מאז 2010, לקבוצותיו של לברון ג׳יימס יש מכנה משותף בסיסי - המתג. אותו מתג שכשמפעילים אותו, המלך וחצרו הופכים לבלתי ניתנים לעצירה, בהרמוניה מושלמת של שמש והכוכבים שמקיפים אותה. מאידך, לפעמים אותו מתג נותר מושבת, כזה שמעלה תהייה אם הוא עדיין עובד בכלל ואם כן, האם הוא יקפיץ את כל ארון החשמל? קליבלנד שקולה לדוד חשמל. דוד שמש תמיד עובד, תמיד קולט אנרגיה - יותר או פחות, תלוי ביום - ומתעל אותה. אבל חשמל? זכרת להדליק אותו ותהיה לך מקלחת חמה הערב. שכחת? מצפה לך לילה קר ועצוב. ובינינו - גם קצת מסריח.
מאז נובמבר, הקאבס נהנים ממקלחת ארוכה ומפנקת. עד אז חזינו בגרסה המסריחה, כזו שעוברים מקום כשהיא מתיישבת לידך באוטובוס. זו שנקלעה למאזן 7:5 למרות לו״ז די נוח, עם הפסדים לאורלנדו, ניו יורק, ניו אורלינס, ברוקלין, אינדיאנה ואטלנטה, רובם חד צדדיים. זו שלא סתם מציגה יכולת חלשה בהרבה מסך חלקיה, אלא גם מפגינה רמת מאמץ כל כך נמוכה. הפרק הזה של ״פעילות על טבעית״ יתמקד בדיכוטומיה שהיא קליבלנד - קטלנית מחד ובטלנית מאידך - כדי לנסות ולהבין מה בעצם השתנה שהפך את הקאבס מאסון מהלך לקבוצה החמה בליגה.
לחץ על המתג (getty)
ראשית, גילוי נאות. במהלך רצף 13 הניצחונות של קליבלנד , חשוב לציין שהיא פגשה מתי מעט יריבות באמת חזקות - במקרה הטוב, 3 קבוצות פלייאוף. כך שהתלהבות יתר מהרצף שלה תהיה שגויה לא פחות מפאניקה בעקבות הפתיחה הרעה. מצד שני, בדומה למה שנאמר כבר על בוסטון והרצף הנפלא שלה, כמות ניצחונות כזו מעידה על משהו גם אם לרוב נתקלת בנמושות.
וזה כבר אומר משהו לגבי הקאבס של לברון. הבעיה הכי מטרידה בפתיחת העונה הייתה הדרך בה התחילה החמישייה הראשונה כל משחק. קליבלנד נקלעה לבור אחר בור אחר בור, עד שדוויין ווייד אף העביר ביקורת פומבית על שחקני החמישייה, במהלך לברוני טיפוסי. נקודת המפנה הגיעה אחרי הפסד מביך לאטלנטה - לברון העלה תמונה של אגרופו הקפוץ של ארתור, פוסט שבמהרה הפך ויראלי ועורר השראה לשלל בדיחות ברשת, כסמל לכעס שלו על הסיטואציה אליה הקאבס נקלעו. אלה מסוג הרגעים בהם המלך נוהג להפעיל את המתג. וזה עבד.
Mood...
A post shared by LeBron James (@kingjames) on Nov 6, 2017 at 7:07pm PST
יכולים לחזור לחייך (getty)
החלק הבולט ביותר הוא בהגנה. כמובן שהגנה כרוכה במשמעת טקטית, אימון, תרגול וסשן וידאו ועוד אימון ועוד תרגול. אבל בבסיס השינוי הדפנסיבי הקיצוני שחל בקליבלנד עומד מאמץ. יש אירוניה בכך ששחקן כמו לברון, מופת של מאמץ, כוח ופיזיות, ינהיג קבוצה שכל כך הרבה פעמים נראית חסרת אנרגיות, רפויה, כבויה, בלי חשק. וזה לבטח מה שהרגיז את המלך ארתור יותר מכל דבר אחר, שכן ספק אם העונה הסדירה בכלל עדיין מעניינת את ג׳יימס ברמה המקצועית.
לכל אחד מכם ודאי עולה עכשיו שמו של חשוד מיידי בראש - ג׳יי אר סמית, קווין לאב ודוויין ווייד. אבל דווקא הפציעות של דריק רוז וטריסטן תומפסון היו ברכה במסווה בהקשר הזה. מצבו המנטאלי של רוז מגביל אותו כבר שנים. הפציעות בהחלט מצדיקות את תסכולו, אבל נדמה שמעבר לתחושת הבאסה הכללית שאופפת אותו, הפריכות של עצמותיו, רצועותיו וגידיו השאילה את עצמה גם לנפשו, שמשנה לשנה נראית יותר שברירית.
