מעלה, מעלה: הגמר שוב השאיר אותנו ללא מילים

1. "לתקן מכונית כדי לנסוע בה שוב / לחפש מים, לייחל לגשם"
החטא הראשון של אדם סילבר היה לבחור את Up & Up כשיר של פלייאוף 2016. כן, אני מניח שלא הוא עצמו לחץ על ה-Play, אבל כשההפרשים צומחים מעלה-מעלה-מעלה, וכל כך הרבה משחקים נראים גמורים אחרי רבע או שניים, נראה שהקונספירציה הבאמת יעילה של הליגה היא לגרום לאוהדים באירופה שהתרגלו ל"קומו במחצית" או "קומו לרבע האחרון" להרגיש ממש מטופשים. לפחות במובן אחד, NBA Cares – היא דואגת למנוע מאותם אוהדים הפרעות שינה.

אחד הדברים שהכי קשה להסביר, זה איך פלייאוף 2016 הפך לחד-צדדי ביותר אי פעם. אי אפשר לתרץ זאת בדומיננטיות של קבוצה אחת, אחרי שגם זו שרשמה את העונה הרגילה הטובה בהיסטוריה חטפה בשתי סדרות יותר תבוסות של 20+ הפרש מאשר ב-90 המשחקים שקדמו להן. אפשר לדבר על איך השלשות הפכו לנשק קטלני שגומר משחקים במהירות, אבל הן היו שם גם בעונה שעברה. אפשר לנסות ולספר שמאמנים רבים מרימים ידיים מוקדם מהרגיל ושומרים כוחות למשחק הבא, וגם זה הסבר צולע. אז את מי נשאר להאשים? קולדפליי.

2 "לראות פנינה נוצרת, יהלום בערימת חול / לראות ציפור נוסקת, מעל השיטפון"
טענה נפוצה למדי היא שטריסטן תומפסון לא שווה את החוזה שלו. 82 מיליון דולר לחמש שנים, זה מה שהוציא בסתיו הפורוורד המוגבל מהנהלת קליבלנד, לאחר חודשים ארוכים של משא ומתן ולא מעט מרמור. נכון, הוא גם מחזיק באותו סוכן של לברון ג'יימס וכנראה שאם לברון רוצה, הבעלים ישלם מס מותרות עצום. ועדיין.

רק שבמשחקים האחרונים תומפסון הסביר לכולם מדוע כן היה שווה לשלם לו: נכון שהוא לא מסוגל לקלוע מחצי מרחק ומעלה, אבל הוא לא באמת צריך. בהיעדרו של בוגוט, תומפסון הכתיב את הקצב מהרגעים הראשונים, עם האנרגיות ועם איום ריבאונד ההתקפה שגם כשאינו מתממש, גורם ליריבה להשקיע יותר בבוקס-אאוט ופחות במחשבות על התקפת מעבר קטלנית. רגע לפני סיום הרבע הראשון, כמות הריבאונדים שלו היתה זהה לכמות הנקודות של גולדן סטייט.

3. "לשכב בביוב, לכוון אל הירח / לנסות לרוקן את האוקיאנוס עם כפית"
מעבר לתומפסון, הסמל של ניצחון קליבלנד היה בעיניי לא לברון ג'יימס, אלא דווקא יוצא אחר של דראפט 2003 – דאנטיי ג'ונס. 13 שנים אחרי שנבחר במקום ה-20 ורשם קריירה אפרורית למדי, הוא הוחתם ב-13 באפריל כדי לסתום את החור האחרון בסגל. אחרי שהעביר את רוב העונה בגרנד ראפידס מליגת ההתפתחות, את השכר שהוא קיבל מהקאבס העונה – 8,819 דולר – לברון ג'יימס מרוויח בשלוש שעות וחצי על המטוס לאוקלנד.

בסוף הרבע השני, כששאמפרט, סמית' וג'פרסון מסובכים בעבירות, הוא נכנס ובהתקפה הראשונה הווריורס השאירו אותו חופשי וגרמו לקאבס להחטיא, ולג'ף ואן גאנדי להסביר ש"ככה זה עם עוד שחקן שלא מסוגל לקלוע, כמו דאנטיי ג'ונס". בהתקפה הבאה ג'ונס, בדקות הגמר המשמעותיות הראשונות בחייו, הבין שבגיל 36 לא יהיו לו הרבה הזדמנויות נוספות. אז את זו הוא לקח. הוא סיים עם 5 נקודות ובוקס אאוט אחד מצוין על דריימונד גרין, והרוויח את רגע התהילה שלו.

4. "אנחנו הולכים להשיג את זה, להשיג את זה יחד עכשיו / הולכים להשיג את זה, להשיג את זה יחד איכשהו"
לטירון לו יש כרגע על מי לסמוך, ודווקא סטיב קר הולך ומאבד נכסים. דריימונד גרין נעדר ממשחק 5 והאנרגיות והמנהיגות שלו, ברבע הראשון הקריטי, נשארו באיצטדיון הבייסבול בו ישב לפני שלושה ימים. אנדרו בוגוט – שלפחות בגזרת הריבאונד הכל כך חשובה, חסר מאוד – לא יחזור. איגודאלה בקושי מצליח לזוז בגלל כאבי גב והאריסון בארנס פשוט מחריד. קר נשאר עם הספלאש בראד'רס, שאחד מהם היה בחזקת נעדר מחצית שלמה, והשני איבד את שלוותו בצורה כל כך מדהימה, שיכולנו לראות את התדמית המושלמת שלו נסדקת בשידור חי.

