לפני 30 שנה זכה גלעד בלום באליפות ישראל בטניס. באותה שנה נעדרו מאותו הטורניר מטעמי פציעות ומחלות כמה מבכירי הטניסאים כמו שלמה גליקשטיין ושחר פרקיס. לאחר שנשאל על ידי אחד מאנשי התקשורת על העובדה שהוא זכה בתואר מול שחקנים צעירים תוך שהוא מנצל את החוסר ביריבים איכותיים ומנוסים, ושאולי יש כוכבית גדולה סביב התואר בו זכה, ענה בלום הכעוס: "גם להיות אלוף הארץ בגוגואים זה עדיחן אלוף הארץ. תואר זה תואר". אמר, ונטש את הראיון.
- הלילה ב-4:00 ב-5SPORT: גולדן סטייט מול קליבלנד בפתיחת סדרת הגמר
גולדן סטייט וקליבלנד ישחקו לראשונה בהיסטוריה במפגש שלישי רצוף על תואר אלופת ה-NBA, מה שפעם היה קרוי, ובצדק – אלופת העולם. הן עשו זאת בדרך הכי קלה וחלקה ששתי קבוצות עשו יחדיו אי פעם בדרך למעמד הגמר, כשהן עוברות קבוצות פצועות ונטולות הכוכבים הגדולים ביותר שלהן שהביאו אותן כמעט עד לקצה.
בוסטון יכולה הייתה לתת פייט יותר רציני לקליבלנד אם אייזיאה תומאס היה כשיר וקוואי לנארד היה קרוב לוודאי מלחיץ את גולדן סטייט אם לא היה נפצע בתחילת הסדרה בין השתיים ולראייה ההובלה של סן אנטוניו על סגנית האלופה ביותר מ-20 הפרש במשחק הראשון בסדרה שנערך באולם באוקלנד.
אליפות זו אליפות (getty)
גולדן סטייט מגיעה בטירוף (getty)
סו וואט? מה אכפת לקבאלירס ולווריירס שכך היו פני הדברים? אליפות היא אליפות היא אליפות ועכשיו היא מונחת בפני שני המועדונים שנהנו מיריבות קלות וממנוחות ארוכות בין סדרות. מעל שתיהן מוארת הילה של קרב בין שני מועדונים שהם מעל הליגה וכנראה ישארו כאלה גם בשנים הקרובות, כל עוד הקרם דה לה קרם של שחקני העל של הענף ילבשו את מדיהם.
בשנתיים האחרונות התחלקו הקבוצות באליפות לכל אחת ולמרות שרוב הפנים והשמות עדיין מככבים בשני המועדונים, סדרת הגמר הנוכחית שונה ביחסי הכוחות ובסגנונות. לאלופה מקליבלנד יש העונה יותר נשקים התקפיים עם קייל קורבר מחוץ לקשת, יותר אופציות בהובלת הכדור עם דרון וויליאמס וכן בסגל שלה אפשר למצוא שחקנים מנוסים במאני טיים. אלה מאפשרים לטיירון לו יותר תמרון מבחינת דקות המנוחה של קיירי אירווינג ושל ג'יי אר סמית או צ'נינג פריי ומה שביניהם, בכל מה שקשור לזריקה מבחוץ ולקבלת החלטות.
מבחינת גולדן סטייט, בוגוט וללי הרכים יחסית ובעלי האוריינטציה ההתקפית בעמדות הפנים עזבו, ובמקומם קיבלו הווריירס את זאזה פאצ'וליה וג'אבל מגי הפיזיים והקשוחים יותר, שיודעים לנעול את הצבע ולשנות זריקות. אם השניים יורידו את כמות הכדורים החוזרים, בטח ההתקפיים של טריסטן תומפסון, אחד ע"י דחיפות ונוכחות של גוף גדול ברחבה והשני עם האורך והיכולת לחסום, הווריורס יהנו מהורדת הפוזשנים של קליבלנד, ומעוד כדורים בהתקפה, מה שיכול לעשות את ההבדל בסדרה בין השתיים.
ויש גם את ההוא שהצטרף השנה, והוא רעב והוא בטירוף. דוראנט. קווין דוראנט. בסך הכל אחד הכשרונות ומהסקוררים הגדולים של דורינו, מי שלדעתי בעוד 20,30 שנה יהיה אחד מ-10, מקסימום 13 השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל. היכולת שלו לייצר נקודות, להוריד את הלחץ, את השמירות הכפולות ודקות המשחק של סטף קרי וקליי תומפסון היא סופר-משמעותית תוך כדי משחקים ובטח בסדרה שעל הנייר שווה לפחות 6 משחקים.
