טוב, אז מה היה לנו עד עכשיו? הלייקרס מבצעים את אחת הפארסות הספורטיביות הגדולות של השנים האחרונות; קווין גארנט אמר לכרמלו אנתוני שלאשתו יש טעם של 'האני נאט צ'יריוס' אבל מסתבר שמאז הם השלימו; משחק הכסאות: הקינגס יהפכו לסופרסוניקס וההורנטס לפליקאנס; קליבלנד ערכה טרייד ועומרי כספי לא היה כלול; ורשימת המשתתפים באולסטאר בדיוק פורסמה.
מה חסר? ניחשתם נכון. צריך לחלק פרסים לחצי הראשון של העונה ב-NBA. אז הנה, שלא תגידו שאין.
השחקן משתפר - פול ג'ורג', אינדיאנה
את העונה התחילו הפייסרס במאזן 6:3, כאשר הניצחונות הגיעו על טורונטו, וושינגטון וסקרמנטו. חסרונו של דני גריינג'ר הפצוע לא היה יכול להיות מורגש יותר, והיה נראה שבאינדיאנה הולכים לעבר עונה אבודה. אבל אז החליט פול ג'ורג' לקחת פיקוד על הקבוצה, ובגיל 22 הוא מנהיג את קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה בלי שנראה על הפנים שלו שהוא מודע לכך בכלל. המבע שלו תמיד רגוע, בטוח, והפעולות על הפרקט בהתאם.
הסמול פורוורד בדרך לשפר את ממוצע הנקודות שלו למשחק ב-5.2, וכרגע הוא עומד על 17.3 נקודות למשחק. הוא מוריד יותר כדורים חוזרים, מוסר יותר אסיסטים, חוסם יותר, חוטף יותר, ושומר על אחוזי קליעה לא רעים, למרות זינוק מטאורי בכמות הזריקות. לא בכדי הוא הוזמן לאולסטאר הראשון שלו, ולא בכדי מדברים על כך שאינדיאנה תנסה לסדר לעצמה טרייד טוב על גריינג'ר לאחר שיחזור מהפציעה בברך. גריינג'ר שחקן מצוין, אבל אוטוטו הוא בן 30 ועדיין לא ממש מיצה את הפוטנציאל שלו - אולי עדיף להמר על הסוס הצעיר.
המאמן - מארק ג'קסון, גולדן סטייט
לפני שנתיים וחצי, דאג קולינס נטש את האוזנייה והמיקרופון לטובת הלוח המחיק והטוש, ועבר מפרשן ב-TNT למאמן של פילדלפיה. את עונתו הראשונה הוא כמעט סיים כזוכה בתואר מאמן השנה, והפסיד רק לטום תיבודו משיקאגו. לעמיתו ג'קסון, שלפני שנה וחצי עשה צעד דומה ומונה למאמן הווריורס אחרי כמה שנים כפרשן של ESPN, זה לא עבד כל כך חלק, אבל אחרי שנת השתפשפות, הוא מנהיג השנה את הקבוצה הכי מפתיעה ב-NBA.
והיא לא סתם מפתיעה, אלא ממש מפתיעה. אין אף שם נוצץ במיוחד בסגל של גולדן סטייט, אבל ג'קסון מוציא מהקבוצה הזו את המקסימום, תוך שהוא מעלה את סטפן קארי, דייויד לי וג'ארט ג'ק לרמה חדשה. נראה שהליגה הולכת בכיוון של 'סמול בול', ואין הרבה קבוצות שעושות את זה טוב יותר מהווריורס, במיוחד כשג'קסון שם את קארי וג'ק יחד על הפרקט ומסיט את קליי תומפסון לעמדה 3, ולי משחק סנטר. המערך הזה הביא לו 23.6 נקודות יותר מהיריבה שלו על כל 100 פוזשנים.
לא בטוח שיש לווריורס מה למכור בפלייאוף, מכיוון שהיא עדיין מבוססת על התקפה מהירה, הרבה קליעות מעבר לקשת וההגנה שלה לא מספיק טובה (21 בליגה). אם הפלייאוף היה מתחיל היום הם היו פוגשים את ממפיס שהייתה טוחנת אותם בצבע. כך או כך, העבודה של ג'קסון ראויה לציון, ואם הכל ילך כמו שצריך, הפרס צריך להיות שלו.
הרוקי - דמיאן לילארד, פורטלנד
מדהים שהילד הזה לא קיבל הזדמנות בבית הספר התיכון בו למד ומצא את עצמו במכללה זעירה, וובר סטייט. למזלו, הבלייזרס שידועים בחוש הריח המפותח שלהם לכישרון בשנים האחרונות (מה לעשות שכולם נפצעים בברכיים?), עטו על המציאה עם הבחירה השישית בדראפט ומאז קוטפים את הפירות. מהיום הראשון שלו בליגה, לילארד הוכיח שהוא שייך והשתלט על המירוץ לפרס רוקי השנה.
