פעם, לפני כמה שנים, שאלו את לברון ג'יימס מי היריב הכי גדול שלו. "אין לי 'יריב' אחד, בהגדרה", השיב המלך, מחושב כתמיד בתשובה שלו ואז, במקום לזרוק לאוויר את השם של קובי בראיינט, או אולי אפילו של קווין דוראנט או סטף קרי, הוא הוסיף: "הכי קרוב ליריב גדול עבורי זה פול פירס. בוסטון היא היריב הכי גדול שלי לאורך הקריירה".
לא פעם ולא פעמיים לאורך הקריירה שלו נתקל לברון ג'יימס במשוכת פול פירס והסלטיקס. עוד בעונת הרוקי שלו, אחרי שפירס הוריד אותו בפאול קשוח והמשיך לטראש טוק עם כל החברים ובני המשפחה של לברון שישבו לצד המגרש, השניים כמעט הלכו מכות באזור חדרי ההלבשה. אחר כך הגיעו חצי גמר המזרח והקרב המיתולוגי ביניהם במשחק 7 (45 נקודות ללברון, 41 וניצחון לפירס בדרך לאליפות היחידה שלו) והסנסציה של בוסטון בחצי גמר המזרח ב-2010 ואז המהפך, כאשר לברון סופסוף הצליח לעבור את הסלטיקס ופירס בשני מקרים, אחרי שעבר למיאמי.
אחר הצהריים של יום ראשון בבוסטון סידר עוד קרב בין "האמת" לבין קינג ג'יימס, למרות שפירס בכלל פרש. בזמנו, אחרי המשחק האחרון של מספר 34 בקריירה, לברון אמר: "הוא אחד השחקנים שגרמו לי להבין כשהייתי צעיר שאני טוב, אבל לא טוב מספיק ושאני חייב להמשיך להשתפר. בזכות המפגשים מולו, הצלחתי 'להתגבר על המשוכה' בהמשך הקריירה". את ערב הפרשת המספר של פירס על ידי הסלטיקס, הערב שאמור היה להיות חגיגה של בוסטון ושל כוכב העבר שלה, לברון ניצל להתגבר על המשוכה פעם נוספת. עם קבוצה חדשה לגמרי בקליבלנד, הוא השתלט על הערב של פול פירס והזכיר לבוסטון מי הפייבוריט האמיתי לזכייה במזרח, בפעם השמינית ברציפות.
צפו בטקס לפירס>>>
לפני שנה וקצת, במשחק האחרון שלו כמאמן הפועל תל אביב המפורקת, גיא לוזון נאלץ לעלות בקרית שמונה עם חמישה שחקני נוער. כמה דקות לפני שההתמודדות ההיא יצאה לדרך, המאמן העוזב עוד ערך סוג של אימון טקטי על כר הדשא לשחקנים שלו, שמעולם לא התאמנו יחד עד לאותו רגע.
כשלוש שעות לפני הג'אמפ הראשון ב-TD גארדן בראשון, הגישה לפרקט עדיין הייתה חסומה בשל "אימון סגור" של הקאבלירס. ביום חמישי סגנית האלופה עשתה מהפכה שכמותה לא נראתה ב-NBA בשנים האחרונות, אולי אף פעם. באמצע העונה, הקאבס נפרדו משישה שחקנים והביאו ארבעה חדשים, זאת למרות מאזן סביר פלוס. הרעל בחדר ההלבשה וההשפלות בתקופה האחרונה הכריעו ובקליבלנד בחרו לפוצץ את העסק ולהתחיל מחדש, למרות שנשארו קצת פחות מ-30 משחקים עד לסיום העונה הסדירה ותחילת הפלייאוף.
בשישי, קליבלנד ניצחה באטלנטה עם שבעה שחקני רוטציה בלבד ובבוסטון כבר קיבלה את החבר'ה החדשים, שאיכשהו היו אמורים להשתלב למרות שערכו אימון וחצי לפני המשחק. לאיכשהו הזה קוראים לברון ג'יימס.
בביקור הקודם של קליבלנד בבוסטון, לפני חודש וקצת, הכל נראה נורא מבחינת קליבלנד. לברון היה כבוי לחלוטין והצוות המסייע שלו הפריע יותר מאשר הועיל וכל זה עוד לפני שאייזיאה תומאס נכנס לעניינים ובילגן עוד יותר את העסק. הפעם לעומת זאת, מספר 23 לקח את המשחק על עצמו ברבע השני, יצר הפרש ונהנה מהחיים על הספסל ברבע האחרון, כשהוא חוגג בצורה מופגנת כל שלשה שאחד משחקני הקאבס החדשים תפר, כל נעיצת סכין נוספת בבוסטון, שמתחילת העונה נראתה כמי שיכולה לקרוא תיגר על קליבלנד הפעם, אך לאחרונה נחשפת שוב ושוב בחולשתה.
