אי שם בסוף שנות ה-90' ותחילת ה-2000 נבחרת צרפת עשתה חיל, לקחה תוך שנתיים גביע עולם, אליפות אירופה ושחקניה הפכו לכוכבים הטובים בעולם. אבל בפאריס לא ידעו למי לעשות כבוד. בזמן שכולם התעסקו שם בזינדין זידאן, תיירי הנרי ודויד טרזגה, קפטן הטריקולור דידייה דשאן התגלה בתור חיית הצלחות מקצועית שנדחקה מאור הזרקורים. פרט להישגים הלאומיים, הוא חתום על שני גביעי אלופות עם שתי קבוצות שונות, שתי אליפויות צרפת, שלוש באיטליה ולקינוח אפילו גביע אנגלי. וזה עוד בלי להלאות אתכם בתארים הפחות חשובים בהם זכה. ויש לא מעט כאלה.
בתור מאמן קרה לו דבר דומה. בזמן שמדינה שלמה התאהבה בלורן בלאן והכתירה אותו בתור "איימה ז'אקה הבא", האיש הצליח לקחת ממנו ומבורדו את אליפות צרפת ואחרי 10 שנים בקריירה על הקווים תפס סוף סוף את האור הזרקורים, זה שמשום מה תמיד היה רחוק ממנו.
"לה דש" הוא מגנט להצלחות. הילד שרצה להיות שחקן רוגבי התאהב בכדורגל, גדל בנאנט והפך לקשר שהוביל את מארסיי לתקופה הכי גדולה שלה. כמאמן הוא החזיר לה את אליפות צרפת. לפני כן הוא הספיק לעמוד על הקווים של יובנטוס שנשרה לסרייה B ולהתגבר על כל הפחתת נקודות אפשרית בשביל להחזיר אותה לליגה הבכירה באיטליה. לא השתכנעתם שמדובר בווינר? הצרפתי העפיל עם מונאקו (כן, מונאקו) לגמר ליגת האלופות הראשון והיחיד בתולדותיה. אה, והוא רק בן 42.
"אני אוהב אותו כי הוא מחובר לשורשים שלו. קשה למצוא אדם שזוכה בהכל ועדיין לא שוכח מאיפה הוא בא", העיד עליו נשיא מארסיי ז'אן קלוד דאסייה, שהסביר איך השיב המאמן את האליפות לוולודרום אחרי 18 שנים: "השחקנים קיבלו ממנו את ההוכחה שמארסיי יכולה להיות גדולה. קשה להתעלם מזה שדידייה הוא חלק בלתי נפרד מההצלחות של המועדון".
אבל לא רק בצרפת זוכרים. בצפון איטליה מתגעגעים לאיש שאמר ב-2006: "אאמן את יובנטוס בחינם". רק בחודש האחרון הוא גילה מדוע עזב את הגברת הזקנה אחרי עונה אחת בלבד ותבינו שיש לו סטנדרטים של ווינר. "רציתי להביא שלושה שחקנים איכותיים ליובה, אבל ההנהלה אמרה שתרכוש 5-6 כדורגלנים זולים. ידעתי שכך אני והמועדון נשקע". ואכן, דשאן התפטר ויובה עדיין חווה את שנותיה הקשות ביותר. למרות הכל, דידייה עדיין שומר אמונים: "אם תבוא הצעה משם, אני לא רואה שום סיבה שלא לחזור. יובנטוס נתנה לי הרבה בקריירה, כך שזה יהיה לא מנומס להתעלם ממנה". גם אלסנדרו דל פיירו, ששיחק איתו חמש שנים, יודע לפרגן: "הוא המאמן שהכי מתקרב להגדרה של מרצ'לו ליפי".
ליפי או לא, דשאן ידוע בתור מוטיבטור גדול עם שיטת אימון ברורה וכאדם שלא חורג מהמסגרת. האיזון בין הדברים גורם לשחקנים להתאבד על המגרש בשבילו. "לא ידעתי מה זה מאמן טוב עד שהכרתי אותו", אמר עליו קשר מארסיי לוצ'ו גונסאלס. פרננדו מוריינטס, שהגיע איתו לגמר האלופות עם מונאקו וזכה איתו באליפות צרפת בעונה שעברה, מרגיש שהוא חייב לדשאן יותר מכל מאמן אחר שהיה מעליו: "בפרויקט הגלאקטיקוס הראשון של ריאל מדריד הלכתי לאיבוד. דשאן התקשר אליי ואמר לי שאם אגיע לצרפת נוכל לעשות דברים שאף אחד לא חלם עליהם. הוא צדק".
