הלילה, בין רביעי לחמישי, יפתח אטורה מסינה את עונתו השלישית ב-NBA. אחרי קדנציה אחת בלוס אנג'לס לייקרס, חזר המאמן האיטלקי לאירופה, שם עמד על הקווים של צסק"א מוסקבה, ובשנה שעברה שב לליגה הטובה בעולם, כעוזרו של גרג פופוביץ' בסן אנטוניו. רגע לפני שהספרס ועוזר המאמן פותחים עונה, ישב האיטלקי לראיון עם מי שמכיר אותו טוב כמעט יותר מכל אחד אחר – דן שמיר, שהיה עוזרו בצסק"א.
אתה נכנס לעונה השלישית שלך, ספר לנו איך זה שונה בהשוואה למה שעשית בעבר?
"האמת שיש לי מזל להיות בארגון מדהים כמו סן אנטוניו, מבחינת אנשים, שחקנים, מחויבות ותחושת ה"ביחד" של כל הארגון. כמובן שהזדמנות לעבוד עם מאמן כמו גרג פופוביץ' זאת חוויה עם ערך מוסף, לא רק על המגרש, אלא לכל החיים, בלי קשר לכדורסל בכלל. ההבדל הכי גדול הוא שחזרתי להיות עוזר מאמן אחרי 25 שנה, וכמובן שכעוזר מאמן, ואת זה אתה יודע יותר טוב ממני, אתה קודם כל צריך להבין את הפילוסופיה של המאמן, הדרך שבה הוא עושה את הדברים, את הדרך שבה הקבוצה עובדת ואז אתה מנסה להשתלב בתהליך הזה: אתה צריך להבין מתי יש רגע טוב לדבר ומתי אתה צריך לשתוק. זו הסתכלות אחרת על הדברים, אז הכל מאתגר.
מצד שני, התחרות היא מאוד מעניינת. יש לנו באירופה חוסר הבנה לגבי ה"קלות" של משחקים בליגה הזו, לגבי המאמץ של 48 דקות. ההבדל המרכזי מאירופה הוא שאין תחושת טראומה כמו שיש בכל משחק יורוליג, תחושה של "אתה מפסיד ואתה בחוץ" ואם אתה מנצח זו תחושת הקלה לעוד שבוע נוסף. כאן, בעונה של 82 משחקים, יש יותר מרווח לטעויות, אבל מבחינת מאמץ, הכנה, הקפדה על פרטים, אני מאמין שליגה הזו היא הכי טובה שיש".
אוקיי, בוא קצת נפרק את זה לגורמים, בוא נדבר עליך והמעבר שלך לתפקיד חדש. איך זה היה בעבורך? זה היה קשה?
"כשאתה נכנס לתפקיד חדש, יש עולם מונחים חדש לגמרי. אנחנו רגילים לקרוא להגנה ש"מכריחה" את השחקן לכדרר לכיוון קו הבסיס DOWN LINE וכאן קוראים לזה PUSH לדוגמא. אני יכול לתת לך 500 מילים שונות מהמונחים באירופה".
עם פופוביץ'. לומד ממנו המון (getty)
לספרס יש שפה משלהם, לא?
"אני חושב שלכל קבוצה וכל מאמן כאן יש שפה משלו, אבל בספרס זו שפה שנבנתה לאורך 19 השנים האחרונות, אז זו שפה שיש לה שורשים עמוקים, יש בה הרבה מעבר למה שרואים".
בוא נדבר על השחקנים. האם העבודה עם שחקני NBA גדולים שונה מהעבודה עם שחקנים גדולים באירופה?
"בוא נגיד שהרמה של שהציפיות העצמיות של השחקנים מאוד דומה, התחרותיות מאוד דומה. כאן, בסן אנטוניו, זה שונה. יש לנו מנהיגות חזקה של השחקנים הוותיקים: טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי וטוני פרקר נמצאים כאן כבר שנים.
"העונה מאוד תובענית ואני חושב שמעט שחקנים אירופאיים מבינים את המשמעות של לשחק ערב אחרי ערב. אתה מסיים משחק, טס ומגיע לעוד חדר במלון בשתיים-שלוש לפנות בוקר, מתעורר, עובר על תוכנית המשחק, אימון ובחמש אחר הצהריים כבר נוסע באוטובוס לשחק עוד משחק. כשאתה יודע שאתה צריך לשחק טוב ערב אחרי ערב, זה דורש משמעות עצמית ומחויבות גבוהה כדי לשחק ברמה גבוהה שני משחקים ברציפות.
אבל עבורך, כמאמן, עבודת האימון היא דומה. אתה מבקר אותם אותו הדבר, מלמד אותם אותו הדבר? אתה נותן להם פידבק כמו שאני יודע שהיית עושה במהלך כל השנים, שם לב לכל פרט קטן, תהליך הלימוד הוא אותו דבר וכו'?
"אני יכול לענות לגבי העבודה בספרס. כאן יש דרישה גבוהה לאיכות, פופוביץ' לא נותן לאף אחד להתרשל בתפקידו. לפעמים הוא יכול להיות תובעני ויש הקפדה גבוהה על פרטים, אז אני לא רואה שום הבדל, זה אפילו מביא לדרישה גבוהה. מה שכן הפתיע אותי, לדוגמא, הוא ניהול הזמן של האימונים. האימון פה הוא כל כך מאורגן במדויק שאנחנו יכולים להשיג בזמן קצר מה שהשגנו באירופה בשלושה-ארבעה אימונים. כאן הכל מתוכנן לפי שניה, אפילו לא לפי דקה".
