רעם של עוד: 5 דברים שלמדנו על הת'אנדר

1. היחנקות, מילון נ.ב.א שושן: מה שקרה ללוס אנג'לס קליפרס מול יוסטון בעונה שעברה - להעיף פייבוריטית לאליפות מסן אנטוניו ולהוביל 1:3 על קבוצה פחות טובה, כולל הפרש דו ספרתי נוח בשלב מאוחר במשחק 6 שנערך אצלך בבית; להפסיד לשלשות של ג'וש סמית' וקורי ברואר.

לא-היחנקות, מילון נ.ב.א שושן: מה שקרה לאוקלהומה סיטי מול גולדן סטייט החודש - להעיף פייבוריטית לאליפות מסן אנטוניו ולהוביל 1:3 על קבוצת העונה הרגילה הטובה בהיסטוריה, שכמו שעשתה מאוקטובר ועד מאי, יודעת להסתכל למשבר בעיניים, לנעוץ בו חיוך מתריס, ולגרום לו להשפיל מבט; להפסיד לשלשות של הקו האחורי עם הקליעה הקטלנית ביותר שנבראה.

2. ראסל ווסטברוק. גם אחרי הסדרה הזו, הוא נשאר השחקן הכי מרתק בליגה. לרגע, או לפחות ל-96 דקות במשחקים 3 ו-4 ההם, כבר ראינו את כל הברגים מתהדקים, את הפוטנציאל מתממש, את האחריות מצליחה לתפוס את התזזיתיות במירוץ האינסופי בין שתיהן בראשו. המשחקים הללו גם יתבררו לבסוף כיחידים בסדרה שבהם קלע ביותר מ-40 אחוז מהשדה. הגיחוך שלו על ההגנה של סטף קרי במשחק 5 ייזכר כרגע בו היהירות שלו שוב הרימה את ראשה. היא התנקמה בו כאשר בעט ונגח בדלי באותן דקות אומללות בסיום המשחק השישי, עם ארבעה איבודים ב-100 שניות, חלקם ממש לא מחויבי המציאות.

3. קווין דוראנט. רגע אחרי שהכל נגמר, שחקני גולדן סטייט התחבקו עם הסופרסטאר של אוקלהומה סיטי. פרידה מנומסת, כבוד הדדי בין לוחמים שפירקו זה את זה במשך שבועיים, איך שלא תסתכלו על זה – כאשר השמועות מדברות על אפשרות שיצטרף בעוד חודש וקצת לגולדן סטייט, התמונה הזו לא יוצאת מהראש. זה יהיה המסלול הבטוח שלו לאליפות ולשושלת, אולי גם חבל ההצלה מקריירה קארל-מאלונית שבה הכי גבוה שאפשר להגיע זה להיות הסגן של בר כוכבא.

יש שיראו בצעד שכזה, אם יגיע כמובן, הודאה בכך שהוא לא מספיק טוב כדי לקחת אליפות כשחקן מוביל. ויש שיחשבו שזה מה שמגיע לו, אחרי הכל: קבוצה שתכיר ביכולותיו, שלא "תשכח" אותו לדקות ארוכות כשהוא על המגרש, שתאפשר לו את התנאים האידיאליים לגעת סוף סוף בגביע. מהרבה בחינות, דוראנט נמצא עכשיו בסיטואציה דומה לזו בה עמד לברון ג'יימס בקיץ 2010. אבל יש גם שוני אחד גדול.

4. בילי דונובן. כשלברון נטש את קליבלנד ולקח את כישוריו לסאות' ביץ', המאמן שלו היה מייק בראון, הסקוררים מספר 2 ו-3 בקבוצה שלו היו מו וויליאמס ואנתוני פארקר, וארבעה שחקני מפתח היו בני 33 ומעלה, כולל סמיטריילר חורק בשם שאקיל אוניל. עד כדי כך הקבוצה היתה נואשת, שהצעד הראשון שעשתה ההנהלה כדי להחזיר ללברון את האמון במועדון היה לפטר את המאמן. הפעם, אין סיכוי שסם פרסטי אפילו יחשוב על צעד שכזה.

דונובן גורם לדוראנט לתפוס ודאי את כל השנים ההן עם סקוט ברוקס במונחים של בזבוז נוראי. בעונה אחת הוא ידע להוציא משחקנים חד-מימדיים דברים שהם לא ידעו שיש בהם: לדיון ווייטרס הוא גרם לשחק כדורסל אחראי (העיתונאים רויס יאנג וזאק לואו, רק בשבוע שעבר, ניסו להיזכר לשווא מתי בפעם האחרונה הוא לקח זריקה בנפילה מששה מטרים עם 15 שניות על השעון), את סטיבן אדאמס הוא פיתח לכוח אדיר מתחת לסלים, הוא מצא מה לעשות עם אנדרה רוברסון בהתקפה (גם ביום קליעה מחריד במשחק השביעי, האיש סיים עם יותר ריבאונדים מכל שחקן אחר על המגרש). לאנס קאנטר, אלוהים ישמור, הוא גרם לשמור. אם דוראנט יחליט להישאר בסופו של דבר, תנו את הקרדיט לדונובן.

5. הרוטציה. אלה היו שתי דקות לא מייצגות, אבל הן אמרו הרבה: בסוף הרבע השלישי העלה סטיב קר מהספסל את צמד הברזילאים שלו, אנדרסון ורז'או וליאנדרו ברבוסה, שמיעטו לשחק דקות משמעותיות במהלך הפלייאוף. הם נתנו אוויר, ועזרו לווריורס לתת פוש קטן ולהזיז את ההפרש אל מעל לעשר. 11 שחקנים קיבלו דקות אצל קר במשחק החשוב של העונה, בעוד דונובן משתף שבעה ומכניס את רנדי פוי לכמה שניות סמליות.

נכון שגם שבעה שחקנים שאפשר לסמוך עליהם זה דבר משמעותי, אבל המטרה הבאה של דונובן היא להחזיק רוטציה של תשעה-עשרה שחקנים שיכולים לתרום במאני טיים. בסך הכל, אם דוראנט יחליט להישאר לעוד עונה – מעין פשרה שתוציא את כל הצדדים מרוצים, אבל לא תאפשר להם רגע אחד של שאננות (מי אמר שאי אפשר ללמוד מלברון) – הרי שהת'נדר די מסודרים. ווייטרס הוא השחקן המשמעותי היחיד פרט אליו שיוצא לשוק, ובמצבו, יכול להיות שאפשר להשאיר אותו בחוזה סולידי. סיטואציה טובה יותר הוא יתקשה למצוא.

רק בסוף פברואר, נראה שכל העסק בדרך להתפרקות מקצועית, והת'נדר חוו טרגדיות אישיות בשרשרת אכזרית. שלושה חודשים לאחר מכן, החבורה הזו שיחקה כדורסל נפלא שמעולם לא ידעה שיכלה לשחק, ושלחה אל החבלים, מתנדנדת ומטולטלת, את קבוצת העונה הסדירה הטובה אי פעם, רק כדי לראות את היריבה מוצאת בעצמה כוחות נפש אדירים ומסתערת לנוק-אאוט משלה. אחרי אחת מסדרות הפלייאוף המשובחות שראינו, אם יש צדק בכדורסל, מגיע לת'נדר הללו לפחות עוד צ'אנס אחד.