ביום המשחקים הראשון של עונת 2012/13 הבאה עלינו לטובה, ב-30 באוקטובר, יגיעו הסלטיקס מבוסטון לאמריקן איירליינס ארינה של מיאמי. ריי אלן, הרכש הטרי של האלופה יקבל כדור במגרש הפתוח ואז, כשיהיה בדרך ללייאפ קל, פתאום הוא ירגיש צל ארוך של אחד, קווין גארנט, רודף אחריו. איך זה יסתיים? חכו. עניין של כמה ימים.
גארנט פגוע. "כבר אין לי את מספר הטלפון של ריי ולא אתקשר אליו", אמר גארנט כשנשאל לגבי עזיבתו התמוהה את הסלטיקס של שותפו לאליפות הירוקה לבנה מלפני 4 שנים. הענק מבוסטון לא ישכח ולא יסלח איך הלך למיאמי הסיכוי האחרון שלו, כנראה, לקחת אליפות רגע לפני שהמסך ירד על 18 שנות קריירה מפוארות של אחד השחקנים הגדולים של תקופתנו.
האמת? אין לי הסבר. אני לא מצליח להבין מה יש לריי אלן לחפש במיאמי. מהצד השני, או שאולי מדובר בעצם באותו הצד, גם לא ברור לי מדוע רוצה אלופת ה-NBA בשרותיו של אלן... מוזר.
אליפות כבר יש לו וגם ההכרה כאחד הקלעים הגדולים, כבר בכיסו כולל מספר בלתי נתפס של שלשות מוצלחות שממקמות אותו בראש רשימת כל הזמנים באספקט הזה (במקום השני נמצא ג'ייסון קיד, שרחוק מאלן מרחק של 907 קליעות). כסף לא חסר לו והוא אפילו כיכב בסרט קולנוע מוצלח למדי יש לו ברזומה (HE GOT GAME – לצידו של דנזל וושינגטון). אכן, לא ברור.
מי שהתחיל את הקריירה המקצוענית שלו במילווקי ובמשך 6 עונות היה הסמל של הבאקס, עבר לעוד 5 עונות לסיאטל, לפני שפתח את טרנד ה"טריו" ששילב שלושה פרנצ'ייז פליירס תחת קורת גג של מועדון אחד, כשחבר בבוסטון לפול פירס המקומי ולקווין גארנט שהגיע ממינסוטה.
לאחר אליפות מיוחדת של הירוקים לבנים הוותיקים, ששכנעו את חובבי הענף שאם יש מגיע בכדורסל, אז לשלישייה הזו היה מגיע, וכשנדמה היה שאלן יסיים קריירה מפוארת ומעוטרת כסלטיק, דווקא אז, לפני כשלושה חודשים, עבר לשורות האלופה המכהנת. כן, לקבוצה הנוצצת של ג'יימס, ווייד ובוש ממיאמי, שנתפסת, עדיין, כשחצנית וכיריבה עיקשת של אנשי העבודה הקשה מבוסטון.
אז מה מקבלת קבוצה תחת במכלול הדברים שמביא איתו ריי אלן? ניסיון, ווינריות, טבעת אליפות, יד נהדרת ל-3, יכולת בקלאץ'. הכל נכון. רגע - את כל הדברים האלה כבר יש למיאמי, לא?
כיום ההיט היא אחת הקבוצות המנוסות בליגה. שלושת הגדולים - לברון, ווייד ובוש - עומדים בפתח עונה עשירית, וכך גם ג'יימס ג'ונס ויודוניוס האסלם. שיין באטייה ישחק את עונתו ה- 12, מייק מילר את זו ה-13 ורשארד לואיס את ה-15(!), כך שאספקט הוותק והכרת הליגה מכוסה. ווינריות? בוודאי. אליפות נהדרת עם הקוף גדול שירד מהגב של לברון ובוש עם הזכייה שהיתה גם השנייה של ווייד, הורידה את מד הלחץ פלאים כך שהעסק רק יהיה רגוע יותר בעונה בפתח.