ובכל הזמן הזה, בו לברון צוהל ועושה אווירונים מהספסל וכמעט עד לקו העונשין (ובואו נמצא את השופט שיעיר לו על זה), פירס ישב מתחת לסל, הולך ומתכווץ. בביקור הקודם של קליבלנד, זה שהסתיים בניצחון של הסלטיקס ב-14 הפרש, אייזיאה תומאס ויתר על סרטון ההוקרה שתוכנן לו, כי לא שיחק. אייזיאה קיווה להעביר את האירוע הנחמד שלו למפגש הזה, אבל אז קרו שני דברים: קודם כל, פירס סירב בכל תוקף שמישהו יצטרף לערב המיוחד שלו. אחר כך, תומאס פשוט נשלח בטרייד ללייקרס וחסך סופית את כל המבוכות וכאבי הראש.
פירס, שידע כאמור לא מעט הצלחות מול לברון לאורך השנים, נראה לעיתים כמי שמחכה להוריד את הז'קט שלו, לחשוף מתחתיו את המדים של הסלטיקס ולהיכנס לפרקט כדי להראות לחבורה האומללה של בראד סטיבנס איך עושים קצת הגנה, משהו שבוסטון הצטיינה בו בתחילת העונה, אך הלך ונעלם ממנה לאחרונה. בצד השני של הסל, התכווצו זה לצד זה דוק ריברס, רייג'ון רונדו וקווין גארנט, השותפים של פירס לאליפות היחידה של הסלטיקס ב-32 השנים האחרונות.
הקשר בין הארבעה הללו עדיין חזק. אי אפשר היה לפספס זאת, בטח לאור היעדרותו של ריי אלן, שעזב בזמנו למיאמי של לברון והפך למוקצה מבחינת פירס וגארנט. הם כל כך קיוו להשתיק את לברון פעם אחת נוספת (לפני המשחק ריברס עוד אמר בחיוך: "אשתה כמה בירות, אהנה מהמשחק, אצעק קצת על השופטים ואקרא בוז לעבר לברון כל פעם שהוא יתקרב אליי"), אבל זה לא היה קרוב אפילו, בעיקר כי ג'ורדן קלארקסון ורודני הוד נראו כאילו הם משחקים בקליבלנד כבר שנים והשחילו שלשות פנויות באדיבות יכולת המסירה הגאונית של לברון, שוב ושוב ושוב.
מיד לאחר מבול הטריידים של קליבלנד, אחת הפרשנויות המרכזיות הייתה שהשינוי במועד הדדליין, שהוקדם לשבוע שלפני האולסטאר, יהיה טוב עבור הקאבס ויאפשר להם להתארגן עם הסגל החדש. אלא שאחרי המשחק של ליל אמש, נראה שקליבלנד הייתה מעדיפה להמשיך במומנטום במקום להיעצר לשבוע של פגרה.
מי שזקוקה מאוד לפגרת האולסטאר היא דווקא בוסטון, שניצחה רק שישה מ-14 המשחקים האחרונים שלה. הסלטיקס, קל לשכוח זאת לאור המאזן המרשים, איבדו חמש דקות לתוך העונה את השחקן הכי יקר שלהם ולכל הפלסטרים שהם הצליחו לשים מאז מתחיל להיגמר הדבק. הפציעה המטופשת של מרקוס סמארט לא עוזרת גם היא, בטח שלא להגנה שפתאום סופגת בלי הכרה ואחרי המשחק הביתי נגד הקליפרס של דוק ברביעי, בוסטון סופסוף תקבל שבוע של אוויר לנשימה, שהיא כל כך צריכה.
את המקום הראשון במזרח היא כבר איבדה ואם לא תתעורר, וקליבלנד תמשיך ליהנות משמחת החיים שחזרה ללברון אחרי שהשטח סביבו פונה, הרי שפער 5.5 המשחקים שיש לסלטיקס יילך ויעלם במהרה ובלי יתרון ביתיות, לבוסטון יהיה עוד יותר קשה במקרה של סדרת חצי גמר מזרח מול קליבלנד. הפעם אין לה את פול פירס שיעזור לה לעבור את לברון.