היום זה יום מוזר עבורי. עברו חמש שנים מאז הפעם האחרונה שלא שיחקתי בגמר ה-NBA. אני מבואס, אני רוצה לשחק כדורסל, אבל אני גם אוהב להיות עם המשפחה. צייצתי אתמול שאני רואה בזה ברכה, זו הזדמנות לקחת זמן לעצמי ולהודות על הבריאות שלי. אולי זה טוב בשבילי להיות הרחק מהמשחק כרגע.
אני גם שמח להגיד שאני מתאמן שוב. אני מתרגש מכך, מהאפשרות לשפר את המשחק שלי. אחד הדברים שבאים עם ההצלחה בכדורסל, זה שאתה הולך כל כך עמוק לתוך העונה, שעד שהכל נגמר, אתה יוצא לחופשה, ואז חוזר לעבודה. זה כמו שאתה חורש למבחן, אתה מוכרח להיכנס לעניינים כל כך מהר. זה נחמד מהבחינה הזו שיש לי הזדמנות לשפר את המשחק שלי לראשונה אחרי הרבה זמן.
עם זאת, אני לא יכול שלא להיזכר בפעמים ששיחקתי במשחק מספר 1 של הגמר במרוצת השנים.
אתה נהיה לחוץ. זה משםיע על הפוקוס, על ההתרגשות, על העצבים. הגמר הוא סיפור שונה לגמרי. יש הרבה יותר תשומת לב של התקשורת. ביום המדיה, אני זוכר שאתה מקבל תחושה כאילו אתה נמצא במקום אחר, גם כשאתה בתוך האולם שלך. זה עדיין רק משחק, כמובן, אבל אתה עושה את יום המדיה ורואה את כל התפאורה. אתה אפילו לא מזהה מקומות שאתה בדרך כלל מזהה. זו חתיכת הפקה.
אם אתם עושים את הטעות וצופים בטלוויזיה, אתם רואים כמה באזז יש. אתה איפשהו בין התעלמות מהכל לניסיון להישאר נעול על מה שצריך לעשות. ואז המשחק מתחיל, ואתה יוצא לדרך.
אהיה איתכם שוב גם מחר, אבל בינתיים, ההימור שלי הוא שהווריירס ינצחו ב-7 משחקים. חפשו את הפוסטים שלי בחשבון ה-NBA באפליקציה LINE כדי לגלות מדוע.
אם אתם רוצים עוד מכריס, תעקבו אחרי סדרת "קולות הגמר" של אלוף ה-NBA פעמיים בעבר, על ידי הורדת אפילקציית LINE ב-line.me/download והתחברות לחשבון הרשמי של ה-NBA.
בוש מאמין בווריירס (getty)