדו (הכל יחסי, כן?), בהשבתות התכופות של בייל ובמצב הרוח של בנזמה, אבל בשורה התחתונה יותר ויותר מועדונים גדולים נתקלים בקושי במיקסום ה-4-3-3 ומתחילים לחשוב על פיתרונות אחרים. אנטוניו קונטה זיהה את זה ראשון בצ'לסי עוד בתחילת העונה כאשר נטש את המערך הקלאסי לטובת 3-4-3 ומאז משייט לאליפות קלילה בפרמיירליג.

קרלו אנצ'לוטי הבין זאת בשלהי נובמבר כשעבר ל-4-2-3-1 עם טיאגו אלקנטרה כפליימייקר מאחורי רוברט לבנדובסקי ובאיירן חזרה להיראות כמו המפלצת שהתעוררה לה מחדש. אפילו לואיס אנריקה "בגד" בשיטה שפפ גווארדיולה שיכלל לכדי אומנות ומוציא כעת הרבה יותר מה-MSN שלו במערך של שלושה בלמים, שהביא בין היתר לרמונטאדה המפורסמת מול פ.ס.ז'.

בניגוד לאחרים, זידאן הכין השנה במגירה כמה אלטרנטיבות. אחת מהן היא ה-4-2-3-1 שנוסתה בהצלחה רבה ב-1:4 על אייבאר בחודש שעבר. דווקא ללא בייל ורונאלדו, ועם מרקו אסנסיו, חאמס רודריגס ולוקאס ואסקס מאחורי בנזמה, הציגה ריאל את אחד מהמשחקים הטובים ביותר שלה העונה. קאסמירו ולוקה מודריץ' שימשו על תקן הורסים ובונים, משחק האגפים של הלבנים עבד מצויין וכל השחקנים רצו ללא הפסקה אחורה וקדימה.

"ההצגה מול אייבאר היא ההוכחה החדשה לכך שזידאן צריך לעשות סוף ל-4-3-3. בכדורגל אתה לא תמיד מנצח עם השחקנים הטובים ביותר", התלהבו במארקה. השיטה הזאת נוסתה בהצלחה גם בקלאסיקו האחרון. הפעם עם רונאלדו באגף, ואיסקו על תקן הפליימיקר. לא שהמשחק של ריאל שטף בצורה בלתי רגילה, אבל היא הצליחה להשיג את הנקודה בתוספת הזמן שהרגישה כמו ניצחון. אבל מה שעובד מול אייבאר ואפילו מול ברצלונה, לא בהכרח יתאים למשחק הערב באליאנץ ארנה.

זידאן מתחיל להבין שהקבוצה שלו חשופה ופגיעה השנה בכמעט כל מערך, לרבות כאמור ה-4-3-3 הקלאסי. הבלאנקוס ספגו ב-11 מ-12 המשחקים האחרונים שלהם. בליגת האלופות ריאל היא קבוצת ההגנה החלשה ביותר מבין 8 העולות לרבע הגמר, כשחטפה בכל אחד משמונת משחקיה ובסה"כ הוציאה מהרשת 12 כדורים. לכן, נראה שהמערך הטקטי המתאים ביותר במינכן הוא ה-4-4-2 בו התנסה מעט פעמים העונה, אך לרוב בהצלחה רבה. הדוגמא הטובה ביותר הייתה ה-0:3 על אתלטיקו מדריד בוויסנטה קלדרון בנובמבר.

בפעם הראשונה העונה ריאל הגיעה במטרה לשבש לחלוטין את המשחק של היריבה. גארת' בייל שיחק לצידו של רונאלדו בהתקפה, כשאיסקו ולוקאס ואסקס שימשו כשחקני הקו. ארבעת שחקני הקישור צופפו בצורה הרמטית והקשו את החיים על דייגו סימאונה למשך 90 דקות. בייל לא התבייש לבלות רוב הזמן בחצי המגרש של חבריו, ורונאלדו הוציא לפועל עם שלושער בלתי נשכח.

דווקא בשבת האחרונה בברנבאו, כשחזר למערך הזה ברבע השעה האחרונה בדרבי, הוא שילם על כך ביוקר וספג מרגלי אנטואן גריזמן את השיוויון. אם כי, הטעות כאן היתה יותר בשחקן עליו ויתר (טוני קרוס לטובת איסקו) ופחות במערך.

אין ספק עד כה שבמבחן התוצאה עושה זידאן את המצופה ממנו ואולי אף מעבר לכך. הוא מצליח לנהל סגל עמוק רווי כוכבים ומתוסכלים (חאמס רודריגס, איסקו, מוראטה) ולשמור אותם על אש קטנה, כאשר הקבוצה שלו לוטשת עיניים לעבר זכייה באליפות ראשונה מאז 2012 ובמקביל חולמת על שמירת התואר האירופי. אך לצורך השלמת המשימה, הוא יצטרך לסגל לעצמו שיטת משחק אפקטיבית בשלושת המאבקים האדירים שלפניו: מול באיירן בליגת האלופות ובקלאסיקו, שעשוי להכריע את האליפות.

מהמפגשים האלה יכולה לצאת בשורה אמיתית לגבי אופיו ויכולותיו של זידאן, שירצה לרשום את שמו לא רק כמצליחן אלא גם כטקטיקן מעולה. בשלב הזה הוא צריך לקחת החלטה לא פופולארית ואולי אפילו לוותר על קונספציית ה-BBC.