מסינה והכוכבים (getty)
איך זה לעבוד עם פופוביץ' ולהיות איתו כל יום?
"זו חוויה. אנחנו לא מדברים רק על האדם שנחשב למאמן הטוב בליגה, לא רק עכשיו אלא בכל הזמנים, אלא גם על אדם שמתעניין בתרבות, פוליטיקה, אוהב לבקר במדינות אחרות וללמוד מהחוויות שם. הוא אדם עם מוח אדיר שגם אוהב לעזור. לפעמים זה מאתגר אותך, לפעמים זה תומך בך. הוא מנהיג נהדר, לא רק מבחינת כדורסל, לא רק בתרגילים שעל לוח. יש סקרנות טבעית יומיומית בלהיות איתו באימון, בפגישות, בארוחות ערב במשחקי חוץ ולהקשיב לו, להקשיב ולהגיב אליו. הדבר הכי מעניין שאני יכול להגיד לך הוא שפופוביץ' אוהב שמאתגרים אותו".
הוא יודע שכל פעם היינו צריכים רגע של שיפור מצב רוח אז היינו רואים קטעים שלו "מתעלל" בעיתונאים או שעדיין לא סיפרת לו?
"(צוחק..) אני מניח שהוא יודע".
בוא נדבר קצת על דייויד בלאט. כולם מדברים על כך שהוא המאמן האירופאי הראשי הראשון בליגה. מבחינה אירופית, ולך יש פרספקטיבה טובה על כך, אתה חושב שהאופן בו הוא מנהל את קליבלנד והמשחק שלהם שונה בגלל הרקע שלו מאשר מאמן אחר עם ניסיון NBA?
"ראשית, דייויד אמריקאי. הוא גדל בארה"ב, למד כאן בקולג', אז לדעתי זה דומה לדרך שעשה מייק דאנטוני. שניהם פיתחו את קריירת המשחק והאימון שלהם באירופה, אבל בשורה התחתונה הם אמריקאים. השפה ודרכי ההתקשרות כאן לא זרות להם, הדיבור והבנת כל דבר קטן בתהליך התקשורת וזה יתרון עצום. שנית, אתה לא מגיע בלי רקע רק כי הגעת מאירופה אם שיחקת בפרינסטון אצל פיט קאריל, שהוא מאמן מכבוד ברמה עולמית, אז לדייויד היה רקע שעזר למעבר החלק שלו".
אבל אטורה, האם אתה רואה את הרקע האירופאי שלו בא לידי ביטוי בדרך שהוא מאמן או שלא?
"אני לא יכול לומר לך כי אני לא נמצא שם ביום יום. מבחינת כדורסל, בתחילת העונה הוא התחיל להחדיר להם יסודות מסוימים שהיו מוכרים לו ממכבי ועקבתי אחרי קליבלנד, כי זו אחת מהקבוצות שהייתי אחראי על הסקאוטינג שלהם. ראיתי מהלכים שמתחילים ממסירת "הנד אופ" שהוא היה עושה גם במכבי, אבל במהלך העונה ראיתי, גם בגלל השינויים שהיו בסגל, שהוא דווקא התרחק מזה. הוא עשה התאמות בסגנון, התאמות לסגל החדש, למצב החדש ולפציעות שהגיעו בהמשך והקבוצה התחילה לשחק בסגנון אחר. בשורה התחתונה הוא הראה את היכולת המדהימה שלו להסתגל ולהגיב למצבים שונים, כמו שהוא עשה במשך שנים באירופה. מבחינת שימוש באלמנטים שהוא הכיר ממכבי, ראיתי אותו דווקא מתרחק מכך במהלך העונה".
הימים עם שמיר במוסקבה (getty)
יש דבר שאנשים אוהבים וזה שאלון אסוציאציות וזה ידרוש את החדות שלך. אני אזרוק לך שם ואתה תגיד את הדבר הראשון שעולה לך בראש.
מאנו ג'ינובילי
"זו אגדה, ה-אגדה הבינלאומית בלי ספק... היוצר".
קובי בראיינט
"תובעני. הוא הספורטאי הכי תובעני שהייתי בסביבה שלו, כלפי עצמו וכלפי העמיתים שלו".
אירופאיים ב-NBA
"יהיו יותר ויותר, כמו גם שחקנים משאר העולם, אבל זה יהיה נהדר אם שחקנים אירופאיים ילמדו לחכות קצת כדי לא להגיע מוקדם מדי".
הפיינל פור לעומת סדרות הפלייאוף
"אני מדרג את המתח והדרמה כגבוהים יותר בפלייאוף כאן. דרך אגב, ואתה יודע את זה כי דיברנו על זה לא מעט, אני מאוד תומך בסדרות פלייאוף כשיטה להכריע את התואר האירופי".
בקי האמון
"קשוחה, נערה קשוחה, היא ממש קשוחה. היא היתה שחקנית גדולה, היא עובדת עם צוות גברי והיא מסתדרת מצוין והיה לה את האופי הזה כדי לקבל דרכון רוסי ולשחק באולימפיאדה בנבחרת הלאומית של רוסיה".
טבעת אליפות
"הייתי פה בעונה שעברה, במשחק הפתיחה, כשהעניקו את טבעות האליפות לשחקנים שזכו שנה קודם, אז אני חולם גם להיות במעמד הזה יום אחד".