אבל התדמית הזו, הרגשת ה"אנחנו-בסוף-נסתדר" שליוותה את גולדן סטייט לאורך כל העונה, היא אולי גם זו שגרמה לנפילתם בשני המשחקים האחרונים. הדיסוננס בין מי שאתה חושב שאתה לבין מה שקורה במציאות פשוט בלתי ניתן לעיכול מבחינתם, ואפשר לראות את זה בכל רגע בו השלשה החופשית מוצאת רק טבעת (והיו 14 חופשיות כאלה ברצף, במשחקים 5-6), או שמאמץ הגנתי מרשים נגמר בעבירה מיותרת.

בהתחשב בכך שהילד שלי לא ממש הכיר את גולדן סטייט, החלטתי לקרוא להם בשבילו "מפרץ ההרפתקאות", הרי גם סדרת הילדים מתרחשת במפרץ, ליד משהו המזכיר את גשר הזהב. הוא התחבר שם בעיקר לביטוי "אל תספור את האפרוחים שלך לפני שהם בקעו", מפי ראשת העיר טובה, ונראה שהווריורס קצת עשו את זה אחרי משחק 4.

במשך יומיים עיר ומועדון שלמים עסקו בניפוח ובטיפוח הסיפור שנקרא "לברון ג'יימס בכיין ולוזר", עד שדחקו אותו שוב לעמדת האנדרדוג, להפעלת מתג החירום, עד שכמעט שכחו שצריך גם לנצח אותו על המגרש, עד שאיבדו את צנעת המנצחים. במו ידיהם, כולל מכה אחת מתחת לחגורה, הם החזירו אותו לסדרה. ועכשיו הם עלולים לשלם.

5. "כשכואב לך, כשאתה חושב שכבר הספיק לך / אל תוותר לעולם"
כרגע המומנטום כולו של קליבלנד – לראשונה מאז משחק 2, קבוצה אחת ניצחה בשני משחקים ברציפות – וההגעה למשחק שביעי נותנת אופציה אמיתית שגם אם לברון יפסיד, יש לו סיכוי לא פחות טוב לזכות ב-MVP של הסדרה מאשר לכל שחקן בווריורס. נכון, זה לא קורה הרבה. למעשה, האיש היחיד שזכה ב-MVP בסדרת גמר בה הפסיד עשה זאת בעונה הראשונה בה חולק הפרס, עונת 1968/69 – ג'רי ווסט.

היום, ווסט הוא חבר הנהלה בגולדן סטייט. ובשבועות האחרונים הוא התייצב לצד לברון. כשחקן עם מאזן 8:1 שלילי בגמרים, הוא מבין את כאבו. "אם הייתי במצבו, הייתי רוצה לחנוק את מי שמזלזל בי", הסביר, "הוא סחב קבוצות על הכתפיים, הגיע לגמר שש פעמים רצופות. כמה פעמים הוא היה חביב הקהל? אף פעם. אפס. זה פשוט לא הוגן".

בגמר 2015, הכריז ג'יימס שהוא בטוח בניצחונה של קליבלנד מכיוון שהוא השחקן הטוב ביותר בעולם. הלילה, דווקא אחרי שפירק את ה-MVP המכהן משחק שני ברציפות, הלך ג'יימס בראיון סיכום המשחק בכיוון ההפוך. "קארי הוא שחקן ענק, בואו לא נטעה. הם הקבוצה הכי טובה בליגה, עשו מאזן 9:73 וקיבלו יתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף מסיבה מסוימת. זה הרבה בזכותו, אם לא הכל".

עכשיו, כל הלחץ על קרי. במהלך העונה ראינו אותו הופך לגוליית, וכעת לברון טנק המרכבה הוא זה שיכול לפגוע לו בול בפוני. בכל מקרה, עשויה להיות היסטוריה במשחק 7: סבירות גבוהה ל-MVP ראשון מזה 47 שנים מקבוצה מפסידה, או קבוצה ראשונה שמנצחת בגמר בו פיגרה 3:1.

אבל חוץ מזה שאין לנו כבר מושג למה לצפות, אנחנו יודעים רק דבר אחד: אחרי פתיחת ה-0:24, אחרי עונת ה-9:73, אחרי 402 השלשות לשחקן אחד, אחרי 369 נקודות במשחק האולסטאר, אחרי 25 השלשות לקבוצה במשחק אחד, אחרי 60 הנקודות במשחק פרידה, אחרי ה-MVP שנבחר פה אחד, אחרי ששה משחקי גמר רצופים שמסתיימים בהפרש דו ספרתי – אם יש דבר שעונת 2015/16 לא מפחדת ממנו, זה לקבוע תקדים היסטורי.