באירופה הבינו שמדובר בדבר הבא ובינואר האחרון קיבל הצרפתי הצעה לאמן את ליברפול במקום רוי הודג'סון. לפני שלושה שבועות שמו נקשר גם לרומא אחרי שקלאודיו ראניירי התפטר. למרות שמדובר על הנייר במועדונים נוצצים וגדולים ממארסיי, דידייה העדיף להיצמד למקורות. "תאמינו לי שחשבתי על זה יותר משתי שניות", הוא סיפר. "לא בכל יום אתה מקבל שיחות מקבוצות בסדר גודל הזה. ההחלטה להמשיך פה לא הייתה קלה, אבל אני אוהב את מארסיי ויש לי חוזה שאמור להסתיים ב-2012. בנוסף, אין סיכוי שאנטוש את הפרויקט שלי באמצע העונה. אכבד את מי שכיבד אותי".
מה שיפה בדשאן הוא שרוצים אותו גם מחוץ למגרש. בקיץ 2006 הוא התחיל להגיש עם לואיס פרננדז את תכנית הרדיו "Luis Attack", שם דיבר על הכדורגל האיטלקי. כשעזב קיבל מספר הצעות מערוצי טלוויזיה בצרפת ובאיטליה, ונחת בקנאלה+ כפרשן לענייני הסרייה A. בבוא הזמן הפך גם ליועץ של עורך מהדורת חדשות הספורט שלה. ב-2009, כשמונה למאמן מארסיי, הוא התפטר מתפקידו בתקשורת.
כולם מחמיאים לו, מחשיבים אותו למנהיג ואפילו הדברים הרעים עליו הם בגדר שמועות בלבד. את העונה הנוכחית הוא פתח רע עם מארסיי. ניצחון אחד בארבעה משחקים גרם לביקורות מהאוהדים, שטיפסו על הגדרות, קראו להנהלה "ביזיונית" ולשחקנים "מפונקים", אבל אף אחד לא העז לדבר על דשאן. ידעו שרק הוא יוציא את המועדון מהבוץ. היום התכולים במקום הרביעי, נקודה בלבד מהמוליכה ליל, ובעיר מכוונים להגנה על התואר.
אסור לשכוח גם את ליגת האלופות. עצם העובדה שמארסיי נמצאת ב-16 האחרונות מהווה הישג יפה, אבל את היריבה שלו, מנצ'סטר יונייטד, הוא מכיר מצוין. גם את טעמו של הניצחון באולד טראפורד הוא חש במדי יובנטוס אי שם בסוף 1996. אלכס פרגוסון יודע שמול הצרפתי משחקים פסיכולוגים לא יועילו. צריך לעלות ולנצח על המגרש. "זה ברור שהוא המאמן הכי טוב בצרפת היום ויכול להיות שגם יוכתר כאחד הגדולים", אמר עליו הסקוטי. "יש לו חוש לתארים. הוא אוהב אותם והם מחזירים לו חיבה. גם אם היה מגיע עם קבוצת חובבנים, הייתי לוקח את המשחק מולו ברצינות".
כשמדברים בכדורגל על המושג "ווינר", לא תמיד מבינים מהי ההגדרה. זאת מילה שיש לה משמעות גדולה, אבל מאוד קשה למצוא אנשים שעונים עליה בצורה מושלמת. בשביל לעשות את החיים קלים יותר למענכם בכל פעם שתשמעו אותה - חשבו על דידייה דשאן. כבר עכשיו ברור שמארסיי, גם אם תעשה את הבלתי ייאמן ותזכה בליגת האלופות, היא עוד תחנה בדרך שלו לכיבוש אירופה. אם יבחר לעשות זאת בנאמנות עוד נראה אותו ביובה, ולנסיה וצ'לסי. אם יחליט להתחדש, אל תתפלאו אם גם ברצלונה וריאל מדריד עוד ירדפו אחרי הצרפתי, שמוכיח שתמיד יש אתגרים חדשים. גם אם כבר זכית בהכל.