אצל תומפסון המצב שונה. הפורוורד בירידה עקבית ביכולת בשנה וחצי האחרונות, כזו שמטילה צל על החוזה השמן שקיבל. המספרים שלו העונה ירדו דרמטית בכל החזיתות - 4.4 נקודות, 6.4 ריבאונדים, הכי נמוך בקריירה, בקילומטרים, כמו גם המדדים המתקדמים. שלוש סיבות יכולות להסביר את זה. הראשונה מקצועית: קשה לתומפסון להיות אפקטיבי בלי פוינט גארד דומיננטי. השניה: קלואי קרדשיאן שואבת כוח משחקני כדורסל כמו הכדור של המפלצות בספייס ג׳אם (הקורבן הקודם - למאר אודום, כמובן), השלישית: הפציעה בשוק הטרידה אותו מפתיחת העונה ורק לאחרונה הוחלט להשבית אותו עד שיחלים לחלוטין.
בירידה תלולה. תומפסון (getty)
סיבה מספר 1 עושה לו הנחה, כי גם הגנתית הוא מעמיד את הנתונים הכי גרועים שלו. תהא הבעיה אשר תהא, במצב הנוכחי עדיף לקאבס לתפוס מומנטום בלי תומפסון, ומאוד ייתכן שכשיחלים תעלה מחדש אופציית הטרייד עם דיאנדרה ג׳ורדן. באופן כללי, הוא נראה הרבה פחות חד, או שהמתג שלו כבוי, אם תרצו.קליבלנד לוהטת. ללא תומפסון, היא יכולה לשחק בהרכבים נמוכים, עם לאב או צ׳נינג פריי בעמדה 5 וליצור ריווח מקסימלי, שעוזר ללברון לקלוע באחוזים הטובים ביותר בקריירה. בעונתו ה-15. בהגנה, בהיעדרו של רוז, היא לוחצת מאוד גבוה על הכדור, מייצרת מזה נקודות במעבר ובמתפרצות, ובעיקר מקשה על השטף ההתקפי של יריבותיה. קליבלנד ב-2010 (28.2). אפילו מקו העונשין, הוא השתפר ב-10 אחוזים מהעונה שעברה וקולע יותר מ-77 אחוז לראשונה מזה 7 שנים.
בדרך לעונה הטובה בקריירה? (getty)
אם כבר נזכרנו בלברון של ימי מיאמי, אחרי תקופת הסתגלות, ימין המלך, דוויין ווייד, הפך לשחקן שישי נהדר. דאבל פיגרס ב-9 מ-12 המשחקים האחרונים (לעומת 4 ב-12 הראשונים), אחוזים טובים מהשדה (45.3%) וסבירים לגמרי, יחסית אליו, מחוץ לקשת (34.5%), ובעיקר מנהיג היחידה השנייה שלברון יכול לסמוך שינווט את הספינה בהיעדרו. האיש שביקש לצאת מהחמישייה ואז ביקר אותה מוביל בבטחה את הספסל המתגבש של טיירון לו.
הצלע השלישית במשולש האליפות ההיסטורית ב-2016, קווין לאב, נאלץ אף הוא להסתגל למיצוב חדש. לפתע הוא השחקן השני בטיבו, אחרי שנים שצומצם לתפקיד כריס בוש הלבן. וצריך להודות, לאב נותן עונה גדולה בינתיים. גם הפורוורד קולע באחוזים הטובים ביותר בקריירה, אבל השאלה אם יצליח לשמור עליהם גם כשיחזור להיות מספר 3 בהיררכיה, שינוי שצפוי להתחיל מאוד בקרוב.
אמנם כבר לא ראינו אותו משחק למעלה מחצי שנה, אבל קשה לשכוח את אייזיאה תומאס, שהפך למעודדת מספר 1 מהספסל ולפעמים נראה כמי שמת לקרוע את החליפה מעליו ולעלות לפרקט, א-לה סופרמן. אז תומאס אמור לחזור בעוד כמה שבועות ולהכניס את קליבלנד לעוד תקופת הסתגלות, בסיומה התברר . לברון הבריק בתפקיד הפוינט פורוורד ומנהל ההתקפה הבלעדי. קליבלנד לשאר הקונטנדריות וכפועל יוצא, גם בהקשר של עתידו של לברון. גם תומאס וגם ג׳יימס יכולים לעזוב בקיץ, אבל ייתכן ואת אייזיאה יהיה יותר קל לשכנע להישאר. האם קובי אלטמן יעדיף ציפור אחת ביד או שתיים על העץ? התשובה לכך תגיע בשלב הרבה יותר מאוחר בעונה. בינתיים, הקאבס יכולים להתנחם בכך שאחרי גישושים בחשכה וכמה מקלחות צוננות, את המתג הם מצאו מחדש.
מזכירים את ימי העבר. ווייד ולברון (getty)