יכולת בקלאץ'? ווייד עושה זאת שנים ולברון הוכיח שהוא יכול לקחת משחקים עד הסוף, גם במיאמי וגם במדי נבחרת ארה"ב, אותה ראינו זוכה לא מעט בזכותו בזהב אולימפי בלונדון לפני חודשיים. קלעים יש לקבוצה של אריק ספולסטרה ופט ריילי בלי סוף: לברון, ווייד, מריו צ'אלמרס, ג'ונס, מייק מילר ושיין בטייה, שמשלימים סוללת גאנרים מהמרשימות שראינו באיזושהי קבוצה כבר שנים. ההיט קלעו יותר מ-8 שלשות בממוצע למשחק בסדרת הגמר של העונה החולפת כשבזה החמישי קלעו מילר, באטייה וצ'אלמרס יחד 12 שלשות.
אבל אם את הצעד של מיאמי עוד ניתן איכשהו להבין, בכל זאת לצרף פיוצ'ר הול-אוף-פיימר לקבוצה בעלות נמוכה יחסית זה תמיד טוב - המהלך של אלן תמוה הרבה יותר. נכון, החוזה שלו הסתיים והוא הפך לשחקן חופשי אבל מבחינת המשכורת, זו קוצצה מ-10 מיליון ירוקים אצל הירוקים לשלושה מליון לעונה במיאמי. דקות משחק? אלה רק יירדו בפלורידה, ומה עם התדמית? אלן היה עד לפני שלושה חודשים לקונצנזוס וקלאסה של שחקן, אהוב גם על יריביו וזכה לכבוד על המגרש ומחוצה לו. עכשיו יש קהל ירוק שנמצא לא רק בבוסטון שידועה בכמות אוהדים רבה במיוחד גם הרחק מהעיר הזאת ואף מחוץ לארה"ב, שישמח לראות אותו נופל.
יגיד ריי אלן, שהוא היה רוצה עוד טבעת אליפות לפני פרישה ועם מיאמי האופציה יותר ריאלית מאשר עם בוסטון. יגידו המקטרגים שעם אוקלהומה שהתבגרה בשנה, עם הלייקרס של קובי, דווייט, נאש ופאו, ברוקלין נטס החדשה ועוד הפתעות שיכולות להגיעה מכיוון מינסוטה, שיקגו, הקליפרס, הספרס ואולי אפילו ממנהטן - הסיכוי של ההיט לרי-פיט קטן מזה שהיה לה בעונה שעברה.
שוחחתי עם אלן, בארבע עיניים, באחד ממשחקי האולסטאר אליהם הוזמנו שנינו. זה היה חודשים ספורים לפני המעבר שלו מסיאטל לבוסטון. גם אז אי אפשר היה לדעת מה עובר לו בראש. שום הבעת פנים מסגירה, שום רגש מתפרץ מכל סוג שהוא. כמו על המגרש, רגוע, רוצח. ובכל זאת הצלחתי להוציא ממנו חיוך קטן והשענות לאחור בכיסאו. זה קרה בזכות תיאור התקפת כדורסל שהשמעתי באוזניו: "טרוויס נייט משתלט על הריבאונד ומוצא לידו את דוניאל מארשל. דורון שפר בא לקבל ממנו את הכדור, חודר אל הסל תוך כדי משיכת שני שומרים אליו ואז מוסר נהדר לפינה, לריי אלן שקובר עוד זריקה מחוץ לקשת".
ההתקפה האופיינית הזו במסגרת ה NCAA הפכה באמצע שנות ה- 90 את אוניברסיטת קונטיקט של שפר מרמת אפעל למכללה האמריקאית של כולנו ואת ריי אלן לכוכב עולה. אולי החיוך שהצלחתי להעלות על שפתיו אז, יחזור על עצמו בסוף העונה הקרובה, עם אליפות שנייה לאחד הקלעים הגדולים בכל הזמנים. יתכן שגם עכשיו ריי אלן יודע משהו שאף אחד לא יודע, ואז, אם וכאשר, כבר לא נחפש יותר הסברים ואלן גם לא יהיה חייב לתת אותם.