רק אוסקר רוברטסון ואייזאה תומאס קלעו 20 נקודות וחילקו 10 אסיסטים בבכורה שלהם בליגה, עד שלילארד הצטרף והפך לשלישי. הוא משלב בין מהירות וכח מתפרץ ליכולת לראות את המהלך לפני היריב. הכי חשוב, הוא החזיר את הניצוץ לעיניים של שוכני הרוז גארדן אחרי כמה שנים קשות. עם ממוצעים של 18.3 נקודות ו-6.6 אסיסטים למשחק, אין שום כוח שייקח ממנו את התואר. אפשר לאחל לו דבר אחד, באמת מכל הלב: תישאר בריא.
השחקן ה-6 - ג'מאל קרופורד, קליפרס
אם יש בן אדם אחד שתמיד שוכחים כשמתארים את הקפיצה שעשו השנה בצד המואר של סטייפלס סנטר, מדובר בקרופורד. הוא תמיד היה סקורר בחסד עליון, אבל השנה הנווד הזה פשוט סוחב על הגב שלו את החמישייה השנייה של הקליפרס כמעט בכל ערב, ועוד באחוזי קליעה טובים. קרופורד עשה את זה גם באטלנטה, אבל השנה יש לו הזדמנות להיות חלק מקבוצה שמתחרה באופן רציני על האליפות, והוא עושה כל שביכולתו כדי לעזור למאמץ.
הסגנון של הקליפרס מעט משתנה כשהם עוברים לשחק עם החמישייה השנייה. בלי מקלות הפוגו העונים לשמות בלייק גריפין ודאנדרה ג'ורדן וללא רכז כמו כריס פול, אין לוויני דל נגרו כלים מספיק טובים כדי לייצר פיק אנד רול מוצלח על בסיס קבוע. לכן, הקבוצה נשענת יותר על היכולת של קרופורד לייצר לעצמו זריקה נוחה, ועד עכשיו זה עובד. קרופורד הוא הקלע המוביל של הקבוצה העונה והמאזן שלה עומד על 1:11. השאלה היא האם זה יספיק בפלייאוף.
שחקן ההגנה - ג'ואקים נואה, שיקאגו
ללא ספק, הבחירה הכי קשה. כל שנה, למעשה, תואר שחקן ההגנה המצטיין הוא מוקש גדול. אי אפשר להסתמך על סטטיסטיקה בלבד כי הנתונים יכולים לשקר בנוגע להגנה של השחקן, וכאן נכנס הביטוי: "אין טוב ממראה עיניים". אחרי ששמותיהם של מארק גאסול, סרג' איבקה, טייסון צ'נדלר ולארי סנדרס הסתחררו בראשי, ננעלתי על הצרפתי של הבולס. למה? תשאלו את כל הסנטרים שנאלצו להתמודד איתו השנה.
בקצב הנוכחי שלו, נואה ירשום שיאי קריירה בריבאונדים ובחסימות, וכל זה עבור אחת מקבוצות ההגנה הכי טובות ב-NBA. אבל כמו שאמרתי, אי אפשר להשתמש רק בנתונים. כשאתה רואה את נואה שומר בפוסט על סנטרים כמו דווייט האוורד, אתה מבחין בזריזות הרגליים ובטכניקה הנכונה של נואה. לראות את הסנטר הצרפתי משחק זה שיעור לכל ביג מן שעושה את צעדיו הראשונים במקצוע. דריק רוז יכול לקחת את הזמן עם ההחלמה שלו. הבולס בידיים טובות.
ה-MVP - קווין דוראנט, אוקלהומה סיטי
גם פה הייתה לי התלבטות רצינית. מהשבוע הראשון של העונה היה אפשר לראות שכרמלו אנתוני התבגר השנה, שיש לו תמיד חיוך על הפנים והוא בכושר שיא בקריירה. מנגד, כריס פול הפך את הקליפרס לקבוצה הכי מהנה במערב, אבל גם כזו שלוקחת ניצחונות בסיטונות. בחירה בכל אחד משניהם היא מוצדקת לכשעצמה.
אבל אז ראיתי את דוראנט מול הקליפרס השבוע, והבנתי שמבחינתי יש רק מנצח אחד, לפחות על פי החצי הראשון של העונה. רק לברון ג'יימס מסוגל להשתלט בימים אלה על משחק בצורה כזו. KD הוא פשוט סקורר מזן אחר. אני לא זוכר שראיתי אותו צולף שלשה שגירדה את הטבעת - הכל נוחת בפנים "רק רשת" עם סאונד ייחודי ששומעים רק באוקלהומה סיטי. גם בלי לצפות במשחק, ברגע שאתה שומע את ה-"סווש" הזה, אתה יודע שדוראנט הרגע ירה ג'אמפר בלתי ניתן לעצירה. וברגע שהוא נכנס לזון, הקבוצה השנייה יכולה להתחיל לארוז את החפצים ולעלות על המטוס בדרך לאולם הבא.
מה שמפחיד יותר מכל, זה שהוא רק הולך ומשתפר. לראשונה בקריירה הוא קולע מעל 50 אחוזים מהשדה, הוא עשוי גם לרשום שיא אישי מעבר לקשת, ובדרך הוא גם שיפר את יכולות המסירה, החטיפה והחסימה. אנחנו אמנם חיים בעידן בו יש רוויה לא נורמלית של שחקנים גדולים, אבל זה לא הגיוני ששחקן כמו דוראנט ייתן עונה כזו ושוב יסיים בלי תואר MVP. הגיע הזמן שלו.