הכל פתוח (getty)
בחזרה לקליבלנד, למעט טריסטן תומפסון, כולם זורקים ומדייקים מחוץ לקשת ה-3 באחוזים מפחידים. למעשה הקבאלירס זרקו השנה יותר שלשות מאשר גולדן סטייט ואף קלעו באחוזים גבוהים יותר. לכו תשאירו פנויים לשלשות את קווין לאב, סמית, קורבר, פריי, שאמפרט, ג'פרסון, וויליאמס, ג'ונס, אירווינג... להמשיך? למעט קיירי, כל אלה קולעים ב 40% ומעלה, שלושה מהם מעל 50%. ויש גם את לברון ג'יימס. מבחינת שלשות, הוא רושם 2.5 כאלה למשחק בפלייאוף ב-42.1%. מפחיד.
אפרופו ג'יימס, השמירה עליו והורדת תפוקה הנוכחית שלו (32.5 נק', 8 כ"ח ו- 7 אס' עם 2.15 חט') היא המפתח הכי חשוב מבחינת גולדן סטייט בדרך לאליפות. דריימונד גרין יהיה האחראי לעצבן את המלך, כשגם קווין דוראנט הארוך והלא פחות זריז ברגליים מג'יימס יצטרכו לתרום עבירות ואגרסיביות כדי לתסכל את לברון, כשמהספסל יעלה אנדרה איגודאלה כדי לסייע במשימה הכי קשה בעולם הכדורסל.
לברון מציג העונה מספרי שיא בקריירה, אך גם הוא יודע שבגיל 32.5 חלון ההזדמנויות שנותר לו כדי לזכות באליפויות הוא יותר צר ממה שהיה בעבר, והשחיקה ואיתה הירידה במספרים יגיעו בעונות הקרובות, בטח אחרי 14 עונות של סביב ה-100 משחקים כל עונה, כשבנוכחית הוא נמצא על הפרקט יותר דקות מכל שחקן אחר בליגה. זה עניין של רעב. ולברון עדיין רעב כמו רוקי. השפתיים שלו מדברות על מורשת, על האדרת שם הקבוצה שלו, העיר קליבלנד ומדינת אוהיו עניית התארים, אבל הראש חושב טים דאנקן, קובי בראיינט, ומייקל ג'ורדן שלהם טבעות אליפות רבות משלו.
רעב מתמיד. דוראנט (getty)
רעב מעסיק גם את גולדן סטייט. הדבר שהכניס את המכונה מהמפרץ לאטרף העוטף אותה זו העובדה שבגמר העונה שעברה היא הפכה לקבוצה היחידה בהיסטוריה של הליגה שאיבדה יתרון של 3:1 בגמר. אות הקין הזה הלך איתה כל העונה וילווה אותה כל עוד לא תזכה בתואר ותטשטש את החרפה ההיא. איבוד האליפות ההוא עוד יתגלה כדבר הכי טוב שקרה לה לקראת הסדרה הנוכחית, רגש הנקמה לו נזקקו גם אלה שכבר זכו באליפות לפני שנתיים כשבראשם דריימונד גרין, שלא רואה שום דבר מול עיניו מלבד החגיגות באוקלנד בעוד כשבועיים וחצי.
ומה יגיד קווין דוראנט שהגיע כבר לגמר אחד במדי אוקלהומה סיטי רק בשביל להפסיד אותו לפני 5 עונות למיאמי ולברון ג'יימס. קריירה מפלצתית כמו שלו חייבת להיות מאותרת בבלינג בלינג אחד לפחות, מה שיפריד אותו מאגדות וחברי היכל התהילה כמו בארקלי, יואינג, סטוקטון ומלון, ויחבר אותו עם לנארד, קרי, בוש ו-ווייד.
הביתיות היא של גולדן סטייט, אבל גם גמר העונה שעברה שבו ניצחו הקבאלירס את הווריירס במשחקים 5 ו-7 באורקל ארנה ואפילו הניצחונות של בוסטון בקליבלנד ולהיפך, הוכיחו שזו רק סמנטיקה. בסופה של עונה הכל מתנקז למי תישאר בריאה לאורך כל הסדרה, מי רעבה יותר, מי רוצה יותר, מי תטעה פחות ומי תתעלה לאורך זמן רב יותר. מי זו תהיה? אין לדעת. מה שבטוח זה שלפנינו אחד מפרקי הכדורסל הכי איכותיים בהיסטוריה של המשחק, עם מכונות כדורסל נדירות בכישוריהם בסדרה שבה באמת הכל פתוח. הבאנקר היחידי במפגש העומד בפתח הוא ההנאה הצפויה לכל חובב ספורט שיודע שאסור למצמץ בו אפילו לשנייה אחת.
יאללה, שיתחיל כבר!
יתרון הביתיות לא מבטיח כלום (getty)
יאללה, שיתחיל (getty)