מפעל חייה

זה היה גמר אדיר בוורשה. כבר בדקות הפתיחה, סביליה היא זאת שלחצה ורצתה להוכיח שלמרות כל השמות הגדולים שדנייפרו השאירה מאחור, היא ליגה אחרת עבור האוקראינים. היא עמדה במשימה, אבל לא לפני שירקה לא מעט דם: קאליניץ' העלה את האוקראינים ליתרון כבר בהתקפה הראשונה שלהם והימם את האנדלוסים. קרישוביאק (שכבש על אדמת מולדתו) ובאקה הצליחו להשיב במהפך מהיר, ונראה היה שהכל הולך לפי התוכנית הספרדית, אך רוטאן איזן בכדור חופשי יפה על סף השריקה למחצית. החצי השני של המשחק היה פחות קצבי, אבל עדיין, הקבוצה של אמרי עשתה את העבודה: באקה השלים צמד ושוב הוכיח שהוא, ולמעשה גם הקבוצה שלו, כבר נמצאים רמה מעל המפעל בו זכו בפעם השניה ברצף, ותפסו את מקומם הראוי, בו ישחקו בעונה הבאה.

מכיוון שברצלונה ויובנטוס, שיתמודדו בגמר הצ'מפיונס, הן אלופות והרוויחו את מקומן האוטומטי במפעל בעונה הבאה בלי שום קשר לתוצאה ביניהן, זה איפשר לסביליה, על פי התקנות, להיכנס לשלב הבתים מבלי צורך לעבור במוקדמות. הכדורגל הספרדי שוב הוכיח את השליטה הגדולה שלו ביבשת בזכות חמש הנציגות באלופות, וכעת נותר לראות האם גם העונה, בדומה לזאת שעברה, נקבל שתי זוכות מספרד במפעלים האירופיים.

מנגד, המסע המדהים של דנייפרו נגמר רק עם מחמאות. לא מעט קבוצות פאר שיחקו בליגה האירופית: אינטר, נאפולי, פיורנטינה, וולפסבורג, רומא, ויאריאל, אייאקס, אולימפיאקוס,  ועדיין לא הגיעו לגמר. מי שעשתה זאת הייתה קבוצה שלא שיחקה באיצטדיון הביתי שלה משחק אחד העונה בשל המלחמה באוקראינה ונדדה כ-500 קילומטרים לקייב כדי "לארח".

אין לה סופרסטארים בסגל, היא לא היריבה הכי סקסית שסביליה הייתה יכולה לקבל, והיא עדיין הייתה חלק מגמר מעולה, בו לא ויתרה מראש ואפילו שיחקה את הדקות האחרונות ב-10 שחקנים לאחר שמתאוס קרס בעקבות פגיעה בראשו ופונה על אלונקה לאחר שמאמנו ביצע את כל שלושת החילופים. בסופו של דבר, דנייפרו תאלץ להסתפק במחיאות כפיים, אבל עם מה שהיא עברה, גם זה סיום נהדר לעונה מהאגדות.